ספרד / כפר ורדים


כפרניק אתר אינטרנט קהילתי כפר ורדים גליל מערבי
עמית ינקו

בעקבות הקמינו דה סנטיגאו קומפוסטלה: הרגשה מוזרה לכתוב במדינה אחת על חוויותיי במדינה אחרת…

כפרניק  ינקו1 ספרד / כפר ורדים

בעקבות הקמינו דה סנטיגאו קומפוסטלה: הרגשה מוזרה לכתוב במדינה אחת על חוויותיי במדינה אחרת…

 

הנה. אני מבלה את חודש יולי בחלק הצפוני של ישראל. יום-יום אני מסתגרת בבית נאה בכפר ורדים, שומרת עליו (כולל גם על הגינה) בזמן שבעליו מטיילים בחו"ל.  כאן אני כותבת ספר – על מסע קמינו דה סנטיאגו בספרד, הליכה ארוכה שחוויתי בסתיו שעבר.

רוב הזמן אני כותבת בעת שאני נשענת על הספה בסלון. אבל מדי פעם, יש לי צורך בשינוי אווירה. אז אני אוספת את הלפטופ ופותחת את דלתות הבית האחוריות כדי לעבור אל הפטיו. במשך שעה או מספר שעות, אני נהנית משכיבה בכיסא חוף או מנדנדת בערסל. שם אני נושמת את האוויר הצח, מהול ברוח רכה, מבושמת מעט בניחוח המנטה ולבנדר שגדלים בגן סמוך.

למרות זאת, ההרגשה קצת פחות מוזרה, כאשר שאני מציינת את הדמיון המדהים. בעת ובעונה אחת, אני מוצאת את עצמי בגליל המערבי, בעוד שאם אני קצת פוזלת, ומחליפה שפה אחת באחרת, אני יכולה גם להיות בלאס אלפוחרס של אזור אנדלוסיה בספרד.

 

 

כפרניק  ינקו1_0 ספרד / כפר ורדים

 

 

הנוף מהמרפסת המרוצפת באריחי הטרה קוטה משתרע על פני כמעט 180 מעלות של הרים ועמקים. הוא משקיף על נוף פסטורלי מנוקד בכפרים הנחים להם בין המשטחים הגדולים של שדות ומטעים. במערב, הרבה מעבר לטווח האובך והרים, הים התיכון מהנצנץ.

וילות וקוטג'ים מסוידים, בציפוי אריחי אדובי (לבנת טיט), מסודרים כלפי מטה במדרונות ההרים. מדרכות של רחובות ללא מוצא גובלים בשיחי ורדים בצבע צהוב ואדום. במקום הארכיטקטורה המורית הנפוצה באנדלוסיה; הכפרים ערבים סמוך לכפר הנוכחי מתאפיינים במסגדים מעוגלים עם צריחים זקורים. בין כאן לשם, ובדיוק כמו בספרד, שגם היא שטופה בשמש, מטעי זיתים וכרמים פזורים מסביב.

בגן הזה, פקעות קטנות של רימונים תלויים כמו קישוטים לחג המולד, בעוד שמפל בוגנוויליה מציץ מתחת שכבות של עלים ולימון בודד מתקשה, אולי להוט להיקטף. אני מחכה בקוצר רוח עד שהשזיפים והתאנים יבשילו, בתקוה שעסיסיותם הממשמשת ובאה לא תאכזב. תקליטורים CD מבריקים, מחודשי תכלית ליצירת אפרט מנצנץ, תלויים על העצים ומסתובבים סביב צירם כדי להפחיד את הציפורים ויצורי לילה שונים החומדים את פרי הגן. מחזה זה, כהרף עין, זורק אותי בחזרה לשבועות שלי בקמינו.

חתולים מתכרבלים מול רוב הבתים כאילו בשמירת טריטוריה. תרנגול בודד קורא בקול לפני עלות השחר; ושלט על שער אחד אולי מתכון להפחיד פולשים ועליו אזהרה לגבי נחשים החורשים מזימתם בסבך (אם מישהו בכלל מאמין לכתוב…).

בהמולה השקטה של הלילה, נשמעים קולות המרחב: זמזום של מכוניות חולפות, גנרטורים ופנסי רחוב מתמזגים יחד. שרשרת כלב רעשנית. נקישות פעמוני רוח מתאחדות עם שכן הקורא "לימור!" וקריאתו של המואזין לתפילה צפה על פני העמק.

הרחק במרחק, אורות בגוונים כתומים מהבהבים על הגבעות. לרגע, אני מתארת לעצמי שהם עלולים להיות הבתים השוכנים בקצה שמי ספרד או, חזרה למציאות הנוכחית, כוכבים מתקרבים וכמעט נוגעים באדמה היקרה, אך המותקפת, של הארץ הזאת.

 

***

 

*  עמית ינקו, קנדית (בת לאם ישראלית) טיילת, צלמת ובלוגרית – שוהה בשבועות האחרונים בכפר ורדים, מנצלת את הזמן ליהנות מהאוויר הטוב וכותבת ספר באנגלית על המסע שעשתה בקמינו לסנטיאגו דה קומפוסטלה.

 

לבלוג של עמית ינקו.

 

לגלריית התמנות של עמית ינקו.

 

 

גם עודד שלומות, עורך האתר, היה הקיץ בספרד והלך בקמינו. גולשים המעוניינים במידע על המסע – מוזמנים לפנות.

 

תגובות פייסבוק


השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן