לזכרו של אלי שרף


כפרניק אתר אינטרנט קהילתי כפר ורדים גליל מערבי
מערכת כפרניק

משפחה וחברים מספידים את אלי שרף ז"ל, מחנך ואיש משפחה, שהלך לעולמו.

כפרניק 1_78 לזכרו של אלי שרף

 

משפחה וחברים מספידים את אלי שרף ז"ל, מחנך ואיש משפחה, שהלך לעולמו.

 

 

היום הקשה והנורא מכל הגיע לראות אותך הולך מאתנו קשה מנשוא.

היה לנו סבא משכמו ומעלה. איש אשכולות רב מעלות.

סבא יקר שלנו, היית האחד והיחיד, אתה הצלחת להתגבר על כל כך הרבה מכשולים בחייך, היית חזק ונחוש לנצח את החיים. סיפרת לנו על התקופה הקשה כילד קטן בפולין,  סבלת מחרפת רעב ומהישרדות יום יומית, ועל איך שאילצו אותך ללכת עם אחיך הקטן לבית היתומים. תמיד דאגת לאחיך הקטן ישראל ואף חלקת עמו את מעט האוכל שקיבלת, ואפילו שרצו להפריד ביניכם, התעקשת שייקחו גם אותך, ולא ישאירו אותך לבד בבית היתומים.

תמיד דאגת לאיחוד משפחתך, היה חשוב לך שתישארו מלוכדים, כי בעינךמשפחה זה ערך עליון. כל כך נהנתי לשמוע את סיפור שורשיך, למדתי עליך  דברים שלא ידעתי, על הסבל, ההישרדות היום יומית ויותר מכל לשמור על אחדות המשפחה

סבא יקר, תמיד היית פה בשבילנו, בעבורנו, עוזר בכל דבר, מקשיב, אוהב, דואג, אכפתי, בעל נתינה אין סופית מבלי לדרוש שום דבר בחזרה. מתעניין בכל אחד ואחד מאתנו, תמיד התגאית בנו ובמה שאנחנו, לוקח אותנו לטיולים ומעשיר את ידיעותינו.

סבא, אנחנו נכדיך שכל כך אהבת, זכינו! זכינו לגדול לצדך, ללמוד ממך. אתה האיש הכי חכם שיש, פשוט אנציקלופדיה מהלכת. הלוואי שכל הילדים היו זוכים לסבא כמוך, מלח הארץ, איש חיל. אתה משתייך לדור שהקים את הארץ, שהסתפק במועט וחי על ערכים, ידע תמיד לתת בשמחה, אך לעצמו לא ביקש מאומה ומעולם לא התלונן.

אנחנו מודים לך על כל הרגעים היפים שחווינו יחדיו, מסיפור שורשיך ועד לאהבת הארץ והמולדת. היית ממש מתנה משמיים, מלאך ה'.

נוח על משכבך בשלום סבא אהוב ויקר, אנחנו גאים להיות נכדיך.

לעולם לא נשכח אותך סבא ואנחנו נפרדים בדמעות ובצער רב, אתה תמיד תלווה אותנו בכל דרך אשר נפנה.

אוהבים אותך מאוד – נכדיך.

אופק, נוי אור ורועי

 

**

 

אלי היקר,

 

אני לא חושבת שאוכל ברגעים אלו למצוא את המילים שיוכלו לתאר את העצב והכאב שמציפים אותנו בעמדנו כאן היום המומים, לא מעכלים, הדמעות חונקות את הגרון וצורבות את עיננו.

איך נפרדים מאיש כמוך, איש משפחה למופת, איש חינוך דגול, דואג, אוהב ואכפתי.

אתה אלי, היית העוגן של חיינו, הכוח המניע מאחורי הקלעים יותר משידעת.

כל הרגעים, השנים שבילינו יחד, השמחים והעצובים כאחד חולפים היום אל מול עיננו הדומעות, כמעט לא חלף יום שלא באת לבקר, לשאול לשלומינו, האם אנחנו זקוקים לעזרה כלשהי, תמיד נענית בחפץ לב ובשמחה רבה.

אלי, אתה היית אדם ישר, טוב לב כלפי הזולת, מחנך, מורה דרך, עם ערכים, פשטות, אהבה ונתינה שמילים אינן יכולים לתאר. כל אלה ועוד הרבה היו מיסודות אישיותך הנערצת.

גם במותך הלכת בצנעה, בלי להטריח, בלי להטריד אף אחד, תמיד גימדת את הבעיות הבריאותיות שלך.

אלי, התמודדת כילד עם מלחמה אכזרית, נדודים מפרכים – בלתי אפשריים, עלית לארץ עם משפחתך חסר כל ואתה עוזב אותנו עשיר בזיכרונות ובמעשים טובים.

היה לך ידע מקיף בתחומים רבים ואף ידעת שפות רבות,

אהבת לקרוא, להחכים ולהעשיר את ידיעותינו עד בלי די.

אנו רוצים להודות לך בשמינו ובשם נכדינו על כל מה שעשית למעננו במשך כל השנים היפות שבילינו יחד.

נוח על משכבך בשלום, יהי זכרך ברוך.

 

 

**

 

אלי היקר,

מהרגע הראשון שדיויד ואני הכרנו אותך ואת שמחה נקשר בינינו קשר משפחתי מיוחד. זכור לי שכשנפגשנו בפעם הראשונה ושמעת שאנו מתגוררים בארצות הברית, הוצאת בהתרגשות רבה את האטלסים וספרי הטיולים שלך, בכדי לשתף אותנו בטיולים המרתקים שעשית עם שמחה בארצות הברית. מיד היה לנו קשר מיוחד ומשפחת שרף-רייף התאחדה ממבט ראשון. היה לך קשר מיוחד במינו גם עם אבינו, עליו השלום, שהעריץ אותך מאוד.

תמיד הרשמת אותי באופן המיוחד שלך בתור סבא. סבא אלי הוא לא סבא מן השורה. סבא אלי, יחד עם סבתא שמחה, היה בכל מרבדי החיים של נכדיו. יום-יום, חודש-חודש, ושנה אחר שנה. אופק, נוי, אור, ורועיקי, זכו לסבא מדהים. זכו לילדות עם מעורבות עמוקה עם סבא. ילדנו – ספיר ואביב, גם-כן קוראים לך "סבא אלי". ולשניהם היה קשר מיוחד אתך. ספיר סיפרה שבטיול האחרון שלה אלי הסיע אותה מספר פעמים ויצא להם הרבה זמן לדבר, לעצור בדרך ולשתות קפה ביחד. היא כל-כך מעריכה את האישיות המיוחדת שלך. תמיד מצאת זמן להעניק לספיר ואביב תשומת לב ואדיבות.

אלי, היית אדם מיוחד שחושב קודם כל על אחרים ורק אחר-כך על עצמך. הפתגם "ואהבת לרעך כמוך" – מאפיין אותך. לנתינה שלך למשפחה לא היו גבולות. שמחה, גדי ,ליאת, רפי, הילדים, אמא שושי ואנחנו איבדנו אבא וסבא מיוחד. נתגעגע אליך ונזכור אותך לעד. יהי זכרך ברוך.

אורלי

 

**

 

כפרניק 2_40 לזכרו של אלי שרף

 

המנהיגים החינוכיים שלי  – ד"ר דוד אזולאי. אשחר.

 

לזכור את אלי שרף-המורה לחיים שלי.

" שחקי, שחקי על החלומות.

  זו אני החולם שח.

  שחקי כי באדם אאמין,

  כי עודני מאמין בך".

בחרתי לפתוח במילות השיר של שאול טשרניחובסקי. בילדותי, שרתי את השיר על במה בבית-הספר היסודי בשגב, בעידודו של המורה אלי שרף.

בית- הספר היסודי ביישוב שגב (כיום,עצמון-שגב), הוקם בתחילת שנות השישים מכספי תרומות קהילת יהדות קנדה. ילדי שגב, ייבשו פרחי-בר בין דפי הספרים ושלחו במעטפות מיוחדות ליהודי קנדה. ידיו של המורה אלי היו אמונות בעשייה זו. בשנתיים הראשונות לקיומו של בית-הספר, לימדו הנח"לאים של קיבוץ יודפת שהתגוררו תחילה ביישוב שגב וכשאלה עברו ליישוב הקבע ביודפת, החליפו אותם מורים חדשים בניהולו של אלי שרף. אלי ניהל לימד וחינך. לימד: מתמטיקה, היסטוריה, חקלאות, פיסול מאדמת חימר שהייתה מצויה באזור. אלי לימד בחיבה רבה חינוך גופני. הוא הפליא בגמישותו והיה השוער בקבוצת הכדורגל של הבוגרים. לאחר כשנתיים, אלי נישא למורה שמחה וזו הצטרפה לעשייה החינוכית בבית-הספר. משפחת שרף התגוררה בשגב והייתה מעורה בחיי הקהילה של כמאה ועשרים משפחות עולים מצפון אפריקה. אלי ושמחה היו מראשוני המורים הבודדים בישראל, שהיו מוסמכים והחזיקו ברישיונות הוראה. שמחה הוסיפה נופך ייחודי משלה לאווירה החינוכית והתרבותית ביישוב בכלל ובבית-הספר בפרט. שמחה לימדה אנגלית, לשון ומלאכה. אני רקמתי וטוויתי מפיות ושטיחונים בהדרכתה. באחת ממסיבות הסיום השנתיות, הצגנו מול ההורים ונציגים ממשרד החינוך את "יציאת מצריים". את התלבושות והתחפושות יצרנו משיירים של בדים ושאר חומרים שנאספו מבתי המשפחות ובהדרכתם של אלי ושמחה. אלי ואני, בנינו פסל של כיסא המלך פרעה ולשני צידיו שני אריות. כל תלמידי בית-הספר השתתפו בהצגה שהתקיימה על מגרש קט-רגל.

אלי ושמחה התערו בהווי התרבותי-חברתי בקרב יהודי מרוקו, תוניס ואלג'יר. בשעות היום, לימדו בבית-הספר ובערב, בקרו בבתים, התעניינו בקשיי המשפחות, השתתפו בשמחות, ייעצו וסייעו. האמהות ראו בשמחה דמות של יועצת קהילתית וחינוכית. אלי היה דמות נערצת וחביבה.

תושבי שגב התפרנסו מעבודה בייעור ב"קרן קיימת" ומחציבה ב"אבן וסיד". משפסקו עבודות הייעור והחציבה התעוררה בעיית התעסוקה והאבטלה וזו הביאה לגל עזיבה של משפחות לערי הפריפריה בצפון ובדרום. היישוב שגב לא צלח כיישוב חקלאי ובד-בבד, החלה תאוצת בניית יישובי משגב החדשים. היישוב עצמון קם על הריסותיו המכוונות של בית-הספר והיישוב שגב. תושבי עצמון סרבו לשלב בתוכם את שארית תושבי שגב.

עזיבת המשפחות הביאה לסגירת בית-הספר. ילדי שארית המשפחות הוסעו לבתי-ספר אחרים. אני נסעתי להמשך לימודי בעכו. המורים אלי ושמחה שרף נאלצו לעזוב לקריית מוצקין ומשם לכפר וורדים. הקשר ביני ובין המחנכים שלי לחיים נשמר. התקשרתי למןצקין והודעתי להם על שהצלחתי במבחן ה"סקר" הארצי, בעקבות חיבור שכתבתי אודות אימי שילדה תאומים שבועיים לאחר עלותנו ארצה לשגב ב-1956. אחד התאומים נולד באוטובוס "אשד" (כיום,"אגד") והשני בבית-החולים בנהרייה. וכן על אימי ששאבה מי- באר, טאטאה עקרבים מהצריף בו גרנו וגידלה אחד עשר ילדים. התקשרתי להודות לאלי ושמחה שבזכותם ידעתי לנסח את החיבור. בעלותי לחטיבה העליונה, שמחה התנדבה לתגבר אותי באנגלית כמחווה לתלמיד אהוב ואוהב את מוריו.

הקשר עם מנהיגי החינוכיים נשמר. אני תקשרתי עם אלי והוא דיווח לשמחה. בכל שיחה אלי ידע להחמיא ולדרבן. בחלוף השנים, לאחר הגשת עבודת הדוקטורט ומבחן ההגנה, התקשרתי לכפר ורדים. אלי החזיק בשפופרת הטלפון, שמעתי את קולו הצוהל:" שמחה!, את שומעת, דויד דוקטור!". אשתי בת-שבע למדה אצל ד"ר שמחה שרף בסמינר אורנים. שמחה ראתה על אחת העבודות את  שמה וכתובתה של בת-שבע אזולאי מאשחר וזו הביאה הביתה דרישת שלום חמה…

בחגיגת בר-מצווה של בנינו איתי, עמדנו על במה. לצד המשפחה עמדו אלי ושמחה שרף. הילה הבת הגדולה ניגנה, אני ושתי בנותינו הקטנות, הודיה ואבישג אז בנות שבע ושמונה שרנו לכבוד מנהיגי החינוכיים שעמדו נרגשים ושמעו את:" שחקי, שחקי על החלומות".

לפני כארבע שנים, אשתי וילדי, ערכו לי מסיבת יום-הולדת שישים. בת-שבע הזמינה למסיבה את אורה ואת ישי חברי ילדות מבית-הספר בשגב. "וגילו ברעדה", לראות חברי ילדות משנות השישים ואת המורים אלי ושמחה בחצר ביתנו באשחר, לא ידעתי נפשי משמחה והתרגשות.

אשתי בת-שבע האהובה, לפני כחמישה חודשים נפטרה ממחלת הסרטן. אלי ושמחה שרף היו אצלי ב"שבעה" לנחמני. שניהם העריצו את בת-שבע והחמיאו על אופייה ודמותה כרעייה, אם, חברה ומחנכת.(אפשר לראות כתבה ב"אלגוש" מינואר, גיליון-477 ובאתר העיתון).

 

כיום, המורה שמחה יושבת שבעה על מות אלי- המורה אלי. אני נסעתי לכפר ורדים לנחם, לחבק את שמחה לעלעל בדפי האלבום, לזכור בהערצה את זה שהתווה והנהיג את דרכי.

בשום סמינר או אוניברסיטה, לא ניתן להכשיר מורים לחיים. למורים כאלה יש ערך מוסף בו הם ניחנו והוא שלהם, נולדו עימו ולא ניתן לקבלו בשום מוסד להשכלה. לאלי היה הערך המוסף בו אני זכיתי.

 

**

 

קורות חיים אלי שרף ז"ל

 

אלי שרף נולד בשנת 03.03.1934 בפולין בכפר זבלוב.

בן לגצל ואלקה ז"ל

אחים – 4

אחיות -3

 

בשנת 1939 במהלך המלחמה המשפחה ברחה מפולין לברית המועצות.

כאשר המשפחה עברה את הגבול החליטו האנשים להעמיס את המשפחה על קרון משא ולשלוח אותם למרכז אסיה.

 

כעבור מסע בן חודש ימים המשפחה הגיעה לעיר טשקן שברפוליקת אוזבקיסטן

שהייתה חלק מבריה"מ.

 

לאחר המלחמה בשנת 1946 המשפחה חזרה לפולין והתפצלה לשלושה:

אחיו:

משה ויפה נרשמו לקיבוץ דרור

דב, חיים ישראל ואלי נרשמו לשומר הצעיר בעיר לגניץ'

אמו, אלונה, ואחותו בלה נשארו בעיר צ'יצ'ין בפולין

 

בשנת 1948 כאשר אלי היה בכיתה ה' – החליטו ארבעת האחים חיים דב ישראל ואלי לעזור את פולין ולעלות לארץ ישראל בתעודות מזויפות כיוון שלא היה ניתן להגיע בתעודות חוקיות.

 

בעזרת התעודות המזויפות הם הגיעו לצ'כיה, משם וינה שבאוסטריה, משם לגרמניה ומשם לצרפת. התהליך כולו לקח כחודש ימים. האחים עלו לישראל באמצעות אוניה טרנסילבניה לנמל חיפה.

1954 סיים אלי את לימודיו בכיתה יב' והתגייס לצבא לגדוד צנחנים.

1969-1973 למד תואר ראשון למקרא וייעוץ חינוכי באוניברסיטה

1980-1989 – ניהל את בי"ס יסודי בקרית מוצקין

 

אלי התחתן עם שמחה כאשר היה בן 24.

בשנת 1994 ועד היום גרים אלי ושמחה בכפר ורדים

 

 

תגובות פייסבוק


השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן