עודד שלומות
הערב (שלישי, 29/4/25) נערך בכפר ורדים טקס הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה.
אלו הדברים שנשא ראש המועצה אייל שמואלי:
תושבות ותושבי כפר ורדים, משפחות שכולות, נציג צה״ל חברנו סא״ל איציק חורי, חיילות וחיילים, משרתי כוחות הביטחון, תלמידים ואורחים נכבדים.
ברגעים אלו, כאשר הדממה עוטפת את הרחבה, כאשר הלב שותק והזיכרון מהדהד בכל פינה – אנחנו עוצרים.
עוצרים את חיינו לרגע אחד של התבוננות.
עוצרים כדי להיזכר באלו שחלומותיהם, צחוקם, ואהבתם ליוו אותנו – ואינם עוד.
יום הזיכרון הוא רגע קדוש בתולדות עמנו. זהו יום שבו כאב פרטי הופך לכאב לאומי.
יום שבו דמעותיהם של הורים, אחים, בנים ובנות – מתערבבות בדמעותיו של עם שלם.
יום שבו הארץ כולה מתכסה מעטפת של זיכרון כבוד הנופלים ושל התחייבות: לא לשכוח לעולם.
השנה הזו, אנו עומדים כאן עם לב כואב במיוחד.
מלחמת חרבות ברזל שנפתחה בשערי הדרום, לא פסחה גם עלינו בצפון.
אזעקות פילחו את השמים מעל כפר ורדים.
דאגה חרישית קיננה בליבנו. משפחות רבות, רבות מדי נכנסו למעגל השכול.
הבנו, ביתר שאת, עד כמה השלווה השברירית שאנו נושמים כאן יומיומית – אינה מובנת מאליה.
מתוך המערכה הקשה הזו, זכינו גם לרגע של אור: רומי גונן, בת כפר ורדים, שנחטפה באותו בוקר נורא, חזרה אל חיק משפחתה, אל השכונה בה גדלה, אל הקהילה שהמתינה לה בלב דופק ובתקווה עיקשת. רומי היא עדות לניצחון הרוח.
יחד עם אור זה נמשיך לדרוש ולפעול להארת אורם של 59 חטופות וחטופים שעדיין 570 ימים בשבי חמאס ולהבאת כבוד החללים לקבר ישראל.
אבל הערב הזה אינו על רגעי חסד. הוא על זיכרון כואב שאינו מרפה.
זיכרון של בני ובנות כפר ורדים : גיא לוי, כרמי אילן, רוני אשל זכרם לברכה.
צעירים, צנועים, חייכנים ואהובים. שראו בשירותם הצבאי לא חובה אלא זכות.
אשר הלכו בדרכם בלב פתוח, מתוך אהבה אמיתית לארץ הזאת ולאנשיה והורישו לנו צו מוסרי: לחיות חיים שיש בהם תכלית, שיש בהם נתינה, שיש בהם אהבת הארץ ואהבת האדם.
תושבות ותושבי כפר ורדים, ביום זה, כשאנו זוכרים את הנופלות והנופלים,
כשאנו מהדהדים את שמותיהם בשקט הקדוש הזה,
נצרוב בראשנו: לא די בזיכרון.
עלינו לחיות חיי ערבות הדדית, חיי אחריות, חיי אמונה בשליחות ובמשמעות.
הם, שנפלו כדי שנחיה – ראויים לכך שנחיה לא רק למעננו, אלא גם למענם.
חיים מלאי תוכן, חיים שיש בהם כבוד לאחר, חיים של בנייה מתמדת של חברה צודקת ומאוחדת.
הכאב היום הוא עמוק. הגעגוע – אין לו סוף.
אבל גם התקווה שבליבנו – אינה נגמרת. והיא מדריכה אותנו קדימה.
ביום הזה, נשאף להיות קצת יותר טובים, נשתדל להיות ראויים,
נציב לנגד עינינו את דמותם של הבנים והבנות שנפלו, ונדע: כל מעשה טוב, כל חיוך שניתן, כל לב שנפתח – הוא המשך חייהם וחייהן בתוכנו.
יהי זכרם של חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה – נצור בליבנו לעד.
תהא נשמתם צרורה בצרור החיים,
אמן.
(צילום: דוברות המועצה / יואב טאו)
**
תגובה אחת
השארת תגובה
דניאל וייס ושירתו הם היו בטקס הסמל לתקווה והמשכיות