ספר תורה לאחדות קהילת כפר ורדים ולזכות צה”ל

בשבוע שעבר נערך בכפר ורדים אירוע של הכנסת ספר תורה מיוחד לחיילים. האירוע החל בביתו של הרב שלמה גולדפרב ברחוב מורן, שם הסתיימה כתיבת הספר בחגיגה גדולה ובהשתתפות ראש המועצה אייל שמואלי. בהמשך יצאו החוגגים לתהלוכה לכיוון בית הכנסת, שגם בו נערכה תפילה מיוחדת.

הספר עצמו במידות מיוחדות וקל לנשיאה (כולל ארון ומנשא מיוחד). הוא מיועד לחיילי צה”ל ומוקדש “לאחדות קהילת כפר ורדים ולזכות חיילי צה”ל”.

(במהלך התהלוכה נחסמו רחובות מורן ושניר, והחלה התכתשות ברשתות החברתיות. ראו בסוף הידיעה דבריו של קובי דרכי)

השתתף באירוע גם רפי פרטוש, תושב הכפר (אח של עליזה בן סימון ודוד של סג”מ אדר בן סימון ז”ל שנהרגה ב7/10)

חלק מספר התורה נתרם לכבודה ולזכרה של אדר. רפי כתב אותה לזכרה ונשא דברים.

(ההורים לא יכלו להגיע, עקב ביקור לא מתוכנן של אלוף הפיקוד אצלם בבית).

לדברי הנוכחים, האירוע היה מאוד משמח ומרגש, ובבית הכנסת נערכו תפילות, שירים ו”הקפות שניות” של שמחת תורה, בעיקר פיצוי לילדים שהפסידו את האירוע (כמו כולם) השל אירועי ה-7/10, שמחת תורה.

ספר התורה נכתב ונרכש ביוזמת הרב גולדפרב, ובתרומות של רבים מתושבי כפר ורדים ואחרים.

מחיר ספר התורה עומד על כ-150 אלף ש”ח, והיתה הצלחה רבה לגיוס הסכום:

צילום, שמואל גרציאני:

מספר תושבים התלוננו על חסימת הרחובות מורן ושניר בזמן התהלוכה שנערכה כפי הנראה בסביבות חצי שעה (התהלוכה מובלת על ידי רכב טרנזיט מקושט שהגיע ממעלות), ואף התלהט דיון בטונים גבוהים ברשות החברתיות.

יש לציין כי התלונות היו, בין היתר, על רקע הלוויה/ שבעה של משה דיקמן ז”ל מרחוב מורן שנקבר באותו הערב.

בבירור עם המועצה בנוגע למדיניות סגירת כבישים, והאם היתה מעורבת בחסימה, נמסר כי “מהמועצה לא ביקשו לסגור כבישים עקב תהלוכה. מלבד תלונה אחת שהגיעה למועצה לא הגיעו תלונות נוספות.

“אנו מברכים את הוספת ספר תורה חדש נייד לבית הכנסת שישרת את ציבור כפר ורדים וחיילי אוגדה 146.”

צילומים:

איאן רהובין, פוטומימי

בן עמי מוסק

בהמשך, פרסם קובי דרכי פוסט בפיסבוק הנוגע לדברים ונביאו כלשונו:

בימים האחרונים עלו כמה פוסטים שהתנגדו לפעולות של הדתיים שבכפר.

האמת שאני לא רוצה להתייחס לפוסטים אלא דווקא לתגובות: אנטישמי, שונא ישראל, עוכר ישראל, עוקר ישראל או סתם מפגר.

הדברים נכתבים קודם לעצמי ומי שרוצה ייקח מהם גם אליו.

לפעמים נדמה לי שכשהאוחז במקלדת מרגיש שהוא בצד של האלוהים, אז מותר ואולי אף מצווה, לבער את הרע הזה מקרבנו.  רוח הקנאות אינה חדשה. גם בעבר חשבו אנשים שהן מגינים על אלוהים.

יש משפט שכבר הפך למטבע לשון “לא למדנו כלום מהשביעי לאוקטובר” האמת היא שלמדנו המון אבל לאט לאט זה נשכח ונישחק.

השיח הלוחמני הזה שקובע שכל מי שלא חושב כמוני הוא עוכר ישראל (משני הצדדים).

אולי אותו עוכר הוא גיבור ישראל (יש גיבורים לא רק בקרב) ודיי בטוח שחירף את נפשו למען העם הזה, וסביר להניח שיש בו מעשי חסד מדהימים ושהוא ובניו תרמו לארץ הזאת …

מהשביעי יש לי כלל שאני משתדל לעמוד בו שאם הדברים שאומר לא יוסיפו אור, אז עדיף לשתוק.

אין זה אומר שאי אפשר להתנגח אבל אסור להשתלח.

אסיים בשתי אמרות חזל שהם נר לרגליי:

הפסוק אומר “תולה ארץ על בלימה” וחז”ל דרשו: אשרי מי שמציל את הארץ, שבולם את פיו בשעת מריבה”.

ומאמר אחרון מיני רבים:

תנא דבי אליהו:

“כך אמר להם הקב”ה לישראל:

בני, מה אני מבקש מכם אלא,

שתהיו אוהבים זה את זה

ותהיו מכבדים זה את זה”

אז בפעם הבאה שנראה פוסט כזה או אחר, או  שנגיב לעניין או שפשוט נגלול הלאה.