עודד שלומות
פתיחה חגיגית בגלריה טל בשבת 5 בינואר בשעה 12:00
הגיוון הרב ביצירתו של דוד מסר (1912 – 1999) נובע מתהליך הלימוד וחיפוש הדרך שעבר, עם החלטתו המודעת לעזוב את שגרת חייו ולהקדיש עצמו לאמנות.
מגיל צעיר נחשף מסר לאמנות דרך דודו, אברהם הירש מסר, שהיה אמן יהודי בעירו סנוק בגאליציה, באזור מגוריו, האמן הראשון שהכיר מקרוב. במהלך שירותו בצבא האנגלי, נחשף באיטליה לאמנות הרנסנס. הסיפור המשפחתי הוא שהחל לצייר מתוך קופסת צבעים שהביא במתנה לבנו בן העשר. נראה שניצני משיכתו לציור היו שם בנפשו, אך לקח זמן עד שהגיעו למימוש. בתל אביב החל ללמוד רישום אצל פרופ' יוסף שוורצמן, אמן יוצא ברלין שלימד לפי מסורת האמנות הקלאסית. כמו כן היה תלמידו של הצייר אנטול גורביץ, אותו הכיר בתקופת שירותו בצבא האנגלי ביחידה לרישום מפות. בתחילת שנות החמישים הוא הצטרף לאגודת האמנים בתל-אביב.
תקופה זו הייתה סוערת ביותר באמנות הישראלית על רקע הויכוחים שהתנהלו בין הריאליזם לאבסטרקט, בין האמנות המגויסת למסרים הלאומיים לבין האמנות לשם אמנות, בין המקומי לבינלאומי – אותם דיונים מתמשכים שהתקיימו מתוך חיפושי הדרך באמנות הישראלית.
דוד מסר לא לקח חלק בדיונים הסוערים בין תנועת אופקים חדשים ויתר חברי אגודת האמנים. הוא היה בתחילת דרכו האמנותית, התנסה בציוריו הראשוניים, בנופי הארץ, דיוקנאות, פנים וטבע דומם, התמקד בלימוד טכניקה ובהתבוננות מתוך מטרה לספוג רשמים תוך דרך משלו. כאשר החליט להקדיש עצמו לציור, החליט לנסוע לפריז, כמיטב המסורת של אמני ישראל דאז.
דוד מסר לקח חופשה של כמה חודשים מעבודה, ונסע לפריז כדי לבדוק אפשרויות להתפתחותו האמנותית. מסר הגיע לפריז, ובבתי קפה במונטפרנס פגש אמנים, מפורסמים ואלמונים, יהודים ומהגרים אחרים, שבאו להגשים את חלומם ולמצוא את אמנותם בעיר שהייתה למרכז האמנות העולמי.
העיתונאי הגרמני סיגפריד פאטר התרשם ממסר וכתב את סיפור חייו בספר שפורסם בגרמנית ב-1992, התרשמויות מהחיים השלישיים. פאטר התלווה אל מסר תקופה מסוימת, גם בעת ביקור בישראל, וכתב על חייו ויצירתו בפריז. בספר מובאות רבות מדברי מסר עצמו, המספר ממקור ראשון על חייו, יצירתו, ואמונתו האמנותית.
הוא למד תקופה קצרה בסטודיו אנדרה לוט המפורסם, שם עברו אמנים ישראלים מאסכולת פריז כמו ציונה תג'ר ואחרים. הלימוד בסטודיו לוט יכול היה להיחשב כהתמחות נכונה בחוגי האמנות בארץ, אולם מסר לא השתלב בלמודים שם. הוא הרגיש שהשפעת המורה הדומיננטי גורמת להכפפת סגנונו שלו על תלמידיו. למרות שעזב את הסטודיו, בסופו של דבר אלמנטים רבים מעקרונות הקוביזם המוקדם שלימד לוט נשתרשו וחוזרים ביצירתו של מסר, במיוחד בבניית הקומפוזיציה ובחלוקת הבד תוך שילוב דימוי וצורות גיאומטריות.
מסר למד גם באקדמיה הפתוחה גרנד שומייר, ובעיקר למד בעצמו על יצירתם של פיקאסו, מאטיס ומירו והאמנים היהודיים שאגל, מודיליאני וסוטין. למרות ההשפעות הרבות של אמנים אלה, הצליח לפתח שפה אישית ומיוחדת משלו.
מסר מתאר את הדרך בה הוא מצייר, את העמידה מול הבד הלבן והתחלה אינטואיטיבית בעקבות כתם הצבע. הוא מחפש את הפנימיות שלו, ולעיתים קרובות הוא מצייר כאשר ברקע מתנגנת מוסיקה הנותנת לו את התחושה שהוא אינו לבד, והיא מהדהדת בראשו גם לאחר סיום העבודה. בהקבלה זו בין המוסיקה לציור מזכיר מסר את תורת הצבע של קנדינסקי.
בסקירה כרונולוגית של יצירתו ניתן לזהות כמה סגנונות, לא בצורה מובחנת כיוון שחלק מהאלמנטים חוזרים לאורך התקופות השונות. בכל זאת ניתן לראות הבדל בין התקופה הראשונה של התנסות מהוססת בז'אנרים של אמנות ישראלית, נופים ישראלים, אנשים, טבע דומם ודיוקנאות, לבין סגנונו האקספרסיוניסטי, בדים מלאי פרטים ושילובי צבע, השטחה של הדמויות, פלסטיות, ותנועות מכחול חזקות המשאירות סימני צבע ברורים תוך שמירה על הדימוי הפיגורטיבי בתוך מכלול הפרטים.
השארת תגובה
