מכפר ורדים לאושוויץ וחזרה


תושבים מכפר ורדים סיירו עם אסנת אור במחנות ההשמדה בפולין
איילת, לימור ועופר

אסנת אור הובילה מסע אזרחי מרגש ואישי בפולין

כפרניק  041 (1) מכפר ורדים לאושוויץ וחזרה

 

 

הכל התחיל כשעפר דוד חזר ממסע במסגרת "עדים במדים" בהובלת רס"ן אסנת אור. כבר אז הוחלט, שברגע שאסנת תשתחרר מצה"ל, היא תוביל מסע של המניין המשפחתי.

לפני חצי שנה הגיע איתן מטלו עם החדשה: אסנת משתחררת ותשמח להוביל מסע כזה במסגרת אזרחית. איתן לקח על עצמו לארגן את המסע. הפרסום הראשון היה במסגרת המניין המשפחתי ומיד הוחלט לפתוח זאת לכלל תושבי כפר ורדים ולמכריהם. בחג סוכות מצאנו את עצמנו על המטוס בדרך לוורשה.

עם הנחיתה נתגלו לנו שתי עובדות שליוו אותנו לאורך המסע כולו. הראשונה היא הקור העז, והשנייה הצבע הירוק השולט בכל פינה. מהר מאוד התחבר לנו שהקור החיצוני מתחבר לקור הפנימי, והיופי הפסטורלי עומד בניגוד להיסטוריה, שהתרחשה על אדמה זו. כל אבן, כל בית וכל חורשה ועיר מספרים סיפור כואב על שהתרחש.

אסנת הובילה אותנו דרך ההיסטוריה: בתי כנסת, בתי קברות, שכונות ועיירות. קהילה יהודית של לפני המלחמה ועד לגטאות, מחנות שילוח, עבודה, השמדה ותקומה; ודרך סיפורים אישיים ועדויות וכן סיפורים פרטיים של חברי הקבוצה: זאב ורוני שמצאו את בית המשפחה ונסעו במסלול שהותאם לסיפורה האישי של משפחתם, יהודה שהזיל דמעה ליד בלוק 14 באושויץ שם שהה אביו שהגיע מיוון, נדין ששוטטה ברחוב בו גרה אימה.

בבית הכנסת באושוינצ'ים, שאדם דרוקס היה שותף בשחזורו ומשמש היום כמוזיאון לתולדות הקהילה, מצא יוסי תמונה של אימא של חברה. המידע נמסר לאסנת מראש והתכנון כלל נקודות מפגש רבות עם ההיסטוריה האישית של חברי הקבוצה.

מרשים לראות את השימור וההנצחה של האתרים השונים ורבים מהם יהודיים. לדוגמא בית הכנסת שפוצץ ושרדה ממנו רק הבמה שהושארה כיד זיכרון ומעליה כיפה מגנה. מצאנו פולנים רבים המרגישים מחויבים לנושא, דוברי עברית שוטפת, והעוסקים בשימור ומורשת. חלקם אף נוהגים לבקר בארץ. לפולנים ישנה תחושה של שותפות גורל. יש ביניהם שרואים את שואת היהודים כחלק מהאתוס שלהם. במקביל למקרים של שיתוף פעולה עם הרדיפה הנאצית, פגשנו גם סיפורים על חסידי אומות עולם פולניים, אשר חלקם אף שילמו בחייהם ובחיי משפחותיהם. יש לציין כי נושא זה מהווה דוגמא לנושא שנוי במחלוקת בחברה הישראלית שעלה לדיון גם בקבוצתנו, כמו גם נושאים אחרים.

 

כפרניק  041 (1)_0 מכפר ורדים לאושוויץ וחזרה

 

רבים וטובים רצו להצטרף למסע, אך מסיבות שונות לא עשו זאת הפעם. לאור חוויותינו והאמונה שמסע כזה חשוב לכל יהודי באשר הוא, ביקשנו מאסנת להפוך את המסע למסורת והיא הבטיחה שמסעות נוספים יצאו.

נסיים בפנייה אישית – בוורשה פגשנו יהודיה זקנה ניצולה, שביקשה את עזרתנו במציאת שידוך – חתן יהודי. בינתיים היא יושבת בחושך ומחכה… יש מועמדים?

 

איילת פלייוב, לימור אפרת, עופר ריבק

 

תגובות פייסבוק


0 תגובות

  1. אורח/ת הגב

    לאסנת את עושה עבודת קודש
    כל כך רציתי להצטרף לטיול אך נמנע ממני מסיבות בריאות.
    מקווה להצטרף לטיול הבא. בתקווה שיתקיים במאי -יוני,כאשר מזג האוויר מתחמם.
    המשיכיבדרכך.

  2. אורח/ת הגב

    2 השורות האחרונות מיותרות – הסרקזם הזה צורם ולא מתאים לכתבה
    הכתבה יפה מאד. ברם – מדוע הכותבים חשבו, שמותר לזלזל בכבודה של אשה זקנה, גם אם שמה לא פורסם? שתי השורות האחרונות מיותרות ומשאירות טעם רע, שנודף ממנו יחס של התנשאות. גם אתם תהיו יום אחד אנשים זקנים ובודדים. שלא לדבר על-כך, שהכתוב בשורות הללו אינו מתחבר לכתבה. ההתחכמות הזו פוגענית.

  3. אורלי הגב

    הסיומת שלכם אינה הומוריסטית – היא פוגענית
    כפי שכתבתי בתגובה מס’ 2, הסיומת שלכם אינה במקומה, וטוב תעשו אם תבקשו מעורך כפרניק למחוק אותה לאלתר מן הכתבה. אין שום צורך לרכך את הכתבה – היא אינה כתבה “כבדה”. בס”ה היא מהווה מסירת דווח אודות המסע, שנשא גם אופי אישי. ברור גם לי, שלא היתה לכם כוונה לפגוע – אבל זה בדיוק מה שעשיתם. וכבר אמרו חכמים ממני – “סוף מעשה במחשבה תחילה”.

  4. אורח קבע הגב

    בדיחה על פולניות
    איך מתיישבת כתבה על ביקור שורשים עם בדיחה נלוזה על חשבונה של אשה בשר ודם ניצולת שואה? אני בטוח שכל אחת ואחד משלושת הכותבים נשוי ואינו מבין בדידות ערירית מהי. תתבישו לכם

  5. עופר ריבק הגב

    לא היתה לנו כוונה לפגוע
    לא היתה לנו כוונה לפגוע בכבודה או בכבודו של איש, ולכן לא פורסמה תמונתה או שמה, אך חשבנו לרכך במעט את ה”כובד” של הכתבה ע”י סיום הומוריסטי.

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן