עודד שלומות
מיכל שאנן נפרדת מכפר ורדים
הגיע הרגע בו אני נפרדת מהכפר ואני רוצה לשתף את המכירים אותי
קשה לי להביע במילים את מה שאני חשה בלבי, אך הגיע הרגע בו אני נפרדת מהכפר ואני רוצה לשתף את המכירים אותי באותם דברים שלעולם לא אשכח ואקח אתי לאן שאפנה.
הגענו לכפר בשנת 1995 לאחר 25 שנה בנהריה ולפני כן בירושלים בה נולדתי ושם למדתי.
החלטתי ללמד כאן בלט והעברתי את בית-ספרי בנהריה לתלמידתי הבוגרת שסיימה את ההסמכה.
בשנתיים הראשונות בית הספר החדש היה במעלות במתנ"ס גרס וההורים הסיעו את הבנות בנאמנות רבה. למרות אי הנוחות ועם הרבה תמיכה ואהבה וזה היה נפלא.
בהמשך ניתנה האפשרות ללמד באשכול הגנים בשלב ב’ וזאת לאחר שהכינו רצפה "כמעט" תקינה. עד היום חלק מהשעורים מתקיימים שם.
שלוש שנים בית הספר פעל בקאנטרי בכפר ורדים וההתנהלות הייתה טובה.
במשך השנים בית הספר גדל והרבה בזכות אלקי כסיף המורה הראשונה שהצטרפה אלי. אחריה באו רחלי שפירא המורה למודרני, אירנה, ליאורה, נועה, גבי, איתי, רינת וליאור כסיף.
אין לי מילים להביע את אהבתי והערכתי לצוות הנפלא שהיה איתי בטוב בשמחות ומידי פעם גם בעצב.
אין בית ספר למחול שהצוות שבו יודע לתת פידבק אמיתי, כנה ,ישיר ואוהב כפי שהיה בבית הספר שלנו וכראיה לכך כל המורים ממשיכים להיות פה למרות המרחק הרב מהמרכז.
כששרון הדס מונתה כמנהלת האולפן למחול בגעתון, החלו להתפתח יחסים בין שני בתי הספר שהביאו לשיתוף פעולה מלא עם סדנאות משותפות ושיעורי תגבור. רמת המחול קיבלה תנופה מאד חיובית, עם בגרויות במחול ובחינות של האקדמיה למחול בלונדון.
כשהחלטתי לפנות את הבמה למורות צעירות יותר הסכימה לשמחתי רבקה נתן לקחת על עצמה את ניהול בית הספר.
ידעתי שאני מפקידה את מפעל חיי בידיים מקצועיות ביותר ושמפה הדרך לתלמידות תהיה איכותית ונכונה ואני מברכת על כך.
ברצוני להודות לכל אותם אנשים אשר לאורך כל הדרך סמכו עלי ונתנו לי כוח כדי שבית הספר ימשיך להתקיים בתנאים הבלתי אפשריים שיש בכפר.
0 תגובות
השארת תגובה
אני
עשית בשכל
בהצלחה
את מיכל לא הכרתי כתלמידה ואף לא כאמא לתלמיד שלה היכרתיה כתושבת הכפר ונהריה את טוב לבה המון נתינה ואצילות,את דאגתה ומסירותה להוריה שגם אותם היכרתי .מאחלת לך ולצבי בריאות ונחת.
באהבה לאה
מיכל – מורה ומחנכת לדוגמא. אוהבת אותך!
שעורי הבלט אצלך, מיכל, לא היוו סתם “חוג”. לא רק שעורי מחול, על גוניו השונים. הלימוד אצלך כלל לימוד דרך-ארץ, נימוס כלפי מורים וכלפי התלמידים כאחת. השתדלת להקנות לתלמידיך ערכים. מיכל – תמיד בנועם, תמיד שם. מוסר עבודה שאין רואים כמותו כיום. בתקופות קשות בחייך לא שכחת לדאוג למורה מחליפה, כדי ששעורים לא יתבטלו. היחס האישי לכל תלמיד/ה. האיכפתיות האמיתית. מזל טוב לך ולצבי עם המעבר לבית החדש והמשך חיים פעילים וטובים.
מיכל תודה על הכל
את מורה לחיים.
נתת לנו שיעור בנתינה ואהבה.