בבית ספר יסודי קשת, במועצת כפר ורדים, מתרחשת מציאות שקשה להאמין שהיא מתקיימת במדינת ישראל של שנת 2025.
באחת הכיתות בחטיבה הצעירה לומדים ילדים שאמורים לדאוג למבחנים, לחברים ולהפסקה הבאה – לא לברוח, לא להגן על עצמם ולא לחשוש שייפגעו.

בכיתה משולב ילד הסובל מהתקפי זעם קשים ואלימים. מדובר בילד עם היסטוריית אלימות ארוכה, עוד מימי הגן, שזקוק למסגרת טיפולית מותאמת, ליווי רציף ומענה מקצועי הדוק. בפועל – המערכת כשלה פעם אחר פעם, והמחיר משולם על ידי שאר ילדי הכיתה.
לילד הוצמדה סייעת אישית, אך רק חמישה ימים בשבוע. ביום השישי – משום מה – הוא נוכח בכיתה ללא סיוע. האם ביום הזה האלימות נעלמת מעצמה?
גם בימים שבהם הסייעת נוכחת, היא אינה מצליחה למנוע פגיעות חוזרות ונשנות בילדים אחרים. לפי עדויות הילדים, עם תחילת התקפי הזעם, הסייעת לעיתים מתרחקת או משאירה את הילד לבדו – מתוך פחד להיפגע בעצמה.
באירוע האלימות האחרון, הילד פגע בתלמידים נוספים וקיבל השעיה מבית הספר.
למרות זאת – ולמרות חומרת האירוע – הוא הגיע לבית הספר כבר למחרת, ללא סייעת כלל, ופגע בילדה נוספת.
כן, כך פשוט.
ילד אלים, לאחר השעיה, חזר לכיתה – בלי ליווי, בלי הגנה, ובלי שמישהו עצר את זה.
ילדי הכיתה חיים בפחד מתמשך. חלקם מספרים שהם מוכנים לעשות כל דבר שהילד מבקש – רק כדי שלא יתפרץ. זו לא למידה. זו לא הכלה. זו מציאות של איום מתמיד בכיתה של ילדים קטנים.
הנהלת בית הספר מודה שאין ביכולתה לתת מענה ומפנה לפיקוח.
הפיקוח – בכל דרגותיו, כולל הנהלת המחוז – אינו מגיב לפניות ההורים.
ראש המועצה טוען שהוא מעורב אישית, אך מפנה גם הוא למשרד החינוך ומבהיר שהאחריות אינה עליו.
וכך, כולם “מטפלים”, כולם “עובדים על פתרון”, אבל בשטח – דבר לא משתנה.

ובינתיים?
ילדים קטנים ממשיכים להגיע מדי בוקר לכיתה שבה הם מבלים כשמונה שעות בפחד.
ובינתיים – ההורים שולחים את ילדיהם לבית הספר ומתפללים שיחזרו הביתה ללא פגיעה.
ובינתיים – המערכת משחקת רולטה רוסית עם הביטחון של הילדים הכי צעירים וחסרי הישע.
הכתבה הזו אינה נגד שילוב.
היא גם אינה נגד הילד.
היא נגד מערכת שמפקירה גם את הילד שזקוק למסגרת טיפולית מתאימה – וגם את עשרות הילדים שסביבו.
לשילוב יש תנאים.
לביטחון יש עדיפות.
והזמן לפעול – הוא עכשיו. לפני שייפגע ילד נוסף. לפני שיתרחש אסון שאחריו כבר לא יהיה את מי להאשים.
הורים בבית ספר קשת (השמות שמורים במערכת)
**
תגובת המועצה:
המועצה המקומית כפר ורדים מכירה את המקרה המתואר ופועלת בנושא בשיתוף הגורמים המקצועיים הרלוונטיים לרבות מול משרד החינוך.
במסגרת הטיפול מתקיים מענה פרטני מול הורי הילד ובהובלת הנהלת בית הספר, שנמצאת בקשר שוטף עם ההורים ועם הגורמים המוסמכים במשרד החינוך, במטרה לתת מענה מקצועי ולהבטיח סביבת לימודים בטוחה לתלמידים.
מטעמי דיסקרטיות ושמירה על פרטיות קטינים לא ניתן למסור פרטים נוספים מעבר לכך.

תגובת משרד החינוך, מחוז צפון:
המחוז מכיר היטב את המקרה, ומרגע היוודע המקרה הגורמים המקצועיים מטפלים בשיתוף פעולה עם הרשות המקומית והנהלת בית הספר. בית הספר מלווה על ידי הפיקוח והשפ”י למתן מענים מקצועיים לצוותים ולתלמידים.
5 תגובות
השארת תגובה



















ההורים של הילד הזה צריכים להחזיק אותו בבית, עד שתמצא לו מסגרת מתאימה, כנראה….
למה המערכת צריכה להרגיש חוסר אונים… ?
אולי צריך……
אנחנו ההורים של הכיתה הזאת שולחים ילדים כל בוקר בלב כבד, במקום להתאגד ולא לשלוח את הילדים או להרים קול צעקה שהגיעו מים עד נפש. אולי הכתבה הזאת תעורר את כל מי שמקווה שהבעיה תיפתר מעצמה
אייל, אתה ממשיך לעמוד מהצד ולא לפעול? מתי נזכה לראות מעשה חיובי מצדך? קבל החלטה שעד שלא תמצא לילד מסגרת מתאימה, על הוריו לשמור עליו בבית! חוצפה! בכל ישוב אחר היו הורים מוטרדים דואגים שהוא לא יכנס בשערי המוסד!
והילד עצמו? מה עם הסבל שהוא סובל?
כל הכבוד לך סוף סוף תגובה אנושית ילד הוא ילד הילד לא אשם זה מערכת החינוך אשמה