ניר שילה
ניר שילה
בחודש האחרון עסקתי בשליחות ציבורית לקראת הבחירות.
הבחירות מאחורינו ואני מבקש לחלוק עמכם את הדברים הבאים:
פרשת השבוע – “כי תשא” לוקחת אותנו אל אחד האסונות הגדולים שלנו כעם, כאן נולד הביטוי “עגל הזהב”. יצקו אותו ממש השבוע, למרגלות הר סיני.
משה מעפיל לפסגה לקבל את לוחות הברית והעם משועמם וחסר סבלנות אוסף את תכשיטי הזהב ודורש מאהרון הכהן להתיך אותם לעגל, שהוא פסל ומסיכה האסורים ביהדות.
האיסור הזה חקוק על הלוחות שמשה מקבל זה עתה על הר סיני. את ההמשך אנחנו מכירים. משה יורד מההר כולו אור, רואה את העגל, ונמלא כולו חושך. בחמת זעם הוא שובר את הלוחות ומעניש את העם בעונש כבד. בפרשה שלנו נולד גם המושג “הזדמנות שניה” – והיא נולדת תמיד אחרי אסון. כי אחרי הכעס, העונש והאובדן משה עולה שוב אל ההר, מקבל לוחות חדשים, נושא עיניו קדימה ומאמין שאפשר לתקן!
ואיך מתקנים? איך חוזרים להיות חברת מופת, שוחרת טוב ומאוחדת אחרי אסון?
כל הפרשות שקדמו לחטא העגל מלמדות אותנו זאת.
בפרשת “משפטים” – דורשים מאיתנו לכבד את הורינו, לא לפגוע בחלשים מאיתנו בחברה, לא לפגוע בגר, ביתום ובאלמנה. לא ללכת כמו עדר, להקשיב למיעוט, לא לקחת ריבית גבוהה על הלוואות.
בפרשת “תרומה” – שבאה אחריה, מבקשים מאיתנו להיכנס מתחת לאלונקה. בשביל מאמץ משותף מבקשים מכל אחד ואחת מאיתנו לתרום את שהם יכולים לבניית המשכן. רק מתוך התרומה המשותפת הזו בונים ביחד בית. רק מתוך התרומה המשותפת הזו נולד לראשונה בתנ”ך הסמל של מדינת ישראל – מנורת שבעת הקנים שנחצבה מתוך גוש של זהב טהור. אפשר היה לקחת כמה גושים של זהב, לפסל מהם קנים ותחתית, לחברם אחד לשני ולבנות מהם את המנורה. אבל בתנ”ך סמל מדינת ישראל שתיוולד עוד אלפי שנים קדימה, נולד מתוך גוש אחד ומאוחד, כאילו לומר, שאנחנו ניבנה רק מתוך אחדות, רק מתוך אחד שלם. אפשר רק להניח שכולם תרמו את תרומתם, שוויון בנטל ממש. כי אם פתאום קבוצות שלמות יחליטו ש”לא בא להם” לתרום, איך היינו בונים משכן במדבר? בית מקדש בירושלים? ולימים מדינה שירושלים היא בירתה.
זה קורה בפרשת תרומה, ומיד מגיעה אחריה פרשת “תצוה” – בה ממנים את אהרון ובניו להיות כהנים. את המדים שלהם מעצבים אנשים חכמי לב כדי להראות כמה משמעות יש בבגד.
הבגד עשוי זהב, תכלת וארגמן. יש לו שתי כותפות בהן שתי אבני שהם, עליהן חקוקים שמותיהם של שנים עשר השבטים. שישה שבטים על כתף ימין ושישה שבטים על כתף שמאל. בנוסף הכהן הגדול נושא את שמות כל שבטי ישראל גם על לוח ליבו- בחושן המונח שם, משובצות 12 אבנים טובות כנגד 12 השבטים – יחד כל שבטי ישראל. כלומר הכהן הגדול נושא את עם ישראל גם על כתפיו וגם על ליבו. נשיאה על הכתפיים מסמלת את האחריות המוטלת על כתפי המנהיג, ואילו הנשיאה על הלב מסמלת אהבה לעם.
מנהיגות מקרבת אמורה לעשות את שני הדברים הללו- גם לקבל אחריות מלאה על הכל וגם לשאוף בכל הלב, לאהוב את כולם ובעיקר לשים את הקהילה תמיד לפניך. רק כך נצליח לתקן. כולם נושאים בנטל ומנהיגות מאחדת באמת. כל זה כתוב כבר בספר הספרים…
10 תגובות
השארת תגובה
ניר היקר,
לא הצלחת להיבחר לרשות המועצה והחלטת ללכת על מישרת רב הכפר?
……
מה יהייה הסוף איתך ?
אחרי שיצרת פילוג ……בין תושבי כפר ורדים אתה מטיף לאחדות?
כמה אירוני לכתוב טקסט כזה כעת. ש……., וכעת אתה מתיימר להיות מנהיג מאחד?
מנהיג אמיתי לא היה מפלג את העם רק כדי לצבור תאוצה והד. מנהיג אמיתי שם את טובת הציבור לפני צרכיו האנוכיים.
קצת צניעות לא היתה מזיקה לך, דרך ארץ לך תלמד.
אתה לא משה, אם כבר עגל הזהב.
לאחד שיודע לשאול….. בטוח אני שניר כ”רב היישוב” יעשה יותר למען הכפר מאשר אייל כראש מועצה!! היגיע הזמן שתרגיעו, הסתיימו הבחירות!!!
צודק ניר שילה,
הלך לראשות המועצה והפסיד,
הולך למישרת הרב ואם יפסיד, הבנתי שהוא ירצה להחליף את המואזין בתרשיחא.
בהצלחה לכולנו.
חנוך יקירי,
לפני הבחירות לא אמרת תרגיע שחברי סיעתי ושאר תומכיו …..
אז נגמרו הבחירות ואנחנו זוכרים עם מי היה לנו עסק.
……
ניר היקר,
תאתגר את עצמך, לך על מישרת האפיפיור.
בהצלחה!!!
ניר יקירית
מה דעתך לתת שיעורי תורה?
תתחיל עם ואהבת לריעך כמוך…..
ככה זה שאתה מוקף מבולבלי זהות וחסרי מעוף והבנה, בסוף גם אתה נהייה מבולבל כמוהם.
יום אחד אתה רוצה להיות ראש מועצה, יום אחר אתה מרביץ לנו שיעורי תורה ואני מפחדת לדעת מה תרצה להיות מחר.
וואו. התייחסות מופרזת ולא הוגנת מצד ציבור שרק מחציתו יצאו לבחור במי שישב על כיסא יושב ראש המועצה. רק שניים מכלל סך כול הזכאים והזכאיות, הביעו את נכונותם לקחת על כתפיהם את האחריות לכל מה שאמור להתנהל בכפר ורדים בחמש השנים הבאות. מפער מאוד קטן של ארבעה עשר קולות (קטן בהרבה מהשגיאה הסטטיסטית המקובלת) אפשר להבין שהציבור לא שבע רצון מהקיים ומודאג מכך שהקיים לא ישתנה. רק לדוגמא. ראוי לדעת שבכפר ורדים אין מקום להביא את סיפורי התורה בפני הציבור שחלק גדול ממנו לא נחשבים למאמינים (לא שזה מהווה בעיה כלשהי). מצד שני ההכרזה שדברים לא בהכרח ישתנו בהתנהלות המעצה לא לוקחת בחשבון שהשאיפה האמתית והנכונה היא שבהחלט יש לא מעט שדורש שינוי. אז בינתיים התוצאה היא תיקו 1 : 1. ועם זה קשה להביא אוכלוסייה חזקה של מקבלי משכורות אם הם צריכים להרחיק כל בוקר למקום עבודתם במרכז . ומכל זה מובן שאין ברירה וצריכה לקום מועצה מקומית מאוחדת. ההסכם הקואליציוני נסגר מוקדם מידי. והחזרה על הגדרת היישוב כפר בנסגרת ראיון לציבור לא הולמת ולא נכונה כי היא משדרת הקפאה בתהליך הבאת היישוב לימינו אלה.
לכותבי התגובות – אנא, אפשר שפה קצת יותר תרבותית.