אייל שמואלי: להיות ראויים להיחשב ולהיקרא חברה אנושית, שבה אדם לאדם – אדם
משפחות שכולות, תושבים, קהילת כפר ורדים יקרה,
בראשים מורכנים ובדגל חפוי בחצי התורן , מציינת הערב מדינת ישראל את פתיחת יום הזיכרון תש”פ לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה.
כמו בערים וביישובים רבים בכל רחבי הארץ , גם קהילת כפר ורדים מרכינה ראש ודגל בערב שלראשונה בתולדות מדינתנו לא מתקיימים טקסים הומי אדם .
בדומייה הדקה, של דקת הדומייה נאלמות המילים. זה הרגע שבו עולים ומציפים הזיכרונות הצורבים והגעגועים המייסרים. זה הרגע שבו האומה כולה “קרועת לב אך נושמת“, כמילותיו של המשורר נתן אלתרמן , מתייחדת עם זכר הנופלים.
אילו יכולנו לשאול את הבנים שנפלו , הם ודאי היו מסרבים להיחשב ולהיקרא טהורים וקדושים. בצניעות ובפשטות, במבט מבויש ובחיוך נבוך היו ודאי אומרים- אנחנו רק בני אדם. בסך הכל בני אדם. עשינו את שהוטל עלינו. מילאנו את חובתנו. השקענו כל מאמץ אפשרי וכל משאב נפשי נדרש כדי להצדיק את האמון בנו. עשינו כמיטב יכולתנו. זה הכול.
קהילה נכבדה,
הגענו אל הנחלה אבל אין לנו מנוחה בה. דרוכים וערניים, עומדים על המשמר, תורנים קבועים במשמרת אחת ארוכה ובלתי נגמרת, אנחנו נדרשים גם כיום, על סף יום העצמאות השבעים ושתיים להילחם כדי להבטיח את עצם הקיום ולא רק להיאבק על איכות החיים שברגע זמני גם היא נפגעה.
הלב יוצא אליכן המשפחות השכולות, החשות ומבינות טוב יותר מכולם את משמעות הביטוי שילם בחייו.
ערב יום הזיכרון חשוב שנזכיר לעצמנו כי גם ואולי בעיקר בעיצומה של מחלוקת חריפה הניטשת כאן בין אנשים שונים בעלי עמדות, השקפות ודעות שונות חשוב לזכור כי גם אם בלהט הוויכוח נשברים לעתים הלוחות- אסור לנו להפר את שבועת הברית.
אולי דווקא במעמד ההתייחדות עם זכר הנופלים חשוב שנזכיר לעצמנו כי קדושת החיים אינה מתמצה רק בהכרח להילחם ולהגן עליהם אלא להיות ראויים להם. להיות ראויים להיחשב ולהיקרא חברה אנושית, שבה אדם לאדם- אדם. חברה שבה מכבדים את האחר, את השונה ומקבלים אותו כפי שהוא; חברה שבה מותר ולגיטימי להביע גם דעה שאינה מתיישבת עם דעת הרוב, דעה שאינה זורמת עם הזרם אלא בכיוון ההפוך לו, ובלבד שהיא תובע באופן תרבותי.
אין מחיר כבד ונורא ואיום יותר מאשר מחיר אובדן חיים. מהשקט הנורא, הקורע לב, שיעטוף מחר את בתי העלמין הריקים מקהל בכל רחבי הארץ שבהם קבורים חללי המלחמות והמערכות השונות תעלה גם תפילת “לא יידעו עוד מלחמה”.
קהילת כפר ורדים מחזקת ומחבקת אתכן המשפחות השכולות; אתן שחשות ויודעות כי לשכול אין מועד תפוגה ולעצב אין סוף – אתן שנושאות את היגון והכאב כמשא אין סופי.
באחד מבתי השיר “שבט אחים ואחיות” כותב דורון מדלי
כאן זה בית כאן זה לב
ואותך אני לא עוזב
אבותינו שורשים
ואנחנו הפרחים, המנגינות
שבט אחים ואחיות.
אכן, כאן זה הבית וכאן זה הלב, במקום שבו מונחים התקוות והכאב, באדמה שבה טמונים הבנים שנפלו, האדמה שלעולם ירוו אותה הדמעות ולעולם, הלוואי, ינבטו מזרעי התקווה הנזרעים בה שתילי האור, פרחי החיים.
תהי נשמתם צרורה בצרור החיים , אמן.
אייל שמואלי, ראש המועצה המקומית כפר ורדים
השארת תגובה