עודד שלומות
היום, שישי 9/2/24, נערכה בכרמיאל עצרת להחזרת החטופים עכ-שיו!
ברחבה ליד כיכר האירוסים הוצב כלוב גדול, והמשתתפים הוזמנו להיכנס, לסגור את עיניהם בבד ולנסות להרגיש, ולו לזמן קצר, את תחושת השבי.
(צילום ועריכה גלעד רשף)
בעצרת שנערכה נשאו דברים עדית אהל מלבון, אימו של אלון אהל. היא הזכירה כי אין ניצחון בלי להחזיר את החטופים, וכי חובתה של הממשלה להגן על אזרחיה ולשמור עליהם. לדבריה, אין קיום למדינה ללא החזרת החטופים. היא ציינה כי מחר יהיה אלון בן 23, ולא מתקבל על הדעת כי עדיין בשבי כל-כך הרבה זמן. היא קראה לציבור להירתם למאבק ולא “להתרגל למצב”.
(מחר, שבת 10/2/24, כולנו בכיכר החטופים בתל-אביב. הסעות מכל הארץ וגם מכרמיאל! )
אלו הדברים שהקריאה רינת דקל קינן מיעד:
אני, רינת דקל קינן, דודה של שגיא דקל חן אשר נחטף מקיבוצו – ניר עוז.
שגיא נחטף בבוקר השביעי לאוקטובר בעודו נלחם להציל את משפחתו אשר נשארה בממ”ד ובכך ניצלו חייהם.
אחותי נעמית, אימו של שגיא נחטפה מביתה העולה באש.
נעמית הצליחה בכוחות על, בעודה פצועה, להמלט מחוטפיה ולחזור לקיבוץ.
משפחת דקל חן מונה אחד עשרה נפשות בקיבוץ ניר עוז. חייהם וחיי כל המשפחה המורחבת נעצרו בשביעי לאוקטובר.
מאה עשרים ושישה ימים שגיא, ועוד 135 חטופות וחטופים נמצאים בגהנום עזה.
ספירת הימים הזו כאילו מצביעה על שגרה – כי מחר יגיע היום ה-127, חלקנו ילכו מחר לטייל, ויפגשו עם הילדים והנכדים.
וביום ה-128 נלך לעבודה וללימודים והשגרה כאילו נמשכת.
אצלנו השביעי לאוקטובר הוא יום אחד ארוך שכבר נמשך ארבעה חודשים.
אין אויר, אין שגרה, יש רק משפחה דואגת, כואבת, ומיוסרת.
כששואלים אותי מה שלומי, אז הנה תרגיל שימחיש לכם את שלומי…
פעם ביום דמיינו שאחיין או אחיינית שלכם נמצאים בשבי חמאס.
דמינו שהילד שלכם או הילדה שלכם, אבא, אמא, סבא, סבתא, אחות או אח… נמצאים בגיהינום הזה- בקור, בלי מים, בלי אוכל, בלי משפחה, בלי חברים תומכים, בלי אור יום.
לבד… לבד… לבד…
מה שמחזיק אותנו זו האמונה ששגיא יחזור אלינו בחיים.
זו האמונה ששגיא יפגוש את אשתו, בנותיו והתינוקת שנולדה לפני כחודשיים.
מה שמחזיק אותנו זה אתם העומדים פה איתנו, לא מאבדים תקווה ולא מוותרים למקבלי ההחלטות …… עד שיחזרו.. כולם.. עכשיו
עומר וייס, ממארגני העצרת בכרמיאל, מקריא את שמות החטופים בעזה:
מחר, שבת 10/2/24, כולנו בכיכר החטופים בתל-אביב. הסעות מכל הארץ וגם מכרמיאל!
השארת תגובה
