שמונה ימים שמנו נתן… וחוזר חלילה … מחשיכים ומאירים משנה לשנה…
שמונה ימים שמנו נתן… וחוזר חלילה …
מחשיכים ומאירים משנה לשנה…
יש סיפורי גבורות וסיפורים שמספרים לנו והסיפורים שבוחרים אנו להאמין בהם. אפשר לספר מיתוסים לחיות ולהחיות אותם משנה לשנה, להנחילם לדורות הבאים, לטעת בעולם המושגים שלהם עובדות/מעשיות. אפשר גם לבהות בחשיכה ולילל מפחד.
ההיאחזות הנפלאה הזו באמונה ובתקווה מסדרת לי את החיים. למה לשקוע במרה שחורה.
למה לא לחשוב שאנחנו בחלק המואר. נהרה ממלאה את ליבי לרגע קט. עד שהנר יכבה. עד שאפקח עיני לחושך. בין מאורות למאורות מבדיל רק הניקוד.
באנו חושך לגרש? מי בא? מי מגרש? לפעמים יש תחושה שיש המון אורות, אולי זה מסנוור את האמת הפשוטה שהחושך רב. והחושך? רק ממצמץ ושואל את עצמו עד מתי…
אולי חושך, אך אל לנו להשחירו יתר על המידה. הוא אינו מוחלט. שהרי רק בזכות האור הקטן רואים את החושך. בחושך מוחלט לא רואים כלום וזו עובדה מדעית.
תשעים אחוזים מהידוע לנו על העולם, מגיע מהראייה, ורק עשרה אחוזים נוספים, מגיעים משאר החושים: שמיעה, מישוש, ריח וטעם. כך שלסגור את המקור העיקרי, זה אומר להיות תלוי במאה אחוז בשאר החושים שבכלל לא בנויים לעשות זאת.
השארת תגובה