פרידה מחברים יקרים


אחרי שנים רבות של שכנות טובה ברחוב רותם, יעל ושלמה זינגר עוזבים את הכפר לטובת העיר השכנה שעל שפת הים ובסמוך לבית החולים

 

אביבה זוהר

 

כפרניק WhatsApp-Image-2019-10-31-at-12.13.461 פרידה מחברים יקרים
אביבה זוהר ויעל זינגר על הקלנועית. לפני המחלה

 

 

זה החל מאילוצים וסיבות בריאותיות. היו הרבה מחשבות והתחבטויות כיצד ניתן להיפרד ממקום בו ליעל זינגר היו זיכרונות ממשפחתון מיוחד ושלמה זינגר השקיע את כל מרצו ואהבתו לטיפוח הבית.

שלמה הפך את חצר הבית לגן פורח ייחודי. לכל פינה היו מאפיינים משלה. ראשית מעשה, התוכניות עבדו בראשו ואחר הוציאן לפועל עם אנרגיות מתפרצות. בחצר האחורית הקים מחסן עצים לתפארת, לחימום הבית. בסמוך בנה לול מקסים וידידותי לתרנגולות עם מקום להאכלה, הטלה ושינה. ביניהם סידר פינת ישיבה מתחת לעץ הזית. בהמשך הקים חממה לצמחי תבלין, חלומה של יעל. שלמה לא נח לרגע עד השתילה באדניות – פטרוזיליה, כוסברה, בזיליקום, טימין ושאר תבלינים. בחצר הקדמית הגשים חלומו ליעל , לב גדול של אהבה, מחלוקי נחל ובאמצע הקים באר והמים זרמו על המסלעה בין הפרחים בשכשוך נעים לכיוון הבאר וחוזר חלילה. בערבי הקיץ ישבנו על ספסל והקשבנו לזרימה. לא העלינו על דעתנו שיום אחד יגיע והם יעזבו את בית החלומות.

יעל ואני התחברנו מרגע שהגיעו לכפר. לכל אחת מאיתנו היה משפחתון ומצאנו מכנה משותף של אהבת ילדים ודרך חינוך ייחודית. יצאנו יחד לטיולים בטבע, חגגנו ביחד את החגים והקשר הפך לחברות אמת. סיימנו, כל אחת בזמנה, את העבודה, שהביאה לנו הרבה שמחה ונחת.

התחלנו פרק חדש בתור גמלאיות, העתיד חייך אלינו ותוכניות היו בשפע במועדון גיל הזהב ועל התעמלות בקאנטרי ובריכה לא ויתרנו. ישבנו במרכז ומעגל החברות גדל. טיילנו ביחד בסלובניה וקרואטיה, שם גיליתי לראשונה מהי חברות, כאשר בסוף הטיול נקרעו לי רצועות בברך ימין. יעל תמכה בי ועודדה אותי בזמן הניתוחים והטיפולים. הצחוקים וההומור שלה היו רפואה לנשמה.

בסוף 2013 נקטעו תכניותיי. גילוי הסרטן גרם לשוק. התהליך היה מהיר: ניתוח, החלמה, טיפולי כימו והקרנות. בנוסף למשפחתי שתמכה בי, יעל ליוותה אותי בתהליך הריפוי בצורה טוטלית. אחרי הניתוח ובטיפולי הכימו נסעה איתנו לרמב”ם. ישבנו בחדר קטן על כורסאות, עשר נשים, ובמשך הטיפול דיברנו וצחקנו. עם הכאב והסבל שינינו את האווירה בחדר. אני מודה ליעל על היותה אוזן קשבת לקיטורי. אחרי תקופה של שקט, שבה המחלה עם גרורות. כמובן שיעל לא עזבה אותי וראתה כיצד אני מתמודדת בפעם השנייה.

בשלב הזה ראיתי את יעל נחלשת, סובלת, עוברת בדיקות והמצב הבריאותי לא היה ברור עד קבלת הידיעה הקשה שיעל חלתה ועליה לעבור טיפולים בבית חולים.

היה קשה לראות את תגובתה. ואני, חברתה הטובה, לא יכולה לעזור ולהשיב לה על כל מעשיה. היו לי רגעים קשים ומחשבות כיצד לתמוך. התייעצתי עם בני משפחתה והייתי שותפה בתהליך חזרתה לתפקוד. תמכנו בשלמה בתקופה זו ונוכחנו במסירותו הרבה ובדאגתו ליעל. מאוחר יותר הגיעו להחלטה למצוא בית שישנה את איכות חייהם לטובה. במקום מרכזי בעיר וקרוב לבית החולים. נתתי את ברכתי ברגשות מעורבים. אמשיך לעבור ליד ביתם עם צביטה בלב ולהיזכר בשנים הטובות שעברנו.

 

 

תגובות פייסבוק


2 תגובות

  1. נגה הגב

    אביבה , מרגישים את האהבה ליעל ולשלמה בכל מילה.

  2. נורית שניר הגב

    תאורים מרגשים של פיסות חיים יפות. לא לשכוח! אולי אפילו ניתן לשאוב כוחות מחוויות כלכך טובות. בריאות לשתיכן

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן