שישו את ירושלים, גילו בה


כפרניק אתר אינטרנט קהילתי כפר ורדים גליל מערבי
חנה בר-ניר ניב

סיור מוזיאונים בהנחיית אתי צ'כובר ואירית פרוז: אור-נה רן, ג'ימס טורל, ברוס קונר ועוד

כפרניק 2_16 שישו את ירושלים, גילו בה

סיור מוזיאונים בהנחיית אתי צ'כובר ואירית פרוז: אור-נה רן, ג'ימס טורל, ברוס קונר ועוד

 

"שישו את ירושלים, גילו בה" (מן המקורות ועקיבא נוף)

 

כמדי שנה, יוצאת קבוצה מכפר ורדים, בהובלה והדרכה של אתי צ'כובר ואירית פרוז, לסיור מוזיאונים בן יומיים בירושלים. הרי לפניכם רשמי הביקור שהתקיים לאחרונה.

"הפיסול כבריאה"

את היום הראשון התחלנו בסיור ארוך בהדרכתה של הפסלת אור-נה רן, שמשלבת בעבודותיה את שלל התחומים בהם התמחתה במהלך שנות עבודתה ויצירתה: אדריכלות, אדריכלות נוף, ציור ופיסול. הסיור התקיים בשיתוף גלריית "הקצה" בנהריה בה הציגה אור-נה רן את תהליך העבודה לקראת הקמת הפסלים אותם ראינו.

במהלך שנים פועלת אור-נה בתחום הפיסול בסביבה, והקימה פרויקטים גדולים ומורכבים הממוקמים במרחב הציבורי, וליתר דיוק, צומחים ממנו. פסליה מוצבים בסביבות שונות, חלקן עירוניות וחלקן ישובים קהילתיים, או אף בנוף מדברי במרחבים פתוחים. בדומה ל"אמנות האדמה", משלבת הפסלת חומרים טבעיים, כמו אבן, אדמה, חומר (חימר), בטון, ברזל וברונזה. תהליך היצירה מלווה בלמידה ותכנון ממושכים על כל ההיבטים התכנוניים הנדרשים, תוך התייחסות מקיפה למכלול הרבדים של התרבות והסביבה, המשתלבים בהיבט האישי שלה כיוצרת.

היצירה מתחילה במחקר נרחב של שלל מרכיבים: אופי הסביבה, ההיסטוריה, המסורת, הארכיאולוגיה, האקלים, הגיאולוגיה, הצמחייה, החי וכן היכרות עם האוכלוסייה השכנה וכל מרכיב שייך אחר. היא אינה מציבה פסל בחוצות, אלא יוצרת אותו בסביבה, מתוכה ולמענה ובהרמוניה עם אופי המקום ותושביו. כך נוצר הפסל בסביבה בה יוצב וצומח מתוכה ונדמה כאילו תמיד היו שם, חלק בלתי נפרד מהנוף.

"אינני מעתיקה ומגדילה פסל שנוצר בסטודיו, אני יוצרת את הפסל ממשית בסביבה בה הוא מוצב, ומצמיחה את הסביבה יחד איתו"… "אני מקשיבה לחוויותיי מהמקום, שואלת מה מתאים ומה כדאי, בוחנת איך אני נבנית עם היצירה", אומרת הפסלת. לכן, תהליך היצירה אורך חודשים ארוכים ולעתים שנים. אופן עבודה זה הופך את יצירותיה, מיד עם לידתן, לנקודות ציון בנוף ולמוקד התייחסות חברתית. הדיאלוג בין היצירה לסביבה ממשיך גם לאחר שהיא מוצבת במקום שנועד לה כמעין פעימות לב אחד.

ללא ספק חווינו בביקורנו במקומות השונים חוויה חזקה, המשלבת יסודות רוח וחומר, תנועה ורגש, דממה וקול, צבע וצליל, בשילוב של הקמאי עם העכשווי.

 

פסל "תינוק", גבעת זאב "מקלעת השמש" בגבעון החדשה קיר ה"מלאווין" בירושלים "התעוררות" בעין הים.

 

היום השני הוקדש ברובו לביקור במוזיאון ישראל בו ביקרנו בשתי תערוכות ייחודיות.

"מוכרח לצאת החוצה לתפוס איזה שמיים" (שלום חנוך)

רגע של גילוי העניקה לנו עבודתו של ג'ימס טורל בגן הפסלים של מוזיאון ישראל. בעוד אנו מגיחים מתוך מנהרה שנחפרה מתחת למבנה ריבועי, אנו "נופלים" אל חלל מופלא שכולו שמים שנקרא "החלל הרואה". מכאן יכול הצופה "לתפוס" שמים, המשתנים מרגע לרגע עם מהלך השמש ושינויי מזג האוויר.

הביקור ב"חלל הרואה" היווה פתיחה מוצלחת ביותר להיכרות עם עבודות אחרות של טורל המוצגות היום בתערוכה הקרויה "מקום לאור". עבודותיו של טורל חושפות אותנו לתפיסת אמנות שונה בתכלית, המערערת את התפיסה המקובלת כי אמנות היא תוצר של שילוב בין חומר, צבע, עומק ונפח. במקום אלו מוצגת כאן אלטרנטיבה אמנותית, המבוססת כולה על הקרנת אלומות אור שונות כדוגמת "פנס קסם" של פעם. באמצעות מניפולציה אופטית, המבוססת על הקרנת אור, זונחות עבודותיו את התלת מימד הגושני, הניתן למישוש, לטובת כלי ביטוי שכולו אור. למרות שהאור הוא בר-חלוף וחמקמק, הוא מעניק לצופה במגוון עבודותיו של טורל תחושת תלת מימד. ללא ספק, חוויה מיוחדת ומהפנטת מאוד.

 

"אי שקט גובר עלי, אי שקט סוגר עלי" (טל שגב)

התערוכה "אי-שקט" עוסקת במצבים של אי-יציבות – פיזית, פוליטית, גיאוגרפית ופסיכולוגית. באמצעות מגוון מרשים של עבודות מאת אמנים ישראליים ובינלאומיים מוצגת אי הוודאות המייסרת והמולידה חוויות המטלטלות את החברה ואת עולמו של היחיד. כדי להבין את אופייה המתעתע של האמנות, אביא, לדוגמא, את העבודה בתערוכה "הצטלבות" של ברוס קונר, שמבוססת על תיעוד ניסוי בנשק גרעיני, שערכה ארה"ב לאחר הפצצת הירושימה ונגאסקי בשלהי מלחמת העולם השנייה. הפטרייה המיתמרת אל על מתוך מרחבי אוקיינוס, יוצרת יופי מרתק. נדרשים לצופה כמה רגעים כדי להבין, שזה ולא אחר הוא האיום הקיומי הגדול ביותר שמרחף מעל חיינו ועולמנו.

 

"היהלום שבכתר"

בסיומו של היום השני ביקרנו במפעל התכשיטים Yvel, המייצר תכשיטים המשלבים פנינים, יהלומים ואבני חן. זהו מפעל ציוני אמיתי, שהוקם במבנה עתיק במוצא על ידי בעלי החברה, אורנה ויצחק לוי. השניים הקימו במפעל המצליח מוסד לימודי, המכשיר תלמידים מבני העדה האתיופית במלאכת הצורפות. המטרה – הקניית מקצוע ופתיחת דלת להשתלבות בחברה הישראלית. התלמידים בגילאי 30 ומעלה נהנים ממלגה מלאה ולומדים את המקצוע במהלך שנה תמימה. בסוף הכשרתם משתלבים חלקם כעובדים מן המניין בחברת YVEL והאחרים ממשיכים לחברת בת בשם מאג'אמריה – "בראשית" באמהרית. בתכשיטים של מאג'אמריה משתמשים בזהב ובכסף והם בעלי מוטיבים מהתרבות האתיופית. בניגוד לתכשיטי היוקרה של YVEL תכשיטים אלו נמכרים במחירים ארציים יותר. אין טוב יותר ממראה עיניים בעת הביקור במפעל כדי להבין מהן תרומה לקהילה ורוח ציונית חברתית. מרגש.

 

 

 

 

"גם אם לעיתים נודד אני על דרך / מה טוב לנדוד אך טוב יותר לחזור" (אילן גולדהירש)

 

ולכן, ומשום כך, לאחר יומיים גדושים בחוויות, חזרנו לביתנו "על ראש גבעה".

המון תודות לאתי צ'כובר ואירית פרוז, שמזה תשע שנים מובילות אותנו בהתנדבות בדרכי ארץ ישראל בין אמן לאמן, בין גלריה למוזיאון. הודות לכל אלו גם זכינו להפוך לקבוצה נלהבת, תומכת ועליזה.

 

צילומים: אילנה זגר.

 

 

תגובות פייסבוק


השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן