קל וחומר

דברים לפתיחת תערוכת “קל וחומר” של דקלה גרציאני, בספריית כפר ורדים

דבר האוצרות (נגה מגדל, הגר שבתאי ונורית שניר):

כשבקרנו בביתה של דקלה לקראת הקמת התערוכה נפעמנו מעושר עבודותיה המרהיבות.

דקלה סיפרה לנו כי כבר בילדתה אהבה לצאת אל הטבע ותשוקה לחקור חיפושיות, פרפרים, נמלים, עשבים פרחים וכל מה  שהטבע מזמן. סקרנותה הביאה אותה לחוש ולטעום חרקים, עשבים, פרחים וכל מה שנקרה בדרכה.

החיבור החזק הזה  נמשך עד היום ועבודותיה מתחברות  ליופיו ולפשטותו  של הטבע  תוך כדי ביטוי של צניעות וכבוד אל העולם הסובב אותה.

בגלגולה הקודם עסקה דקלה בקרמיקה, אך הוראת הקיימות בבתי הספר והזדהותה עם תהליכים הרסניים המתרחשים על פני הגלובוס שינו את מסלול עיסוקה האמנותי וכיום היא יוצרת מחומרי הטבע וחומרים בשימוש חוזר כמו ניירות עלים שורשים ועוד..

השפעתם של תהליכים אקולוגיים על כדור הארץ בכלל ועל ארצנו בפרט משמשים נושאים מרכזיים לעבודותיה.

יצורי ים אבודים אותם פיסלה בנייר בעדינות ודיוק מעוררי פליאה ויופי, סדרה של קופסאות בתוכן הטמינה קרקע מתייבשת מנייר ממוחזר בתוספת גוונים מהטבע.

זוג מאובנים מנייר, היוצרים דיסוננס – במראם נדמים למאובנים אמיתיים על אבן, אך בנגיעה מרפרפת אפשר לחוש את קלילותם ודקיקותם הניירית.

עלי הפיקוס הכינורי אשר נשרו מן העץ והיו מונחים על האדמה, קראו לה להבחין, ביפי הקיפולים והעורקים הבולטים. לאחר התבוננות עמוקה יותר, גילתה דקלה את הצורות היפות שנחבאות בהם. היא הבליטה אותם בעזרת צבע, חיתוך ורקמה.

כל פיסת טבע שנהרסת נכנסת עמוק לנשמתה. בטיוליה הרגליים בשטחים הפתוחים בכפר ורדים היא אוספת לחיקה גזעי עצים גדועים שהושלכו, פסולת בניין ושאריות שיד אדם וטביעת ידו מורגשת בכל פסיעה.

תודה ושבת שלום

מתוך התערוכה קל וחומר / דקלה גרציאני

חורף (העונה האהובה עלי)

עלי הפיקוס הכינורי אשר נשרו מן העץ והיו מונחים על האדמה,

כאילו קראו לי להבחין ביפי קיפוליהם ועורקיהם הבולטים.

לאחר התבוננות עמוקה יותר, גיליתי את הצורות היפות שנחבאות בהם.

הבלטתי אותם בעזרת צבע, חיתוך ורקמה.

צמיחה חדשה

לאחר הכשרת קרקע לבניה בקיבוץ כפר-מסריק,

השורשים מצאו את דרכם חזרה לאדמה, לא נכנעו לדחפורים ולבטון.

כיום ניתן לראות במקום עצים וחורש שצמחו למרות הכל, ואף על פי כן.

נופי – מדבר

המדבר, יצר בי תמיד הרגיש לי ‘לא נוח’. תחושה של קמילה תמידית.

הקורונה זימנה לי שקט, שאיפשר לי לבחון מחדש את יחסיי עם המדבר.

בשילוב של צבעים, וטקסטורות מצאתי את הדרך להשלים עם הנוף  המדברי,

באמצעות חומרי מיחזור וטבע.

טעות אנוש

בשנת 2014 התרחשה דליפת נפט בשמורת עברונה.

עד היום לא הצליחו לנקות את נזקי הנפט אשר שקע באדמה ומשאיר

חותם במעמקיה.

הגשמים שיורדים באזור סוחפים איתם גם שאריות הנפט המגיעות

למחוזות אחרים ומכתימות גם אותם.

גדיעת  הטבע

בעקבות הכשרת שטח לבניה בכפר-ורדים.

בעבר נהגתי לטייל ולהנות מהנוף והצמחיה קרוב לביתי.

השכונה נבנתה, אך נשאר הרס רב מעבר לתחומי הבניה.

בשטח נותרו יתומים גזעי עצים גדועים, ופסולת בניין לרוב.

החומרים המוצגים בעבודה, נאספו מהשטח שנשאר פצוע,

וטביעת ידו של האדם מורגשת בכל פסיעה.

שלבי-ביניים, סוף!

הצמחים אשר ניזונים מהשמש והקרקע, נמצאים בסביבתנו תמיד, ואנו מקבלים

זאת כמובן מאליו.

אך לא כך יהיה בעוד כאלף שנים. הנופים ישתנו בשל התנהלותה חסרת האחריות של האנושות כלפי הסביבה.

ככל שנמשיך להזרים שפכים ללא בקרה, ולהשאיר פסולת שאינה מתכלה

תזוהם הקרקע.

אנו נימצא בסביבה בה העלים יעברו מוטציות ועיוותים, צינורות ההובלה שלהם

כבר לא יובילו, תהליך הפוטוסינתזה יעלם מהעולם.

ולנו ישארו רק עלים מלאכותיים, מאובנים, פאזלים, ועלה בודד כמוצג מוזיאוני.

צילומים: בן עמי מוסק