עודד שלומות
היום (חמישי 4/9/25) נערכה בכפר ורדים “צעדת התקווה” לשחרור החטופים המופקרים בעזה כבר 699 ימים.
בתום הצעדה, השיר (נגני לי תקווה של נורית יהודאי, מוקדש לאלון אהל) והתפילות – ציירו המשתתפים על אבנים למען החטופים. האבנים הוצבו לאחר מכן בפינת החטופים במרכז המסחרי.
(מחר בבוקר תערך הפגנה בכברי ובשבת בתל-אביב ובירושלים: פרטים בהמשך הכתבה)
אלו הדברים שכתבה והקריאה דלית שלוש:
רק שיבוא הרגע.
הוא יבוא, ונתחיל שוב לנשום.
רק כשיבוא הרגע, נוכל להתחיל בריפוי הפצעים, באיזון הכאב, באירגון מגרות העצבות והבכי,
בניקוי כעסים שצבורים זמן כה רב, בחיפוש האמון שנרמס והוחרב.
רק כשיגיע הרגע הזה, שנשב, נתחבק וננשום, נניח על כר את הראש העייף , נדבר,נשתוק ונחזור לאהוב.
48 רגעים של חיבור, התחלה וסיום ממתינים
ל-48 שמות של פנים, סיפורים, אהבות וחיים.
מחר נציין 700 יום למלחמה הארורה.
כולנו חייבים לזעוק את זעקת החטופים והחטופה ולומר-חייבים להשיב את אלון, מתן וכל יתר החטופים והחטופה עכשיו.
(צילום: דלית שלוש, מעיין גלילי ובן עמי מוסק)
השארת תגובה
