תחיה דב
כבר מספר שבועות שאני ואנחנו מפגינות נגד ההפיכה המשפטית. התחלתי בחיפה והמשכתי בכברי. מיד כשחזרנו להפגין בנהריה, הצטרפתי. אני ממשיכה להפגין גם בכברי ואז יורדת מיד לנהריה.
אני תושבת נהריה כבר למעלה מעשרים שנה ומרגיש מחויבות לעיר ולאנשיה.
לפני מספר שבועות כשצילמתי שיירה של מכוניות שירדה מכברי לנהריה, נסקלתי בביצים. כן, דיירי הבתים בשכונה החדשה של עירי מצאו לנכון להשליך אותן עלי. בלי לדבר. מרחוק. כמו פחדנים.
כשהצטרפתי למכונית של שתי מפגינות נחמדות שהמשיכו לכיוון ההפגנה המרכזית בצומת, נשאלתי כיצד זה להפגין בנהריה.
אני בעוונותיי כמעט נעלבתי, מצאתי שהשאלה מתנשאת, חזרתי לקונפליקט הישן בין ההתיישבות העובדת ובין תושבי עיירות הפיתוח. בין הוותיקים לעולים.
בינינו, תושבי הגליל המערבי ברובם הם מזמן כבר דיירי ההרחבות צמודות הקרקע. הקיבוצים הופרטו ותושבי נהריה כבר מזמן אינם טעוני פיתוח או עולים חדשים, בוודאי לא אלו שגרים בדירות החדשות והיקרות שמול הכביש הראשי, אלה שמשליכים ביצים על מפגינות…
אבל מאז חלפו רק שבועות ספורים ואני מוצאת את עצמי מודה שזה לא תענוג גדול להפגין בנהריה.
אני עומדת בצומת או על הגשר כשמולי מהבהב שלט פרסומי ענק (ההוא שעל בית המלון שמעל לרכבת) ובו כתוב: “נהריה תומכת ברפורמה המשפטית”.
כשפנינו לראש העיר וביקשנו להבין מה הכוונה ב”נהריה”, לא קיבלנו שום תשובה.
כשפנינו ליזם קיבלנו תגובה שמביך להעלות על הכתב.
כשהגיעו מפגינים רבים להפגנה הספונטנית ביום ראשון האחרון כדי למחות על פיטורי שר הביטחון, נשלחו פקחים שנתנו להם דוחות על חניה במקום אסור. להזכירכם, בגעתון, ביום ראשון בלילה, בשעה אחת עשרה וחצי…
כלי מי שחי באזור מבין שמדובר בקנס שמקביל להפרעה בתנועה בשלוש בלילה במדבר יהודה…
אז ככה זה להפגין בנהריה.
ואני לא אדבר על יריקות ולא על קללות ועל איומים, את זה אתם יכולים לתאר לעצמכם.
אני יודעת שיש בנהריה רבים המאמינים כי ההפיכה המשטרית משפטית מסוכנת למדינה ומסוכנת לנו ולעתידנו. אני יודעת בוודאות שחלקם פוחדים.
אני יודעת שנהריה היא לא תל אביב, אבל ציפיתי לאיזו שהיא תמיכה או לפחות הגנה, לאיזו שהיא התייחסות בפרסומי העיריה ברשתות החברתיות, או לפחות לא לדו”חות תנועה באחת עשרה וחצי בלילה בגעתון…
גילוי נאות, גם אני פוחדת. מאד פוחדת. מאד מאד פוחדת.
אבל מגיעה ורוצה לחשוב שהאנשים שסביבי לא פוחדים ושלאלו שנשארו בבית , אין סיבה לפחד.
אני מציעה לכם לבוא ולעמוד לצידנו.
אני לא עשה את זה בלב קל. לא נחמד כאן בצומת בנהריה, אפילו מסוכן לפעמים.
אבל אם אנחנו רוצים שאנשים במדינה הזאת לא יפחדו יותר לומר את דעתם.
אם אנחנו רוצים דמוקרטיה, חשוב להפגין וחשוב מאד להפגין בנהריה.
תחיה דב
1/4/2023
תגובה אחת
השארת תגובה
תחיה דב, קראתי את דבריך.
את אשה אמיצה ומעוררת השראה.
הערב אני בקפלן.
הפגנתי בזמן האחרון בכברי, אבל גם בקפלן, בחיפה ובנהריה.
אבוא יותר להפגין לצידך בנהריה.