סגרתי מעגל

טל עוז

ביום חמישי האחרון, 9/6/23, מצאתי את עצמי צועדת לצד שני הבנים שלי ותלמידות.ים שלי, במצעד הגאווה השני של כפר ורדים. בעודי הולכת בדרכים המוכרות, נתתי לחוויה הזו לשקוע. אני, המורה, עם הילדים שלי מהבית ו”הילדים שלי” מבית הספר, יד ביד, במצעד הגאווה, ממש כאן, במקום שתמיד יהיה הבית שלי.

וואו. זה ענק. אפילו דמעה הצטרפה ואליה הצטרף זיכרון מוחשי למדיי. טל הנערה, נפגשת עם חברות וחברים בצומת המפה וספק רוצה שכולם ידעו ספק רוצה להסתיר מכולם את השאלות שלא מניחות. שרק לא ידעו, אבל הלוואי וידעו שאני אוהבת בנות.

השבוע סגרתי מעגל. רחוק מהשנאה העצמית, הפחד, החוויות המורכבות של גיבוש זהות ויציאה מהארון… הרחק מנערה שכותבת שירים באנגלית כי היא מפחדת שידעו מי מושא האהבה שלה, בטוחה שהיא תישאר לבד לנצח, כי אין עוד לסביות בכפר ורדים.

הכי לא לבד שיכול להיות, עם יותר ממאה אנשים, בכל הגילאים, דגלים צבעוניים, מוזיקה ותחושה מרגשת של ביטחון וגאווה.

מעניין באיזה מקום הייתי היום, אם אותה טל, בת העשרה, הייתה רואה ליד הבית שלה דגלים צבעוניים ומצעד שכזה. אם לטל הייתה האפשרות להגיע למקום בכפר ולראות אנשים, ממש כמוה, עובדים, מגדלים ילדים, שרים שירים, רוקדים. פשוט חיים. זה בוודאי היה מונע ממני קושי מיותר.

אין לי ספק שכל מי שעסקו במלאכה ובבנייה של האירוע הזה, הצילו בני אדם. לא פחות מזה. ועל זה, רק ארצה להודות, על הבחירה לקחת חלק ועל האומץ להגיד בצורה ברורה – שכאן יש מקום לכולםן.

צילום: בן עמי מוסק