נימר נימר (חורפיש)
/ יוגב נוקד
אנחנו בעיצומה של פרשת השבוע/ פרשת יתרו, 2 /2 – 8/ 2 – 2024.
אינני על תקן מטיף בשער. לא מיסיונר, לא מחזיר בתשובה, ולא בשאלה. לא סגפן ולא פרשן גם יחד, לא אתאיסט אך מונותיאיסט, לא מושך בחוטים, לא מיסטיקן לא תיאוריטיקן או פרגמטיקן.
אינני שומר סף, על אף היותי כבר על הסף ומורד מן המדף, אך לא שם פס על שום מתרס. אני סתם עמך, שואב ממקורות ברי סמכא, הנני אוד עשן ולא מן המניין, זה עתה כרתוני מן העץ ואבן שאין לה הופכין, מעלה תימרות עשן ובועות מן הסתם, בערפל סמיך ואביך, לעיתים ללא צורך, בד בבד אני אוהב דברי חז”ל וחזרה למקורות שלא אבד עליהם קלח, ודברי החכמים בנחת נשמעים.
חרף כול הסטיגמות הנ”ל, אני עוקב אחרי מדור “פרשת השבוע” בכול סוף שבוע, זה שנים רבות, החל מעיתון הארץ, בואך: ידיעות אחרונות, מעריב וכלה בחינמון של ישראל היום. עיינתי ברשימותיהם של המיטב, רבנים ופרשנים, בין השאר:
דוד סתיו, אביחי קצין, ישראל מאיר זינגרביץ, סיוון רהב מאיר, אריאל סרי-לוי, רוני מועלם-אופנהיים, יריב רבן, יוכי ברנדס, אברהם הרגיל, חן ארצי סרור, איתן קלינסקי/ משורר ומורה לתנ”ך (אתר: על צד שמאל ). כל אחד וכבודו במקומו מונח, כל אחד וסגנונו ורהיטות לשונו, שלא תדבק בחיכו, בפיהם דברי סניגוריה על חוכמתו ותבונתו של יתרו/ רעואל /חובב/ חבר.
יתרו קלט פליטים, לא רק את משה רבנו, חתנו לעתיד: מנה לך שופטי עשרות, מאות ואלפים. איתן קלינסקי הרחיב את היריעה, ביום 21 /1 / 2019, כאילו זה עתה הוא כתב וחצב על הסלע, ללא דברי בלע.
(מצער שבממשלת ישראל ובכנסת ישראל מכהנים לא מעט נציגים שהמלצות יתרו, אינן שייכות לאורח חייהם ולעולם המושגים שלהם. יתרו כאדם, מנהיג ואיש דת, לא עמד מנגד ולא סגר מפני הפליטים את לבו, את ביתו ואת גבולותיו, אנחנו כחברה נותנים יד לגירושם של הפליטים.)
לעומתו, רוני מועלם אופנהיים מחדדת את הדברים בקביעה: ( ליתרו היו כמה הצעות ייעול, ראשית הוא הציע למשה לפרסם את החוקים: “והודעת להם את הדרך וילכו בה ואת המעשה אשר יעשון”, סיפור זה מתאר את יתרו כמייסד את מערכת המשפט של בני ישראל.) ואני שואל: היכן המשפטן לוין וצאן מרעיתו!
לפרפרת/ רפרפת ניתן לסיים פרשה זו באוהלו של הרב ישי חסידה, אוצר אישי התנ”ך, עמוד שמה/345 : בתיה בת פרעה וצפורה בת יתרו שתי אחיות תאומות היו, ולקחום מן השוק כאסופי מחמת יופיין ותהיינה להם לבת/ מדרש תלפיות/ מדה”ג במדבר יב א.
(יתרו/נביא שועיב, נכס צאן ברזל לכול הגויים. אחד מציוני קברו, בואך קרני חיטים/ חטין)
בעליה השנתית של העידה הדרוזית לקבר שועיב 25 לאפריל, כולם מברכים ומבורכים. זוהי תורה, עבודה וגמילות חסדים גם יחד, לפי תנאים, אמוראים וסבוראים, והווה מתלמידיו של אהרון: אוהב שלום, רודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבו לתורה/לא מקריבם !!
המשפט האחרון שאמר יתרו למשה כשנפרדו: “לך לשלום”! הלוואי שישמעו כול הששים והמפזזים: גבירי העם, בצלאליהם, רוטמניהם וגוטמניהן !
משאלת לבנו: החזרת החטופים/ות/ שבויים/ות מייד, ללא בכי לדורות! ונגיד יחדיו, עכשיו עכשיו: אמן סלה !!
השארת תגובה
