עגלות משקשקות, כרטיסי פלא ועוד


חגית פרידלנדר
זכיתי באליפות מקומית בלהוביל עגלה ריקה עד לקופה עד שחדלתי
כפרניק 46735 עגלות משקשקות, כרטיסי פלא ועוד

זכיתי באליפות מקומית בלהוביל עגלה ריקה עד לקופה עד שחדלתי

 

יש רעש אחד שאני מצליחה לזהות בנקל. עגלות משקשקות בסופרמרקט. עגלות ריקות באמת משקשקות. אתם מכירים את הצליל הזה? כמה פעמים יצא לכם לשמוע את קול השקשוק ולנסות להבין את מקורו?
 
הן מהססות ליד כל מדף, מתעכבות, מחפשות את מחיר התענוג, ממשיכות בריקנות לשקשק בין השורות, מתחמקות באלגנטיות מהאחראית שתובעת לדעת על מה ולמה ההתעקשות שלא לעשות כרטיס ויזה.
הרי זה בחינם! יש הטבות. למה לוותר? מה הסיבה?
העגלות שותקות, כבר אינן מנסות להתגונן מהמתקפה והן ממשיכות בדרכן משוללות תחושות. זכיתי באליפות מקומית בלהוביל עגלה ריקה עד לקופה עד שחדלתי. היום לשמחתי, ברוב המקרים, אף איני זקוקה לעגלה בלכתי לקניות כך שאיני צורכת "מוסיקה" זו.
כפרניק 46735_0 עגלות משקשקות, כרטיסי פלא ועוד
כשהעגלות שלנו עמוסות ובקושי מתגלגלות מפאת משקלן העודף עינינו ממשיכות לבלוש בשפע ההצעות ואנו כה להוטים לקנות כך שאנו מלקטים מהמדפים מוצרי צריכה גם אם צריכתם לא הכי נחוצה. כרטיסי הפלא המאורגנים בשורה יפה וצבעונית בארנקינו מממנים כל גחמה. לא תמיד אנו עוצרים בכלל לשאול לשם מה אנו קונים יותר ממה שאנו באמת צריכים. אני זוכרת שלעיתים המקרר שלי כמעט נפח את נשמתו מעומס המצרכים, הסירים, ומגדלי הקופסאות והצנצנות שאכלסו כל סנטימטר פנוי. צריך היה להיות מאד יצירתי כדי למצוא מקום לכל מוצר. הירקות והפירות התחככו זה בזה ועם פנים מעוכות שאלו: "עד מתי נאלץ לחיות בצפיפות שכזו"? הרי בין כה וכה, לא רחק היום והם הפכו לליפתנים, פשטידות, קונפיטורות או הושלכו מרקיבים במיצם לדרכם האחרונה.
היום נדמה לי שהמקרר הרעב שלי משמיע קולות שונים ושואל אותי לשם מה הוא בכלל קיים.
 
במקביל, לאחרונה החלטתי להימנע כמעט לחלוטין משימוש בכרטיס אשראי. פעמים רבות אני מוצאת עצמי מטיילת ב"סימטאות" הסופרמרקט גם ללא עגלה ואוספת רק את הנחוץ לי באמת. אני קונה רק מצרך שאזל ואין לו כלל חברים במזווה וכמובן רק בהתייחס לסכום המצוי בארנקי. ספורט אתגרי חדש זה שאימצתי לי, גורם לי להתייחס אחרת לכל התנהלותי. איני שומעת יותר את עגלתי המשקשקת ואני מרגישה שזה נכון לי יותר. אפילו השמיים לא נפלו. חישבתי ומצאתי שהפחתה בכמויות הצריכה עושה נפלאות לשרירי ידי המתפתחים בנשאם את המצרכים לקופה, שלא לדבר שחשבון הבנק לא מצטמק בקצב מטורף. איני מבזבזת גם כוחות על העמסה, פריקת מטענים, ארגון, בישול, הדחת כלים, חיסכון באנרגיה וכיוצ"ב, ואני מרויחה גם זמן לעשות דברים שאוהבת, כמו לכתוב לכם למשל ולעורר בכולנו חשיבה נוספת על הרגלי הצריכה שלנו.
 
ועכשיו קפיצה קטנה מהסופרמרקט הביתה…
 
כמה ימים שאני מתלבטת אם לשתף אתכם גם בשינוי נוסף בהתנהלות הביתית שלי. השבוע שוב רגזתי כשראיתי נהג משליך פסולת לרחוב. והפעם: ממש לא יאמן! הזבל השליך זבל מתוך משאית זבל במרכז נהריה (כן…כן…) ועוד עם כתובת ענקית שהתנוססה בדופן המשאית הקוראת למען שמירה על איכות הסביבה (כן… כן…) – החלטתי לגלות לכם משהו בנושא הבוער: סביבתנו.
 
בביתי אין מדיח כלים ובזכות חברה שהאירה את עיני גיליתי עד כמה אפשר עוד לחסוך במים. המים בהם אנו משתמשים בזמן הדחת הכלים, הרי זורמים לכיור וממנו ניתבנו אותם דרך הצנרת ישירות לביוב. את אותם מים ניתן לאגור בכלי קיבול כלשהו בכיור וממנו להעביר לדלי הממוקם בסמוך ולהשקות בהם את הגינה. אמנם אני לא מחדשת בכך כלום, אבל כשעשיתי בעצמי נסיון באגירת המים בהם אני משתמשת לשטיפת הכלים, נוכחתי לדעת שהצלחתי למלא דליים רבים מאד שעשו דרכם לגינתי.
נכון שזה לא ממש הכי נוח שבעולם ויש גם כמובן דרכים אחרות למחזר מים אלה, אבל עיתותי בידי וכשהמחשתי לעצמי באופן ממשי וראיתי את כמות המים שהולכת לאיבוד – אני לא מוותרת. בחיי שזה לא קל להתרוצץ עם דליי מים מהמטבח החוצה, אבל נראה לי חשוב. בנוסף, במקלחת יש לי דלי אותו ממלאת עד שהמים החמים מגיעים… וגם בם עושה שימוש לגינה. אז מי שחזה בתמונה שלי עם הדלי זה כל הסוד… וזה רק בנושא המים.
 
חשבתם לרגע שבאותה נשימה לא אזכיר את מיחזור הזבל והפרדתו?
אין ברשותי קומפוסטר ועם הזבל האורגני שאני מייצרת (הסתבר לי שזה רוב הזבל שאני מייצרת) אני עושה טיול לחורש הסמוך. יש כאלה המטיילים עם כלביהם לעשות שם את צרכיהם (במקרה הטוב כשאינם מותירים את התוצרת על המדרכות ובגומות העצים…) ואילו אני מטיילת עם הקליפות ושאריות הפירות והירקות וקוברת אותם באדמה, וכך מחזירה לאדמה הטובה את שהניבה לי. זו הדרך שלי. היו ימים שזייפתי ולא התמדתי, אבל תמיד יודעת עמוק בפנים שהדרך אולי לא קלה ואף על פי כן יכולה לכנותה כדרך המלך.
אפשר להשוות זאת לכל מיני מטלות וסוגי אתגרים שאין הם תמיד נוחים ונעימים ותובעים מאתנו התמדה והשקעה. וכמובן שתמיד ימצאו תירוצים כמו זמן, חשק, יכולת – אבל כשמצליחים להתגבר ורואים בזאת זכות והזדמנות ולאו דווקא טירחה ועונש, מרגישים נפלא.
אני לא חוששת להתבונן בזכוכית מגדלת בחיי ואם ניתן לשפר את התייחסותי לעולם, נחמד לי לגלות שגישה זו בעצם מיטיבה עימדי לא פחות מאשר עם הסביבה.
 
אז מה היה לנו כאן? קניות הכרחיות, קצת ויתורים, יותר התייחסות לסביבה והנאה מעשיה לטובת הכדור ולאיכות חיינו.

 

תגובות פייסבוק


0 תגובות

  1. גורי (ובשבילך ענבר) הגב

    כל הכבוד!
    היי אמא! מה? ולא תגלי שאני גיליתי לך את הדרך אל החורש?
    כל הכבוד! מאז שעברתי לתל אביב, כל הדחפים לאיכות הסביבה נדרסו ונחנקו עם עשן המכוניות.. עכשיו כשהצפנתי, ובעזרת הכתבה שלך, אני אעורר את המצפון שלי, ואת התשוקה שלי לשמר את העולם הזה לתאנה הקטנה שלי.. שגם היא תוכל להתמוגג על טעם התאנים המתוק!

  2. רז הגב

    אליפות מקומית בעגלות
    חגית משתפת אותנו הפעם בדרכים חדשות בהן היא החלה לשוטט וכולן מסתכמות לערך בנושאי ההגנה על בריאותו של המקרר הביתי שלנו, כולל אושרו של ארנקנו, מצד אחד ,והגנה על כדור הארץ מהצד השני.
    טוב ללכת בדרכים הישנות והמוכרות , טוב שבעתיים ומענין הרבה יותר ללכת בנתיבים חדשים.
    וזה מה שחגית עשתה בכתבתה בחן רב ובאיכפתיות ענקית
    יישר כוח

  3. יעל הגב

    אין ספק שחגית מצאה את דרכה
    אין ספק שחגית מצאה את דרכה לשמירה על כדור הארץ, על עצמה ועל סביבתה.לעיתים נדמה כי כשתה רואה אותה מתרוצצת עם הדליים והשקיות משהו מכוכב אחר נחת בכפר.אך הלואי ונאמץ את דרכה ויהיה טוב לנו ולזולתנו.יישר כח והרבה בריאות.

  4. אמא חגית הגב

    לענברי שלי
    מבקשת את סליחתך שלא תארתי בפרטי פרטים איך פשפשת לי בזבל ואמרת לי שהעולם זקוק לתשומת לב יותר ממה שאנחנו עושים…איך הצלחתי בכל זאת לחנך אותך לכך ילדה מקסימה שלי? וגם אותך אילנק’ה לא הזכרתי בשם בנושא אגירת המים לגינה..מקוה שימחל לי 🙂

  5. אלה הגב

    אלופה
    כתבה נהדרת המזכירה לנו להתבונן פנימה ולא החוצה כדי לזהות את הצרכים האמיתיים שלנו. עידן השפע מבלבל, עם פיתויים בדמות מבצעים והטבות על כל צעד ושעל. אך למעשה באמת איננו זקוקים ליותר מאשר אנו יכולים לשאת. בהולנד למשל יש מקרר משרדי קטן בכל בית וקונים בשתי דקות מצרכים טריים לאותו היום, ואוכלים מה שמתחשק, ולא מה שצריך לסיים לפני שיתקלקל… כל הכבוד חגית, שלא הסתפקת בההסתפקות במעט, אלא גם החזרת לסביבה.

  6. אורח/ת אילנה הגב

    המעריצה הסודית
    חגיתוש, בזכותך יש תקווה שנחזור לשפיות. את לא חייבת לגלות את כל מקורות ההשראה.אני מוכנה להשאר חייל אלמוני ללא צל”שים, העיקר המטרה.והיתר יסופר בדרברי הימים (במייל האישי)

  7. אורח/ת אילנה הגב

    המעריצה הסודית
    חגיתוש, בזכותך יש תקווה שנחזור לשפיות. את לא חייבת לגלות את כל מקורות ההשראה.אני מוכנה להשאר חייל אלמוני ללא צל”שים, העיקר המטרה.והיתר יסופר בדרברי הימים (במייל האישי)

  8. דן חסכן הגב

    חיסכון
    אז ככה:
    אם את חוסכת כסף וזה ראוי ורצוי, כדאי לא לקנות בסופר המאוד מאוד מאוד יקר שבכפר.
    אם את חוסכת מיים, כדאי מאוד מאוד מאוד להשתמש במדיח כלים.

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן