נפרדים מפוקסי


כפרניק אתר אינטרנט קהילתי כפר ורדים גליל מערבי
מערכת כפרניק

נעמי פוקסמן, רחל פולס, אריק וינר, יוסי מילוא ודן שבק נפרדים בדברי הספד והוקרה ליצחק פוקסמן.

כפרניק fuxy 1 נפרדים מפוקסי

 

  נעמי פוקסמן, רחל פולס, אריק וינר, יוסי מילוא ודן שבק נפרדים בדברי הספד, הוקרה וזיכרון ליצחק פוקסמן. 

 

אנחנו, נעמי עינת גלעד ושרון פוקסמן, אומרים תודה לתושיה סוחריאנו ועובדי המועצה על העזרה בכל התהליכים והפרוצדורה הקשורים בהבאתו של פוקסי לקבורה. ועל תמיכה נפשית שכל כך היינו זקוקים לה.

תודה

נעמי פוקסמן

 

**

 

 15.1.16

פוקסי יקר,

אני רוצה לומר כמה מילות פרידה. ראשית, תודה על פועלך.

אתה עדיין במרחק נגיעה מאתנו, אבל, יחד עם זאת, רחוק מאד.

אם אתה מביט מלמעלה מחייך ואומר, אני כבר עברתי את המחסום… כעת אני מתחיל דרך אחרת שלא קראתי עליה.

פוקסי, אני רוצה להזכיר למי ששכח, או לא יודע כלל על הנתינה שלך למועדון למועדון 50 +.

זה היה לפני שנים, אז התחלנו את פעילות המועדון בצריף הקטן. בדיוק במקום עליו נבנה המועדון הקיים. היו ימים בם ישבנו מכורבלים בצריף ומנהלים שיחות, מה ואיך לעשות. תמר זגר זיכרונה לברכה, גייסה מתנדבים ודחפה לפעילות.

כל אחד מאתנו נתן את כל שיכל למען החברים. אבל, פוקסי מתנתך היתה הנהדרת מכל. אתה הסברת במועדון שאתה מדריך טיולים ואתה מוכן לתרום מהידע הרב שלך, לנו. כך התחילו טיולי מועדון 50+ ואתה הפכת למדריך שלנו, ואנחנו בהדרכתך, נהנינו מהנוף וההיסטוריה שליוו אותנו ממטולה עד אילת. אני זוכרת את שמחת הנתינה שלך, ואת סיפוריך שלא היה להם סוף, כי היית צריך למצות כל פיסת מידע שהיתה בידך.

אינני יודעת אם יש רבים שיודעים, איזה ספריה מדהימה הקשורה לתולדות עם ישראל מצויה בביתך. אבל אני כן יודעת שנתת לנו מקסימום מהידע הרב שהיה לך. ואם לכותבי הספרים היתה אפשרות לשמוע אותך, מכבד אותנו בפנינים מספריהם, הם היו טופחים לעצמם על הכתף, בראותם שלא לשווא נכתבו המילים, הנה האיש שלנו מוציא אותנו לטיולים.

פוקסי יקר,

אני רוצה להודות לך על נתינתך ולהיפרד ממך. תהא מנוחתך עדן.

רחל פולס

 

**

פוקסי – מילות פרידה מחבר  /  יוסי מילוא כפר ורדים   15.01.16

 

אני לא מאמין שאני עומד כאן ואומר לך מילות פרידה ומתכווץ כולי. בסתר ליבי סירבתי להאמין לבשורה המרה עם חזרתי ארצה מחופשה בחו"ל וטיפים שקבלתי ממך בטרם צאתי. לא כך רציתי שתראה החזרה לשגרת החיים, בעוד שאני מייחל להיפגש אתך לעוד התענגות על כוסית המשק'ה כפי שנהגנו מעת לעת, לשמוע ממך על הטיול האחרון בעקבות ההעפלה, בהדרכתך, אשר שיתפת אותי בתכנונו. האם הביקור במקום טביעתה של הפטרייה בנמל חיפה אכן עלה יפה? וגם לספר לך על מקומות הקשורים לילדותך שם ביקרתי במסעי זה האחרון בחו"ל.

ולי עצוב, עצוב כל כך! ויחד עם טיפות הגשם שירדו הדמעות נקבו בעיני, אני ממאן להשלים עם האובדן של חבר אמיתי – איך נפרדים מחבר.

הייתי רוצה לומר לך במקום שם אתה נמצא, כי אני גאה בחברות שלנו, בעולמך הנפשי, ברקמת השייכות שהתפתחה ונשזרה במסכת חיינו עם השנים.

 מאז היכרותנו בצבא, היית הינוקא שבחבורת המתגייסים אך הייתה בך תעוזה ואומץ קרבי יחד עם שיקול דעת בוגר, המלווה בניסיון חיים, וזכות ראשונים כאשר הפכנו את הנח"ל ליחידה איכותית לוחמת שתחילתה בסיירת הנח"ל בעין רדיאן, ולאחר מכן קורס המכים שהעלה את הנח"ל (בפיקודו של צביקה לבנון) על מפת הלחימה של צה"ל, בקרב על מוצבי הצ'בחה, לוחמים כתף אל כתף עם יחידת הצנחנים של מאיר הר ציון, ולאחר מכן מבצע סיני וכל מלחמות ישראל שנכפו עלינו בבחרותנו, וליבי נקשר אילך, ועד רגע זה בו אני מתייחד יחד עם כולם כאן בדרכך האחרונה בבית העלמין של הכפר כשהשמש זורחת ועוטפת אותנו באבלנו.

זכיתי לטייל אתך ועם שלושת נכדי בהתבגרותם במסע לאהבת הארץ, מסלול שתכננת עבורנו בחבלי הארץ המדבריים ובאזורי הלחימה בה היינו. היית אדם מדהים בידענותך ובהנחייתך המעולה, לצד ההתייחסות ההיסטורית והבנת הרקע המיוחדת כל כך שלך, חוויה שלא תשכך אצלם.

ידעתי על ילדותך הלא קלה בתקופת מלחמת העולם השנייה – על ילדות שלא הייתה מנת חלקך – על ניסיון חיים שנרכש בנדודים והברחת גבולות, על עליה וגרוש ושוב עליה, על D.D.T ותפוזים במחנות העקורים בקפריסין ועל שובבות נעורים גם בזמנים קשים שהיו מנת חלקך.

וגם על תחילת לימודך והשכלתך שנרכשה, רק בהיותך נער מתבגר, ושיפעת הידע שרכשת, סקרנות לידיעת הארץ, זיכרונך יוצא הדופן, וכישרונך להעביר ידע זה בעקשנות לדיוק בפרטים בכל מקום שנדרשת איליו.

שיחותנו לצד ספל הקפה שהגישה לנו נעמי וכוסית ה"משק'ה" פרי מעשה ידיך שלגמנו בהנאה יחד, החלו והסתיימו בשיחות על כל אתר ואבן ארכיאולוגים שנתגלו ונחפרו בארץ, על הסיפור שמתלווה להם ומשמעותם ההיסטורית, ועכשיו תמו השיחות ותמו המפגשים. רק תביעות אצבעותיך נותרו אצלי והנצח מתכנס אל הרגע הזה.

ומכוח חברותנו… וכמילות השיר של נתן יונתן מורי ורבי – "היכן ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא"

ואתה תהיה חרוט על לוח ליבי. נוח בשלווה לקץ הימים – הייה שלום חבר.

 

**

 

הספד לפוקסי

פוקסי ידיד יקר, היכרנו אי אז בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת כאשר שנינו בנינו את ביתנו יחדיו בכפר ורדים, ותוך זמן קצר התחברנו כאילו היכרנו עשרות בשנים, ומהר מאוד גיליתי את הלב הענק שהיה בתוכך. כמה טוב לב, כמה רצון לעזור. כאשר חליתי ואושפזתי מי שעזר וסייע יותר מכל לרותי ולי, היית כמובן אתה, ועל כך כל ימי חיי אכיר לך טובה.

אחרי זמן קצר של היכרות למדתי להכיר גם צדדים נוספים שהיו בך, כמו החוכמה והידענות מעוררת ההשתאות. כמה ידע שהיה עצור אצלך בראש, פשוט לא להאמין. היית כמו ספר היסטוריה מהלך. אהבת והכרת את הארץ באופן יוצא דופן ומדהים, ושמחת לחלק ידע זה איתי ואני שתיתי בצמא את כל ששמעתי ממך. לא אשכח שפעם נסענו לראות שרידים יהודים בדרום הגולן באזור לא מתויר ולא מסומן שמעטים הכירו, או בחפירות הבניאס ביום עיון למדריכי ידיעת הארץ, ובעוד לא מעט טיולים שיצאנו יחדיו.

פוקסי היקר, היית לי האח הגדול, חבר בלב ובנפש. קשה עלי המחשבה שמהיום לא אשב אתך ונשוחח על עניינים ב"רומו של עולם" – כמו לדוגמה בשיחתנו האחרונה על תפקיד כוחות האנז"ק במלחמת העולם הראשונה. אני שאלתי ואתה ענית באופן מלא וגם הבאת לי חומר בנושא שאיך לא? היה כמובן ברשותך.

לא נשתה איזה כוסית משקה חריף שתמיד היה זמין אצלך בארון, ולא תלמד אותי עוד פרק בהיסטוריה דבר שלא לומדים בשום אוניברסיטה. רק אצלך היה אפשר עם היסודיות שבה חקרת את הדברים. שאלת וביררת אצל מומחים וכאלה שהכירו את הנושאים הרבים שעניינו אותך. איש ספר היית שלא רק טרח לרכוש את הספרים, אלא העמיק וקרא בהם. מאות ספרים, חלקם נדירים, יש לך בספריה ורובם גם נחרטו בראשך.

פוקסי חברי היקר, בנוסף על הצער הגדול שיש לי על לכתך בטרם עת, יש בי צער על אובדן חבר ורע, ועל הזמן שיכולנו עוד לבלות ביחד ולא יקרה עוד.

הייה שלום פוקסי אחי, יהי זכרך ברוך.

אריק וינר

ה' שבט, תשע"ו

כפר ורדים

 

**

כפרניק fuxy 1_0 נפרדים מפוקסי

 

15/01/16 הספד לפוקסי – יצחק פוקסמן

 

שלום פוקסי,

אני רוצה להאמין שאתה משקיף עלינו מלמעלה, רואה את הקהל הנוכח כאן, שבא ללוות אותך בכבוד ב"סוף הדרך", וכולל את משפחתך, מוקיריך וחבריך שליוו אותך והצטלבו בדרכך ב-80 השנים האחרונות.

בקהל זה נוכחים גם חבריך מקורס מכ"ים מחזור י"ב של הנח"ל ואני אחד מהם שמייצג אותם. יחד עברנו את הקורסץ יותר נלחמנו על אמת באש חיה ובאויב אמיתי, מאשר התאמנו. אבל שרדנו. מאז, עברו כ-60 שנים, אבל הצבא הפך אותנו ל"אחים לנשק" לא כמליצה ספרותית, אלא כמציאות חיים. נכון שאנחנו לא נפגשים כל יום שישי בערב לקבלת שבת, אבל, אם וכאשר אחד מחברינו הלוחמים יזדקק לעזרה, הוא יתקבל בחיבוק בחום ובאהבה.

אתה עצמך אמרת לי בשיחה טלפונית לאחרונה, "אם יש לי חברים אמיתיים אלה החברים מהצבא".

במשך שנים לא היה קשר הדוק בינינו, עד שלגמרי במקרה, חבר משותף שלנו אמר לפוקסי: "אני רוצה להכיר לך את דן שבק….". פוקסי קטע אותו ואמר לו: "את דן שבק אני מכיר מהצבא ובטוח שאוכל לספר לך עליו, יותר ממה שאתה תספר לי עליו". ההמשך: שיחת טלפון ארוכה בינינו, אני עולה על רכבת לנהריה, שם פוקסי מחכה לי.

נפגשים בשמחה כאילו שנפרדנו רק אתמול. מאז שמרנו על קשר רצוף ושיתפנו זה את זה בכל החוויות העוברות עלינו, לטוב ולרע. לזכותו של פוקסי צריך לומר שהוא ידע לשתף ובגדול. מספיק שהייתי אומר מילה אחת, כמו למשל "קיסריה", ומיד הייתי מקבל הרצאה שוטפת, בלתי ניתנת לעצירה, גם אם הטלפון מצלצל, האינטרקום מזמזם, ומישהו דופק בדלת.

היית נהג ב"אגד", היית מורה דרך, ואין פלא שארץ ישראל זרמה בעורקיך. בידע ובהתלהבות הדבקת את כל שומעיך וגרמת לסקרנות שלהם לשאול עוד ועוד. אתה לא העברת 80 שנים ככה סתם. אתה חיית אותם במלואם,

הגעת להישגים אישיים ומשפחתיים מלאי סיפוק. לבני משפחתי אני אומר, שכאשר יגיע היום בו "אחזיר ציוד", אל תצטערו עלי, כי ניצלתי עד תום את תקופת החיים שהוקצתה לי, וזו הייתה תקופת אושר גם כשהיה קשה. כן, זה מתאים גם לך כי ידעת לנצל כל יום בחיים, ולעשות "מלימון לימונדה".

 

לפני פחות מחודש נפגשנו בביתכם המקסים, ישבנו על המרפסת צפינו בנוף המהמם והעלנו זיכרונות. לא העלנו על הדעת, שבעצם זו פגישת פרידה. יתרה מזו: למחרת צלצלת אלי, סיפרת לי כמה נהנית ואפילו ביקשת שאיזום פגישות המשך.

עכשיו, תפרגן לנו שם למעלה, כמו שאנחנו אוהבים אותך כאן למטה. תשמור לנו מקום טוב באמצע, אפילו שאנחנו לא ממהרים להגיע, כי אנחנו עסוקים כאן למטה.

היה שלום

בשם כל חבריך לנשק מקורס מכ"ים מחזור י"ב ' נח"ל 1955

דן שבק

 

תגובות פייסבוק


0 תגובות

  1. בן עמי הגב

    פוקסי יקירי

    ידיד חבר שכן אתה חסר.

    קשה קשה להתרגל
    בן עמי מוסק

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן