חדשה בכפר

את הצימאון שלי ללמוד על הטבע, הקיום, המשמעות וההקשרים של החיים –  הרוויתי בלימודי התואר הראשון בביולוגיה ותואר שני בפסיכו-נוירו-אימונולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. חקרתי את ההשפעה של דחק על המערכת החיסונית, ותמיד עניין אותי לחקור את הקשר בין הגוף לבין הנפש. בין לבין נסעתי להודו וגם שם הרגשתי את התחושה הזו של "בית של הנשמה שלי". תרגלתי יוגה לאורך השנים ועל מזרון היוגה חוויתי תחושה של חיבור עמוק לתחושת עצמי פנימית שהיא מעבר למחשבות, לרגשות ולגוף. חוויתי תחושת רוגע ושלווה, תחושת חיבור והלימה כמו זו שחוויתי באן בגליל המערבי בגיל 17.

בשלב זה, כאשה צעירה בסוף שנות העשרים של חיי, כבר ידעתי שישנו מצב תודעתי מעודן ועוצמתי שלא ניתן בהכרח לראות אותו בצורה קונקרטית אבל ניתן לחוש אותו. מצב תודעתי אינטואיטיבי כזה, שמרגישים אותו בלב, שנותן לנו תחושה של חיבור ומשמעות עמוקה, תחושה של זרימה עם החיים והתמסרות למה שקורה. במסגרת החקירה והצימאון ללמוד גיליתי שיש אסכולה בפסיכולוגיה הנקראת  פסיכולוגיה טרנספרסונאלית. נסעתי לעשות את הדוקטורט בתחום הזה בארצות הברית ועסקתי ברוחניות ובריאות, חקרתי את ההשפעה של טכניקות נשימה הנלמדות ב"קורס השמחה" של ארט אוף ליבינג על איכות החיים של נשים המתמודדות עם סרטן השד.

הפסיכולוגיה הטרנספרסונאלית מתבססת על החיבור למימד הרוחני בחוויה האנושית. אחת ההגדרות של רוחניות האהובות עלי מתייחסת ל'חיבוריות(connectedness)  לעצמי, לאחר, לרגע הנוכחי, לטבע, למשמעותי והמקודש בחיינו". למעשה זה בדיוק מתאר את מה שאני חווה שאני כאן בגליל המערבי! ולכן בחרתי לחיות פה!

האזור הזה "שלנו" (אני כל כך מתרגשת ושמחה להגיד "שלנו") גם בהלימה לערכים שלי כאדם. זה שחיים פה אנשים מדתות ולאומים שונים בצורה הרמונית, זה שאין פה גדרות והפרדות מיותרות, זה שיש פה חיים משותפים זה מאוד מתאים לי. זה שיש פה כבוד והערכה לרב-תרבותיות וחוגגים את הגיוון זה מתאים לי. חשוב לי לתת לקהילה ולהיות מעורבת חברתית, ולתת מהידע והניסיון המקצועי שלי דווקא ב"פריפריה". שואלים אותי: "איך תסתדרי פה?" לא באתי להסתדר, באתי לצמוח ולתרום.