במלחמה אין מנצחים

חגית פרידלנדר

בבוקר התעוררתי עם זה…

זה מקנן בתוכי כבר זמן מה ואני משתפת ממש במעט  ממחשבותי שנלחמות על זכותן להיכתב…

מלחמה.

כמעט עשור חלף מזמן לכתם של הורי.

אין שלום ואין נחמה.

ובארץ מלחמה.

מלחמה על הבית.

בבית בו גדלתי לא היתה מלחמה.

גם כשלא היתה אחדות דעים

אצ”ל ופלמ”ח שכנו בו בשלום.

היום יש בי נחמה פורתא שאינם איתנו

ואינם רואים מה קורה לבית שבנו.

אמי אהבה לשחק. במילים.

גם אחותי ואני.

כשאנחנו מתגעגעות אנחנו משחקות.

לאחרונה הציעה לי שנשחק “מלחמה”.

קלפים. מוזר. מעולם לא עשינו זאת.

חשבתי: מלחמה זה לא משחק.

גם לא משחק ילדים.

“מעניין אותי אם מישהו יכול לנצח ב”מלחמה”… אמרה.

שתקתי.

שמעתי משהו אחר.

כמעט והפסדתי את כל קלפי.

ואז התאוששתי ושוב הפסדתי.

וחוזר חלילה.

את רואה?   במלחמה אין מנצחים.

בחרתי לצרף תמונה של תקווה.

כשאני מוצאת תכול שמיים גם בשלולית של בוץ זה משמח אותי.

מתפללת ומייחלת לטוב שיגיע. אמן!