עודד שלומות
גם הערב (מוצאי שבת 4/5/24) נערכו בכל רחבי ישראל הדמוקרטית והליברלית הפגנות ומחאות נגד ממשל המחדל והזדון.
וכן בקריאה להחזרת החטופים בעזה.
כך גם ברחבי הגליל המערבי: בכרמיאל, נהריה, חורפיש (צומת אלקוש) ובית העמק.
בחורפיש נשאה דברים תמי שחורי משמשית, פעילה ב”אחים ואחיות לנשק”.
ערב טוב!
אני תמי, תושבת עמק יזרעאל. מנהלת עמותה חברתית, מאמנת אישית, ופעילה ב”אחים ואחיות לנשק”;
נשואה לסגן אלוף במילואים בחיל האוויר, שנמצא בצו 8 מהשבעה באוקטובר, ואמא ל- 4 בנות: מילואימניקית בשריון, לוחמת ביחידה מיוחדת בתותחנים, ושתי תלמידות תיכון.
אני נמצאת כאן היום, כאמא. כי זו החובה שלי לבנותיי. אנחנו נמצאים כאן, כולנו, מתוך דאגה למדינה שנמצאת במצב חירום כמותו לא ידעה מעולם. אנחנו כאן כי אנחנו מבינים שהממשלה הקיצונית והנוראה הזאת, מאיימת על עתיד המדינה ועל העתיד של הילדים והילדות של כולנו.
אנחנו קוראים לבחירות על מנת להתחיל בתהליך הריפוי והשיקום של המדינה. בשבוע שעבר ציינו את חג הפסח ואת חג נבי שועייב. אבל איך אפשר לחגוג חגים, כש-132 חטופים וחטופות מעונים, ונמקים בשבי?
כשמאות אלפי מפונים מהצפון ומהדרום לא יכולים לחזור לבתיהם ולחייהם ואין סימן באופק שזה יקרה בקרוב? כשעשרות אלפי מילואימניקים לא הספיקו להתאושש מחודשים ארוכים של מילואים וכבר קיבלו זימון נוסף? כשעצמאיים ובעלי עסקים לא סוגרים את החודש?
כשיותר ויותר משפחות בישראל מדווחות שאין להן כסף לקנות אוכל לשולחן החג? כשמדינה שלמה נמצאת במצב נפשי קשה, כשאזרחי ואזרחיות מדינת ישראל רואים את הממשלה מהמרת על עתיד המדינה בשביל לשמור על הכיסא? חצי שנה לתוך המלחמה, והממשלה לא מפסיקה לפספס הזדמנויות.
החלטות על עסקאות לשחרור חטופים מתבצעות לפי שיקולים פוליטיים ואיומים של חברי כנסת הזויים וקיצוניים. בלתי נסבל שהשיקולים מול אמת מוחלטת הפכו גם הם פוליטיקה. פעם אחרי פעם נתניהו בוחר בכיסא. אל מול חיי אדם – מטרתו הבלעדית היא שלמות קואליציה.
קואליציה קיצונית ומשיחית שמחבלת ביחסים של ישראל עם ידידתה הטובה ביותר ומביאה לאובדן התמיכה הבינלאומית, שרק לפני כמה שבועות בעימות עם איראן קיבלנו תזכורת כמה התמיכה הזאת חיונית עבורנו. אבל נתניהו מעדיף את סמוטריץ ובן גביר על פני ביידן.
אנחנו אמנם במלחמה רב-זירתית, מאות חיילים נהרגו, אלפים נפצעו, וחסרים עשרת-אלפים חיילים במיידי, אבל ממשלת ישראל מאמצת את העמדה שאין חובה להתחיל בגיוס בני ישיבות ואין לפגוע בתקציב הישיבות – כי שרידות הממשלה חשובה יותר מביטחון המדינה! ממשלה, שבמשמרת שלה קרה האסון הכי גדול שהיה פה, שבראשה מנהיג שמסרב לקחת אחריות, חייבת להחזיר את המפתחות לעם!
ומילה אישית לאחיי ואחיותיי הדרוזים.
מאז השבעה באוקטובר, אני מסתובבת עם תחושת כשלון אישי. תחושת כשלון במילוי תפקידי כאמא, ותחושת כשלון כאזרחית של המדינה הזאת. אני מאמינה, שחוק הלאום היה הסנונית הראשונה שסימנה את הכיוון המוטעה שהמדינה מתקדמת אליו, והיינו צריכים להתעורר כבר אז ולהיאבק בו ובמי שחוקקו אותו ולמנוע את העוול שהחוק הזה יוצר.
לא היינו צריכים את המלחמה האיומה הזאת כדי לדעת עד כמה חזקה הברית בין העדה הדרוזית לבין המדינה, והמדינה הפרה את הברית הזאת.
בחודשים האחרונים, כשנראה שהקטר של המדינה שלנו ירד מהפסים, אנחנו אומרים-לא עוד! מה שהיה הוא לא מה שיהיה הרוב השפוי התעורר, ואנחנו לא נוותר עד שנחזיר את המדינה לפסים של שפיות, צמיחה ושגשוג הגיע הרגע להשתחרר מהממשלה הגרועה ביותר בהיסטוריה, ולהתחיל לשקם את המדינה האהובה שלנו, את הבית שלנו.
המחאה היא הבסיס לתקווה של מדינת ישראל להיחלץ מהמצב המורכב שבו אנו נמצאים. אזרחים ואזרחיות, כמוכם – יחזירו את התקווה למדינת ישראל! קול בהיר וצלול שיגיד למנהיגים חסרי הבושה והיכולת – זמנכם עבר!!
אחים ואחיות שלנו, נמשיך במחאה נחושה. עבור בנינו ובנותינו ולמען עתיד המדינה שלנו.
תודה לכולכם ולכולכן
**
המחאה בכרמיאל:
עודד קדרון מכפר ורדים:
מחאת ישראל הדמוקרטית בנהריה:
**
בבית העמק:
השארת תגובה
