ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה: כאב השחרור והצמיחה

הערב (רביעי 23/4/25) נערך בכפר ורדים טקס הזיכרון לשואה ולגבורה, בהובלת בית חינוך “אמירים” – תחת הכותרת “כאב השחרור והצמיחה”.

אלו הדברים שהקריאה קרן דרוקמן אדיב, סגנית ומ”מ ראש המועצה (אייל שמואלי נמצא בביקור ראשי רשויות במחנות בפולין):

תושבות ותושבים יקרים, ניצולי שואה ובני משפחותיהם, תלמידים, אורחים נכבדים,

אנו מתכנסים כאן היום, כמו בכל שנה, לזכור, לכאוב, ולהבטיח שלעולם לא נשכח. יום השואה אינו עוד יום זיכרון בלוח השנה – הוא ציווי מוסרי, הוא חוב שאנו נושאים כלפי ששת המיליונים שנרצחו, כלפי הניצולים שעברו את התופת ונשארו עמנו, וכלפי הדורות הבאים.

השנה, יום השואה מקבל משמעות נוספת, מצמררת, לאור האירועים הקשים שפקדו אותנו מאז השבעה באוקטובר. המראות הקשים, הפגיעה באזרחים חפים מפשע, השנאה הרצחנית – כל אלה הזכירו לנו עד כמה שברירי הוא קיומנו ועד כמה חיונית חובתנו לזכור ולהילחם על זכותנו להיות כאן.

ניצולי השואה לימדו אותנו שיעור חשוב – לא רק בזיכרון, אלא גם בתקומה. הם הגיעו לכאן חבולים בגוף ובנפש, איבדו משפחות וקהילות שלמות, אך מצאו כוחות להקים חיים חדשים, לבנות, לאהוב, להאמין. הם הוכיחו שהרוח האנושית חזקה מכל זוועה.

אך לצד הכאב, אנו עדים גם למציאות מטרידה – בעולם ובתוך עמנו. גילויי אנטישמיות מתגברים, הכחשת השואה אינה נעלמת, ושיח של פילוג מאיים על החוסן שלנו כחברה. ביום הזה, יותר מתמיד, אנו מחויבים לאחדות, לסובלנות, ולמאבק בלתי מתפשר בכל גילוי של שנאה.

דור הניצולים הולך ומתמעט. האחריות לזיכרון עוברת אלינו, אל הדור הצעיר, אל תלמידי בתי החינוך, אל כל מי שעומד כאן היום. עלינו לשמר את סיפורם, לספר אותו שוב ושוב – כי רק בזיכרון חי ופעיל נוכל להבטיח: לעולם לא עוד.

יהי זכרם של הנספים ברוך.

**

מיכל בבאי, תלמידת י”א באמירים (שאל וכתב, יואב טאו):

“זאת חוויה מיוחדת לראות את ההתגייסות והשיתוף פעולה של כל כך הרבה אנשים בדבר כל כך חשוב. וזה מעורר גאווה, גם לקדם את זיכרון השואה וגם להיות חלק מהקבוצה ומהאירוע הזה.

“אחד הקטעים שהקראתי דיברתי על כך שגם החטופים עוד צריכים להשתחרר מהשבי, והם יחוו קשיים בחזרה לשגרה. זה דבר מאוד עוצמתי לדעתי ולא ממש חשבתי על הקשר הזה קודם.

“התחלנו לעבוד על הטקס עוד כמה ימים לפני חופש פסח, עשינו כמה חזרות של הטקסטים לפני פסח. ואחרי פסח מהיום שחזרנו, כל יום היו 2-3 חזרות.

“זה כרוך בעיקר בהשלמות של חומר ושיעורים, אבל מבחינתי זה ממש היה שווה את זה, גם עם זה מוסיף קצת עבודה. עם החוויה והערכיות שבזה לא הייתה לי יותר מדי התלבטות”.