שכונת שמעון פרס: רגע האמת של מעלות תרשיחא

מאת: יעקב אוחנה, ד”ר אבי מנשס

יש רגעים בתולדותיה של עיר שהיא ניצבת בפני אירוע מכונן שמשפיע על עתידה לעשרות שנים. במעלות-תרשיחא, הרגע הזה מתרחש ממש עכשיו.

שכונת שמעון פרס שנבנית עכשיו מתוכננת לכלול 2,300 יח”ד במגוון סוגי בנייה והאוכלוסים הראשונים צפויים להתחיל במהלך השנים 2027 – 2028.

לפי 3.6 נפשות בממוצע למשק בית, השכונה צפויה לאכלס בסופו של דבר כ-8,000 תושבים, גידול של כ-30% באוכלוסיית העיר.

מדובר בתוספת אוכלוסייה עצומה, שתשנה את המאזן הדמוגרפי, הכלכלי והחברתי של העיר, ותשפיע על איכות החיים של כל תושב.

לכן, השאלה אינה האם השכונה תיבנה – אלא איזו עיר תהיה כאן ביום שבו תאוכלס.

זו בדיוק הנקודה שבה נבחנת מנהיגות. ראש העיר ונבחרי הציבור חייבים להבין כי הם אינם מנהלים רק פרויקט בנייה. הם מעצבים את עתידה של מעלות-תרשיחא לדור הבא.

אם העיר תסתפק באישור תוכניות ובהמתנה שהתושבים יגיעו מעצמם, אנו עלולים למצוא את עצמנו בעוד מספר שנים, עם עומס על מערכות החינוך באופן בלתי מאוזן, עומס בתחבורה ועומס בשירותים העירוניים, ללא מנועי צמיחה כלכליים וללא שינוי אמיתי באיכות החיים.

עם בסיס חזוני ותכנון אסטרטגי – שכונת שמעון פרס יכולה להפוך למנוע הצמיחה הגדול ביותר שהיה לעיר מאז הקמתה.

כדי שזה יקרה, חייבים להקים כבר עכשיו צוות משימה שיורכב מבעלי מקצוע מהשורה הראשונה בראשות ראש העיר, שישלב את כלל אגפי העירייה ויעסוק אך ורק במשימה זו.

עתידה של עיר, חוסנה הכלכלי, והמשכיותה התרבותית והחברתית נשענים כולם על מרכיב קריטי אחד: השארת דור העתיד, קליטת תושבים צעירים, קליטת אקדמאים ויצירת מנועי צמיחה.

מנתוני משרד החינוך ומאתר “התמונה החינוכית”, עולה תמונה אפידמיולוגית-חברתית מובהקת: מספר התלמידים בעיר חווה ירידה דרמטית ומתמשכת משנה לשנה.

המשמעות המיידית של נתונים אמפיריים אלה היא הזדקנות מהירה של האוכלוסייה, סגירת מוסדות חינוך, ואובדן כוח אדם יצרני ומשכיל.

העיר, במובנים רבים, הולכת ונסגרת לתוך עצמה.

על מנת לעצור את המגמה המסוכנת הזו, חובה על קובעי המדיניות לנקוט בצעד תכנוני אמיץ וממוקד ולהפוך את עתודת הבנייה האחרונה והיחידה של העיר, למנוף לשינוי דמוגרפי.

יש לנהל את תמהיל האוכלוסייה שהעיר מבקשת למשוך – משפחות צעירות מהמעמד הבינוני והבינוני-גבוה, אנשי חינוך, רפואה, הייטק, יזמים ובעלי מקצועות חופשיים. אוכלוסייה שתיצור ביקוש לעסקים, תגדיל את הכנסות העיר, תחזק את מערכת החינוך ותתרום לחיי התרבות והקהילה.

על מנת שאוכלוסייה איכותית שכזו תבחר במעלות-תרשיחא, העיר חייבת להציע מערכת חינוך מצוינת, אזורי תעסוקה איכותיים, תחבורה נגישה, שירותים עירוניים ברמה גבוהה, מוסדות תרבות, מתקני ספורט, פארקים ואיכות חיים שתבדל אותה מערים אחרות.

במקביל וללא תלות, ישנו מהלך אסטרטגי נוסף שאסור לעיר להישאר אדישה אליו – הקמת אוניברסיטה בעיר.

לאחר החלטת הממשלה לפיה תוקם אוניברסיטה בגליל המערבי, אסור למעלות תרשיחא להמתין שההחלטה תתקבל במקום אחר, להיפך, זהו הזמן להוביל מהלך מקצועי פולטי, כדי שהמועצה להשכלה גבוהה תקבל החלטה להקים את האוניברסיטה דווקא בעיר מעלות תרשיחא.

אוניברסיטה אינה רק מוסד אקדמי. היא מנוע הצמיחה החזק ביותר שעיר יכולה לקבל. אוניברסיטה מושכת אליה סטודנטים, חוקרים, מרצים, יזמים וחברות. יוצרת מקומות עבודה איכותיים, מחזקת את העסקים המקומיים, מעודדת חדשנות ומעניקה לעיר זהות חדשה ומעמד אזורי ולאומי.

שילוב של שכונת שמעון פרס על בסיס ראייה אסטרטגית נכונה והקמת האוניברסיטה בעיר, יהפוך את מעלות תרשיחא לעיר צעירה, משכילה, חדשנית ומבוקשת. זהו חזון שיכול לשנות את מסלול ההתפתחות של העיר לדור שלם.

מנהיגות נמדדת ביכולת להסתכל עשר ועשרים שנים קדימה, ולא רק עד הישיבה הבאה או עד מערכת הבחירות הבאה.

שכונת שמעון פרס היא הזדמנות נדירה, אולי הגדולה ביותר שנקרתה לפתחה של מעלות-תרשיחא מזה עשרות שנים.

הבחירה נמצאת היום בידי ראש העיר ונבחרי הציבור.

בעוד שנים רבות ישאלו תושבי העיר האם הנהגת העיר הנוכחית זיהתה את גודל השעה ופעלה באומץ, בתכנון ועל בסיס חזון, או שהסתפקה בניהול השוטף והחמיצה הזדמנות היסטורית.

זו בדיוק המשמעות של מנהיגות – לא להמתין לעתיד לבוא אלא ליצור אותו!

זהו רגע מבחן. רגע שבו שכונת שמעון פרס יכולה להיות הסיכוי הגדול ביותר של מעלות תרשיחא – או הסיכון הגדול ביותר שלה.

זו אינה ביקורת -זו קריאת השכמה