עודד שלומות
"אמא, אם נמצא שוב את הנחש בגינה. נוכל לגדל אותו. את מרשה?!"
"אמא, אם נמצא שוב את הנחש בגינה. נוכל לגדל אותו. את מרשה?!"
"נחש נשך נחש", נשכתי את השפה העליונה בהיכנסי לאשכול הגנים.
מי שקרא את הכתבה הקודמת שלי, "הנחש הבא", ודאי הופתע לראות את זיו פניי במפגש חוג חיות בנושא נחשים. הנחש בטוח שהופתע. עובדה, תפסתי אותו עם הלשון בחוץ.
מי שקרא את הכתבה הקודמת שלי, "הנחש הבא", ודאי הופתע לראות את זיו פניי במפגש חוג חיות בנושא נחשים. הנחש בטוח שהופתע. עובדה, תפסתי אותו עם הלשון בחוץ.
רגשות רבים נכללו בכתבה ההיא, חיבה לא נכללה בינהם. לא חיבה לזוחלים ולא לרמשים. ועל כן הנחש הופתע לראותי שם בעקבות התגובה הצוננת שלי לבעלי דם קר.
יהיה מי שיגרוס שהלשון שהשתרבבה החוצה כלל לא מעידה על כך שהנחש היה מופתע ושלא סביר בכלל שהנחש קרא את הכתבה. נכון, הנחש הזה באמת לא נראה לי אינטלקטואל גדול, כזה שמתעניין בכתבות ב"כפרניק". אחרי ככלות הכל, מדובר בפיתון בורמזי, ולא בנחש משקפיים…
אם לא הנחש, ודאי אתם מנסים לנחש מה לי ולמפגש בנושא נחשים? אולי הופעתי באשכול הגנים ממש במקרה באותו היום? שמא הנחתי למשל שיש משחקייה, ולא נחשיה…? טעות! הגעתי ביודעין. וחזק מזה, הגעתי מצויידת בשלושה ילדים משלי ועוד שניים של חברה.
הגעתי למפגש בנושא נחשים בעקבות ההתלהבות הגורפת של ילדיי מהמפגש הקודם בנושא יונקים. בפעם הקודמת לא יכולתי להגיע, כך שבעלי ליווה את הבנים למפגש היונקים, בעוד אני נשארת בבית עם היונקת הפרטית שלנו.
אני מודה ומתוודה, שכאשר הילדים שבו הביתה מהמפגש בנושא יונקים, והתווכחו בלהט מה טעים יותר – חלב ארנבות או שמא חלב כלבות – נפלתי מהכיסא.
הדיעות בנושא היו חלוקות. התדהמה שלי – שלמה! נכון, אני ששה לרשום את ילדיי לדברים מיוחדים כמו חוג חיות, אבל לא שיערתי בנפשי שזה יהיה עד כדי כך, אהממממ… מיוחד. הילדים גם לא מחוסנים מי יודע מה. ומה אם פתאום יתחילו להשתפן? או לנבוח בלילות?
בטח גם אמא של ספיידרמן עשתה את אותה השגיאה בדיוק. בתום ליבה לקחה את פיטר פארקר הצעיר לחוג חיות בנושא עכבישים, ותראו איך זה נגמר. שלושה מפגשים ועל הגב של הבן שלה יצא כבר לאקרנים הסרט ספיידרמן 3.
נגזר עליי אם כך, להשלים עם העובדה שלילדיי יהיו כוחות-על של ארנב ושל פודל תפוח ירכיים.
דוגי-מן ובאני-מן הבחינו מיד במצוקתי ובארשת הבילבול שהשתרעה על פניי, והרגיעו אותי שלא באמת מדובר בחלב של חיות, ושהמרכיב העיקרי הוא בכלל אקטימל. הם הסבירו לי באיטיות מתנשאת של ביולוג ימי שיש הבדלים בין סוגי חלב שונים, למשל חלב לוייתנים הוא הכי עתיר שומן, דא?!
למפגש הנחשים הייתי נחושה בדעתי להגיע. ולו רק בגלל שהפעם, אם יעלו שאלות בנושא מתכון לחלב קיפודים, הם לא ימצאו אותי לא מוכנה. הייתי בצופים, "היה נכון תמיד". אני נולדתי מוכנה.
בשמת, המדריכה הגיעה אלינו מבן-עמי, שם היא מגדלת גדודי חיות (שכנראה ממש כמונו מצאו את דרכן לבן-עמי כדי לטעום טעמה של גבינה גלילית). היא סיפרה לנו על חיית המחמד שלה, "בננה". כולנו כבר כיווצנו שפתיים וכבר עמד לנו "קוצ'י מוצ'י" בקנה, כשנפתח השק של בננה. כששמענו את השם "בננה", לא קישרנו לדודנית מדרגה ראשונה, כוכבת סרטי האימה, אנקונדה…
בשמת סיפרה לנו על האופי הנוח של הפיתון הבורמזי וכאילו כדי לחזק את דבריה, מחצית הילדים לשו את בננה עפ"י רזי "סודות הפלסטלינה", בעוד המחצית השניה מתאמנת בקשר מוט על זנבה. בשמת חילקה נשל לכל ילד ולאחר מכן חידדה את ההבדל בין הנשל לבין עור הנחש שהשתרע לכל רוחב המתחם. העור היה של קודמה של בננה בתפקיד. אז יכול להיות שפיתונים בורמזים באמת התברכו באופי נוח, ויכול להיות שהעור של קודמה בתפקיד הזכיר לבננה, בזמן שהילדים מתרגלים עליה משיכת חבל, שהגורל יכול היה להתאכזר אליה יותר.
לאחר שהתוודענו לזוחלים, עברנו שלב בשרשרת המזון. בשמת נתנה לכל ילד להחזיק עכבר ולגוון בצ'ינצ'ילה. דורית צילמה את הילדים שתהיה לנו מזכרת חייתית מהמפגש ולאור ההתלהבות אמרה שיהיו עוד שישה מפגשים של חוג החיות למעוניינים. ואנחנו התעניינו, כי החופש הגדול משול לשמיכת טלאים, ואנחנו תופרים במרץ, שלא יהיו בו יותר מידי חורים.
כשהמפגש הגיע לסיומו, משך דניאל בשרוול שלי ושאל: "אמא, אם נמצא שוב את הנחש בגינה. נוכל לגדל אותו. את מרשה?!". כנראה שהוא הפנים את המסורת: בסוף כל חוג חיות – אימא צריכה ליפול מהכיסא…
אין מה לעשות, דניאל שלי אוהב חיות בלי הבדלי מין, גזע ולאום. זה לא חדש לנו שילדים הם אוהבי חיות מושבעים. ילדים רבים יעדיפו מיטה עמוסה לעייפה בבובות בעלי חיים על פני מיטה מרווחת ושוממה. וקצת לפני שפעוט יואיל בטובו לומר סבא או דודה, במתק שפתיים הוא יצקצק קולות של חיות. ילדים יזדהו עם בעלי חיים יותר מאשר עם בני אדם, למשל בספרים ובסדרות, וכלל לא מתמיהה בעיניהם העובדה שרובין הוד הוא שועל, או לסירוגין שאביו של 'קונג פו פנדה' הוא אווז למען השם. גם בחדשות הם היו מוכנים לצפות אם המגישים היו היפו ובואש. אך מנין הסקרנות והחיבה הזו לחיות?
האינטראקציה עם חיות מרחיבה את הלב! עובדה, מחקרים מראים על ירידה משמעותית בלחץ הדם. חיה מעניקה לילדינו תשומת לב ללא תנאי וללא שיפוט. הילדים לומדים להבין מסרים בלתי-מילוליים, וכך הם מפתחים רגישות והבנה לאחרים. מחקרים מצאו קשר מובהק בין יחס לחיות ליכולות חברתיות ולאמפתיה לאחרים.
ילדינו לומדים מה הצרכים של החיות ומפתחים רגישות לצרכי מי ששונה מהם. וזה עוד לפני שדיברנו על הזדמנות הפז ללמוד נתינה וקבלה של אהבה. הצרכים של החיות מוגדרים ונוחים ללמידה וללמוד איך לטפל בחיה מפתח תחושת אחריות והערכה ליצור חי ומאפשר לילדינו להפגין את יכולתם ותורם לדימוי העצמי שלהם. ההתבוננות במהלך חייהם של בעלי חיים מגדילה את נסיונם של ילדינו. אפשר ללמוד מהחיות על מעגל החיים, על התיידדות, הסוואה, אחריות הדדית בעדר, כיבוד גבולות, ועוד ועוד.
0 תגובות
השארת תגובה
לפני ש
לפני שגם אני אפול מהכיסא רוצה לומר לך שנהניתי מהדרך הנפלאה שלך לספר…ולהיות גיבורה ומאפשרת אל מול החוויה החייתית…:)
עוד כתבה נפלאה של אלה בר
שוב נפלא לקרוא את הכתבה השנונה ומצחיקה של הכתבת המוכשרת שלכם
אלה בר.נשאר טעם של עוד.
זכור לי שבנה יונתן הדהים את הקהל ביום העצמאות עם נאום רהוט
מרטיט לב מפרי עטה של הכתבת המוכשרת.
כל הכבוד
סליחה- אבל למה להאריך כל כך
סליחה- אבל למה להאריך כל כך בסיפור ארוך? ! ? ! ? !
קצר ולענין עדיף ! ! ! ! !
אלה
אוהבת אותך מאוד ואת חוש ההומור שלך במיוחד.
כתבת יפה.
להתראות.
אלה את גדולה
וזה לא רק חרוז!
כתבה נפלאה, כתמיד.
כתבה נפלאה, כתמיד.
כתבה מקסימה מבחורה מקסימה
מקסים מקסים מקסים!!!!!!!!!ואחרי מה שכתבת ברור שאגיע עם לילוש ביום ראשון, אבל בלי קשר נהניתי מהכתבה ומכישורי הכתיבה עד מאד.
אלונת המהממת
איזה כיף לקרוא כתבות שלך!
אוהבת אותך מאוד