שתי אלמנות ושישה יתומים

בסוף השבוע פרסמה סמדר שיר ב”ידיעות אחרונות” וב”וינט” ראיון זוגי, מצמרר ומרגש, עם שני מורציאנו ממעלות-תרשיחא, אלמנתו של לוחם האש דקל מורציאנו ז”ל; וסרא אסעד מבית ג’אן, אלמנתו של לוחם האש עדנן אסעד ז”ל.

השניים נהרגו בעת ניסיון החילוץ של הפלסטיני סאמד אלעראמין ז”ל מבור בדיר אל אסד.

בראיון מספרות השתיים על הגורל שקשר אותן, ועל ההתמודדות הקשה עם ששת היתומים, בהם גם הבנות הפעוטות, עיילה אסעד ואורי מורציאנו, שנולדו רק לפני שבועות ספורים בלבד.

שני מורציאנו וסרא אסעד מספרות לסמדר שיר על תחושותיהן, חיי המשפחה השמחים שהיו להן עד האסון, מתארות איך הכירו את בעליהן, ומספרות איך זה להיות נשואות ללוחמי אש.

וגם מדברות בגילוי לב מצמרר איך גילו את האבדן הנוראי וההתמודדות לאחר הידיעה.

לדקל ז”ל ושני תבדל”א שלושה ילדים: לביא-יצחק, ניב ואורי. שני מספרת כי הבכור (בן ארבע,) מסתובב בבית וצועק “אבא מת! אבא מת!” ואחותו (בת שנתיים וחצי), צועקת “לא נכון! אבא בעבודה!”. ובתוך כל זה היא חושבת על אורי הקטנה שאפילו לא הספיקה כמעט להכיר את אביה.

סרא אסעד מספרת כי ראתה את שני בניה יושבים אחד מול השני ובוהים זה בזה.

אלא שבהמשך השתיים גם מנתחות את האסון ומסתכלות על העתיד:

מי שלח אותם לבור? למה לא בדקו מה קרה עם הפלסטיני? למה לא בדקו אם יש חמצן בבור? מי נתן את ההוראות בשטח? מה היתה הכשרה של המחלצים? מדוע לקח 40 דקות לחלץ אותם?

עו”ד יוסף עסאד, אחיו של עדנאן, מספר בכתבה ב”ידיעות אחרונות”, כי ניהל שיחות ארוכות עם לוחמי אש שהיו בשטח.

לדבריו, מדובר בשרשרת מחדלים ארוכה.

ולתחושת היגון והמוות המיותר מצטרף היבט נוסף:

לדבריהן, משפחות לוחמי האש שנספו, אינן זכאיות לתנאים סוציאליים כפי שמקבלים שארים של אנשי כוחות הביטחון (צבא, משטרה, שב”ס וכו’).

שני: “עדנאן ודקל חירפו את נפשם למען המדינה ועכשיו אנחנו, האלמנות שלהם, צריכות לצאת נגד המדינה כדי להבטיח את העתיד של הילדים שלנו. הם המנוע שדוחף אותנו, נשות הכבאים, להיאבק בכל מי שצריך עד שהחוק יתוקן. שלושת ילדיי הם הסיבה היחידה שגורמת לי לצאת מהמיטה בבוקר. אני רוצה שראש הממשלה יסתכל לילדים האלה בעיניים ויבטיח להם שאמא שלהם תעמוד במשכנתה ותגמור את החודש”.

סרא: “את דקל ועדנאן הוציאו מהבור – ואותנו זרקו לתוכו. דיר אל־אסד היה ‘אירוע רב נפגעים’. דקל נהרג עם אשתו ושלושת ילדיו. עדנאן נהרג איתי ועם שלושת ילדינו. עשרה קורבנות. ולכולנו יש אפס זכויות”.

שני, שוטרת בתחנת מעלו”ת: “כל בוקר דקל ואני לבשנו מדים. אני את המדים הכחולים, ודקל את מדי ה-ב’ שלו, השחורים. אז איך ייתכן שהמדים שלו פחות שווים מהמדים שלי? הרי הוא סיכן את חייו לא פחות ממני, ובהרבה מקרים יותר. אם חלילה וחס יקרה לי משהו – ילדיי יהיו ‘מסודרים’, הם יקבלו תנאים סוציאליים, אז למה דקל לא? כשהתחלתי לדבר על זה, בשבעה, לא חשבתי שזה יקבל תהודה כה גדולה, אבל פתאום כל נשות הכבאים התעוררו מהשינה. זו אומרת ‘היום זה דקל, מחר זה בעלי’. וזו אומרת ‘היום זו את, מחר זו אני’. אנחנו נמתין לדוחות ונקרא ונחקור. יש כאן שתי אלמנות ושישה יתומים שמגיע להם לקבל תשובות”.

תמונות מהרשתות החברתיות

**

עזרה למשפחת מורציאנו ניתן לתת דרך גם רונן קלפל פעיל חברתי:
⁦ 058-6590109⁩

**

בנוסף, תהל (אשתו של לוחם אש מתחנת כרמיאל) מארגנת איסוף כספים למען המשפחות של דקל ועדנאן ז״ל.
הכספים ימשכו ויועברו לשתי המשפחות.

השימוש ב-PayBox חינם!
מחכים לך בקבוצת “לזכר דקל וענאן לוחמי האש-קבוצה חדשה”,
לחיצה להצטרפות לקבוצה:
https://payboxapp.page.link/YviH3EcVsJuFKbQ6A

ניתן להעביר גם בביט למספר של מורן אלמליח 050-9460004
תודה רבה לכל מי שעוזר ותורם.