המאבק על גינתיא

גילוי נאות. ביקרתי מספר פעמים בגינתיא, החווה החקלאית במעלות-תרשיחא, התפעלתי מהפעילות המבורכת, מפינת החמד שיצרו הצוות ותושבי מעלות-תרשיחא, התבסמתי מהבוסתנים שנטעו, והתרשמתי מהתלמידים שביקרו במקום ונהנו מהפעילות המיוחדת. למיטב ידיעתי גם משרד החינוך והעירייה תמכו במיזם החינוכי והקהילתי.

מהתרשמותי האישית, ד”ר ניר אליאב, מנהל המקום, משקיע את נשמתו במקום, מביא תחושת שליחות וגייס לעזרתו צוות נפלא של עובדים, מורים ומתנדבים.

אלא שלאחרונה סוערות הרשתות החברתיות, כמו גם ברחוב הורד הפסטורלי במעלות ובחווה עצמה, כאשר סכסוך השכנים המתמשך צובר תאוצה – ומספר מדיירי הרחוב דורשים במפגיע מזה זמן רב לפנות את החווה.

משיחות עם מספר מעורבים בנושא, נראה כי התערבבו כאן הרבה אמוציות חזקות, חוסר תקשורת ואולי גם תקלות סטטוטוריות הנוגעות לפיתוח חוות גינתיא שהוקמה לפני כחמש שנים: למשל, המבנים היבילים שהוצבו במקום, וטרם קיבלו אישור על כך.

אולם ככל שבדקנו, מיקום החווה נעשה על-פי תכנית מאושרת, ניתנה ברכת הדרך של העירייה וכמובן שמשרד החינוך אפילו צייד את המקום ב”סמל מוסד” והעביר תקציבים רבים לשוטף ולפיתוח. העירייה (הקודמת) גם תכננה מיקום של קבע עבור החווה והגינה בקרבת מקום, לא רחוק מרחוב המפלים, מעל אגם המונפורט. ראו תצלום של השלט המוצב באתר.

במקביל לפעילות החינוכית, הוקמה בצמוד גם גינה קהילתית, בה תושבי העיר יכולים לעסוק בחקלאות וליהנות מפרי עמלם. כמו כן ארחה החווה מבקרים רבים, מישראל ומחו”ל – שתרמו ונתרמו מהפעילות המבורכת.

אלא שאליה וקוץ בה: חלק מתושבי רחוב הורד, הנמצא במזרח העיר, בואך אגם מונפורט, התלוננו על פעילות החווה. פנינו לברר את טענות השכנים –  אלא שאחד מהם התייחס לשאלותינו בחשדנות (“מי שלח אותך”), ולמעשה ביקש שלא להשיב; והשני אליו ניסינו לפנות בחר גם הוא להתעלם.

עיקרי הסכסוך נעוצים כנראה בבעיות החניה ברחוב הקטן והצר, כמו גם בכניסת אוטובוסים עם תלמידים. לדברי פעילים במקום, אכן, יש בעיה, אולם לאחר הכשרת מגרש חניה ייעודי והוראה שלא להכניס אוטובוסים – ניתן היה לקוות כי הסכסוך הסתיים. נראה גם שהתלונות על כוורות הדבורים, הן עניין זניח הניתן לפתרון מוסכם.

במכתב ששגרו לאחרונה פעילי הגינה הקהילתית לראש העיר, ארקדי פומרנץ, הם כותבים כי לצד ההצלחה האדירה של המיזם, התרומה הקהילתית וההדים החיוביים בכל הארץ – הם סובלים זה זמן רב מהתנכלויות והטרדות מצד השכנים:

“אנחנו מבקשים שלא תניחו להם להרוס עשייה חיובית וחשובה כל כך לתושבים רבים בעיר (ואפילו לא הזכרנו את הערך החינוכי של החווה, כולל לבעלי צרכים מיוחדים, ועוד). אנא אל תניחו להתנהלות האלימה ואף לא חוקית שלהם להימשך ללא תגובה הולמת. כל זה מעכיר ומשפיע על כולנו, ומאיים על המשך קיומן של הפעילויות האיכותיות והחשובות שהוזכרו לעיל, ושרק מוסיפות איכות לחיים בעיר. בברכה ובתודה, חברי הגינה הקהילתית מעלות תרשיחא.

“מאיה רכניצר, יהודית ויואל זילברשטיין, אלברט ואניטה אוחיון, שרה אברהמס, בשמת בוטליר, רים חורי, לאריסה פדוטוב, איילת השחר, לי דוחובני ומשה אסם”.

בשיחות עם מספר פעילים, אכן עולה תמונה עגומה. חלקם מדברים על גדרות שנפגעו ושתילים שנעקרו. האם היו אלו חזירי הבר, או גורמים אחרים? רק לאלוהים ולמצלמות האבטחה הפתרונים.

בשמת בוטליר, מפנה אצבע מאשימה דווקא לעירייה. לדבריה, העובדה כי העירייה משלה את תושבי הרחוב כי תעביר את החווה, מחד נותנת למתנגדים רוח גבית, ואילו מאידך איננה מאפשרת פיתוח נאות ומשמעותי של המקום – כאשר אפילו בט”ו בשבט באחרון אסרה על המשך הנטיעות במקום.

לאחרונה גם פנה ראש העיר, ארקדי פומרנץ, במכתב ובו ביקש לפנות מהחווה את הכוורות בטענה כי הן מהוות “מפגע יומיומי” וכי יש תושבים האלרגיים לדבורים ברמה מסכנת חיים.

בעניין הכוורות, ככל הידוע לנו, בימים כתיקונם עוברים בחווה בכל שבוע כ-250 ילדים, ללא כל בעיה. הדבורים תורמות להאבקת הצמחייה בחווה ובאזור כולו, ועד כה נערכו בגינתיא 4 קורסים למגדלי דבורים חובבים.

בחווה עוד 6 ארנבות ו-6 תרנגולות – שכפי הנראה גם הן מהוות איום על השכנים ועל העירייה, ולכן נדרש לסלקן.

**

ממשרד החינוך נמסר, כי מנהלת המחוז, ד”ר אורנה שמחון, זימנה דיון בנושא, ביחד עם הרשות המקומית.

**

מעיריית מעלות-תרשיחא טרם נמסרה תגובה (למרות שעבר כמעט שבוע מפנייתנו).