פרידה מרעות קרונפלד-כהן ז”ל

שלי כהן: אמא כהן ואבא כהן, עכשיו סוף סוף חזרתם להיות יחד * נטע כהן: עוד יהיה לשלי ולי אור גדול ועתיד זוהר * אייל שמואלי: כוחה של אהבה, זאת נחמתנו * נטלי לסטרג'ר: אם יש גן עדן, רעותי, את מסודרת


 

לפני מספר ימים נפרדה קהילת כפר כפר ורדים מרעות קרונפלד כהן ז”ל.

 

כפרניק 99890324-1-scaled פרידה מרעות קרונפלד-כהן ז"ל
רעות קרונפלד כהן, יהי זכרה ברוך

 

אלו חלק מהדברים שנאמרו בלוויה:

 

שלי כהן

 

-אמא

כולם אומרים לי להפסיק להיות חזקה ולהחזיק, ואני לא מבינה איך אפשר, הייתי חזקה בשבילך, וזה פשוט לא נתפס לי שאת לא פה יותר, כדי שאוכל לשחרר.

אני עומדת כאן עכשיו, ומתקשה לתפוס את המציאות, לא משנה כמה הכנת אותנו ליום הזה, כמה זכינו לתהליך מלא ושלם של פרידה איתך ולצידך!!

כמה במהלך חמש השנים האלה ובמיוחד בשנה האחרונה ובחודש האחרון זכיתי ללוות אותך לכדי השלמה שעל אף שנלחמת, ונלחמת!

הגיע הזמן לשחרר, לא בכוח אבל גם לא בכפייה עליי ועל נטע, לשחרר בהבנה ובהכלה.

ביקשת לשחרר בהודיה גדולה על כל הטוב שמקיף אותנו אמא, ואני אמרתי לך אמא, שמגיע לך הטוב הזה, בזכות ולא בחסד, והמשכת להודות ולהודות.

 

כפרניק 295275122_5001274439983320_4462680905644251222_n-scaled פרידה מרעות קרונפלד-כהן ז"ל
שלי כהן, רעות קרונפלד כהן, רפי כהן ונטע כהן

 

אין לי איך לעכל עדיין את החודש שעברנו, כי כמה שידענו ששעון החול מתקדם, כל רגע, כל יום, הפתיע אותנו מחדש, ועל אף שאין שום נחמה במצב הזה, כששתי ילדות בנות 21 ו-19 מאבדות את שני הוריהם ב-6 שנים ארוכות אך גם קצרות מאוד, מה שמאפשר לי להרגיש שלמה עם כל המצב במידה מסוימת, זה שהצלחנו למלא את בקשתך הגדולה ביותר, לאפשר לך לסיים את חייך בבית, ועל אף המורכבות והקושי הרב שהבקשה הזאת הביאה איתה, זכיתי להיות לצידך בהודיה גדולה על החיים שהבאת לי ולטפל בך עד לנשימתך האחרונה, ועכשיו אני רק הייתי רוצה שתקראי לי עוד פעם אחת “ילדת הקסם שלי”, ואיך תמיד סיפרת לי שכשנולדתי זכיתי להפוך אותך ואת אבא להורים מאושרים בפעם הראשונה דבר שהיה כל כך לא מובן מאליו למשפחה ולכם, איך הייתי תינוקת מהאגדות, ילדת קסם, שאהבה להקסים את כולם, כתינוקת רגועה, ואז כילדה נבונה ובוגרת איפשהו בדרך עשיתי גם צרות לא קטנות, שברתי כמה חלקים בגוף, איבדתי לא מעט חפצים, שכחתי סנדוויצ’ים כמה חודשים טובים בתיק בית ספר.

אבל את לא ויתרת לי, המשכת להאמין שאני ילדת הקסם שלך, אולי כי גם ראית איך בקלמזיות שלי, התפוח לא נפל רחוק מהעץ.

ילדת הקסם שלי, כך תמיד היית קוראת לי.

וכל חיי התלבטתי מה היחס שלי לכינוי הזה, כי בכל זאת אין “קסמים” בעולם, אבל הלוואי ואצליח להפוך בכל זאת את ה”קסמים” למוטיבציה לחיים, במטרה לתרום לעולם בדרכים שלימדתם אותי והייתם לי כדוגמא חיה לכך כל חיי.

אמא כהן ואבא כהן

כמו שהייתם שמורים לי בפלאפון פעם

עכשיו סוף סוף חזרתם להיות יחד

ואני בטוחה שזה עושה אותך מאושרת, תמיד תיארת איך הרגשת שסבתא רשל מחכה ליום שבו תתאחד עם סבא מומו, והרגשת ככה גם על סבא מרדכי אחרי מותה של סבתא יוכבד.

לא חושבת שאפשר להסביר במילים איך האהבה שלך לאבא הביאה לך חיים, זכיתם לבנות לנו בית מייסודו ובעבודה קשה, בית שהיה לפי חזונכם ומשאלתכם, והענקתם לנו בו ילדות ובגרות מלאה ומיוחדת.

תודה שלימדתם אותי מה היא אהבה ללא גבולות ומגבלות, תודה שהענקתם לי ולנטע את האהבה הזאת.

 

כפרניק 295488079_5002773413166756_7626071974480911782_n-scaled פרידה מרעות קרונפלד-כהן ז"ל

 

אמא כהן ואבא כהן

לא תמיד היה לי פשוט איתכם, לעמוד בציפיות שהעמדתם בפניי, להיות בוגרת עוד לפני שהספקתי לגדול, צחוק הגורל איך החינוך שלכם לצערי נתן לי את הכוחות להאמין שגם אחרי התקופה האחרונה שהייתה לי קשה מנשוא, אני אצליח לחיות, ושיהיו לי חיים מלאים וגדושים בהמשך

אמוש שלי

השתדלת להעניק בחייך טוב בעולם

אם להורייך, שעל אף כל מה שהרגשת שהיה לך איתם, אהבת אותם ודאגת להם כל זמן שהם היו בחיים.

אם לאחיות שלך, שהיית עבורן האחות הגדולה במלוא מובן המילה, דאגת שתישארו קרובות ומלוכדות, לאורך כל הדרך, על אף המרחק הפיזי, ולפעמים גם המנטלי.

באמת השתדלת להעניק בחייך טוב בעולם

לכל האחיינים שלך, לא סתם קראו לך “דודה” עם ה’ הידיעה מסתתרת, אהבת אותם בכל ליבך ואף במותך לא יכולת שלא לחשוב גם עליהם.

לחברים הקרובים והמשפחה של אבא, יצרת בדרכך קרבה שלהם אלייך, ידעת להקשיב ולתמוך, תמיד נזכרת בכולם ודאגת לשמור על קשר.

לכל הקהילה שנמצאת כאן בכפר, כמעט ואין תחום שלא נגעת בו בדרך כזו או אחרת, בטוב שרצית להעניק לעולם, במניין, בוועדי ההורים בבתי הספר, ביד שנייה, בבית בחורש, במועדון קפה בוקר, המון תרומות: כספים, מזון וחפצים למיניהם, עוד ועוד ועוד, הרשימה כה ארוכה שקשה לזכור הכל,

למדת להעניק בחייך רוב טוב בעולם

התעלית על המון קושי ואתגר שהחיים הביאו עלייך ונגעת בליבם של כל כך הרבה אנשים, כפי שניתן לראות היום.

בכל שלבי חייך, היית בדרכך אישה חזקה, שלא מוותרת, שתמיד נותנת קודם כל לאחרים, גם בחודשים האחרונים לחייך.

 

כפרניק WhatsApp-Image-2022-07-24-at-14.42.18-scaled פרידה מרעות קרונפלד-כהן ז"ל
מימין: הבנות נטע כהן ושלי כהן. והאחיות של רעות נעמה יקרנג’י וורדית ללצ’וק

 

אמוש שלי

זה לא פייר, אמרת לנו לא מעט בשנה האחרונה, אז כן זה לא פייר אני מסכימה איתך, זה לא פייר והלוואי אלוהימה הייתה מכתיבה את גורל החיים שלנו אחרת, הלוואי ויכולנו להיות עוד ארבעתנו, משפחת כהן, ברחוב הגפן 1, בבית העץ האמריקאי עם הגג הירוק, והצימר למעלה, הלוואי ויכולנו עוד קצת להיות יחד, לטייל יחד כמו שאהבנו, בארץ ובחול, לאכול אוכל טוב, לצחוק ולשיר יחד בנסיעות הארוכות באוטו.

אבל על אף ולמרות הכל, אני עומדת כאן איתך היום בדרכך האחרונה, בדרכך לאבא, ומנסה להבטיח לך כי אשמור על חיי, ויחד עם נטע נמצא כל אחת את דרכה בעולם, ונזכיר לעד ונמשיך לקיים את מורשת הבית שהענקתם לנו בזמן הקצר לצערי שהיה לנו יחד.

אוהבת ומתגעגעת לעד.

נ ב: דברו עם אלוהימה שתרגע קצת עם התוכניות שלה, על כל המשפחה, והחברים שכאן איתנו היום, שתדאג לבריאות איתנה לכולם, ושתשמור על המדינה שלנו, שאתם וגם הסבים והסבתות שלנו, כל כך אהבתם ותרמתם לה.

אבא, תשמור על אמא

אמא, נוחי לך על משכבך בשלום

 

**

 



 

נטע כהן

 

אמא אמא שלי.

לפני שש שנים ישבתי מול המחשב תקועה. לא ידעתי מה לרשום? איך נפרדים מאבא? מה אומרים בהספדים? ואת, בכל הכעוס והבלגן שהיינו בו מצאת רגע כדי לשבת איתי, להסביר לי ולהגיד לי שאני פשוט צריכה לכתוב את מה שאני מרגישה. לכתוב כל דבר שאני רוצה להגיד לו.

 

כפרניק WhatsApp-Image-2022-07-26-at-15.22.43-1-scaled פרידה מרעות קרונפלד-כהן ז"ל

 

אמא, יש כלכך הרבה דברים שאני רוצה להגיד לך שאני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל. ים של רגעים, תחושות חוויות וזיכרונות שאני רק רוצה לשבת לידך ולהיזכר בהם, לדבר עליהם לבכות ולצחוק עליהם . כמו שאת תמיד דאגת לתת לי הכל, את כל העולם את כל מה שיכולת תאמיני לי שעכשיו הלוואי והייתי יכולה לתת את הכל בחזרה כדי להיות איתך שוב רק לעוד כמה רגעים, כדי שנחזור ונשב ארבעתנו סביב השולחן לעוד איזה ארוחה ושיחה.

איך מוצאים מילים כדי להיפרד מאמא כמוך? מה אומרים? חמש שנים שהרגע הזה עובר לי בראש כמו סרט נע שמוקרן. לא משנה כמה זמן חשבתי על הרגע הזה, על מה ארגיש? ומה אומר? ישבתי לי אתמול במיטה ופשוט לא הצלחתי. לא הצלחתי למצוא איך נפרדים? אולי זה כי אנחנו לא באמת נפרדות ואני יודעת שתלווי אותי בכל רגע בחיים שלי.

זה לא סוד שלא תמיד היחסים שלנו היו על דרך המלך אבל ברגע שהצלחנו למצוא את הנתיב המשותף שלנו, הדרך הזאת הפכה ליפה וטובה, מלאה ברגעים שמחים ומאושרים שגוברים בענק על הרגעים הפחות טובים, והרגעים היפים הללו ילוו אותי תמיד בכל דרך שאבחר, בכל צעד שאקח.

 

כפרניק WhatsApp-Image-2022-07-26-at-15.22.43 פרידה מרעות קרונפלד-כהן ז"ל

 

כלכך הרבה ערכים ושיעורים לחיים נתתם לנו את ואבא, אחד מהם היה תמיד להגיד ולהוקיר תודה – אז ברגע הזה שכולנו כאן כדי ללוות אותך בדרכך האחרונה אני מבקשת להודות בשם אחותי ובשמי לכל בני המשפחה, החברים, הידידים, השכנים, המפקדים שלנו והאנשים בקהילת כפר ורדים. לכל אלו אשר ליוו אותנו כל חיינו ובעיקר בתקופה האחרונה ולכל מי שעוטף מחבק ומנחם אותנו כעת.

אמא שלי, אני בוחרת להיפרד ממך עם שיר ששתינו מאוד אוהבות. ״שיר סיום״ שכתבה נעמי שמר ומבצעת חווה אלברשטיין בכללי שתינו מאוד התחברנו אל השיר אבל כעת הוא מקבל עבורי עוד כלכך הרבה משמעויות. על החיים שלנו, על תקופות ותחושות שחווינו. בבית האחרון של השיר כתוב:

 

״היו שלום בינתיים, אחים שלי

מחר יאיר השחר לכם ולי

עכשיו קטיפה שחורה נפרשת על העיר

עכשיו אפשר “שלום” לומר ולהיפרד בשיר.״

 

כפרניק WhatsApp-Image-2022-07-24-at-14.42.19-scaled פרידה מרעות קרונפלד-כהן ז"ל

 

אז אמא בדרכך אל אבא אני נפרדת מכם לבינתיים, ועל אף הקטיפה השחורה והכבדה שנפרשה עלינו אני מבטיחה לך אמא שלי, השחר בהחלט יאיר לנו ועוד יהיה לשלי ולי אור גדול ועתיד זוהר. אני נפרדת ממך עכשיו בשיר, בגעגוע גדול ובהבטחה שלי אליך ששלי ואני תמיד נשמור ונדאג אחת לשנייה. ניתן לעצמו, ולסביבה שלנו בדיוק כמו שלימדתם אותנו. נריב, נאהב, נבכה, נצחק ונשמח.

אני אוהבת אותך אמא שלי, תמיד אוהב

**

 



 

אייל שמואלי, ראש מועצת כפר ורדים

 

רעות,

כוחה של אהבה !

ביהדות, העולם הבא הוא עולם הגמול בו ניתן שכר לצדיקים וצדיקות על מעשיהם הטובים בעולם הזה, בשנותי המעטות בתפקיד נפגשנו בכל קהילה ובכל אירוע ותמיד היית חלק בהתנדבות חלק משמעותי :במניין המשפחתי, בקונסרבטוריון, בצופים, במועדון קפה בוקר ועוד ועוד ועוד ועוד.

 

כפרניק WhatsApp-Image-2022-07-24-at-14.42.20-scaled פרידה מרעות קרונפלד-כהן ז"ל

 

אם אחפש תושב תושבת שטוב ליבך לא נגע בו לא אמצא. הפעם האחרונה שנפגשנו בהתרגשות היתה בישיבת המועצה האחרונה בה חשפנו את יצירותייך בתערוכה.

תרומתך באהבתך לזולת ככלל ולכפר ורדים בפרט תתגמל ביתר בעולם הבא, אך צניעותך הגדולה תבקש רק תגמול אחד: לשוב ולהיות לצד אהובך רפי זכרו לברכה, כוחה של אהבה, זאת נחמתנו.

אמש וזמן קצר לאחר פטירתך ישבנו עם בנותייך, הן תיארו את תהליך השחרור בשבועות האחרונים  ותעצומות הנפש בלהכין אותן למצב החדש, כוחה של אהבה.

 

כפרניק WhatsApp-Image-2022-07-24-at-14.42.19-1-scaled פרידה מרעות קרונפלד-כהן ז"ל

 

נטע, שלי. אמא אהבה את קהילת כפר ורדים וקהילת כפר ורדים אהבה את אמא. הקהילה כולה תהיה לכן בכל רגע ובכל צורך.

בשירו הרעות שהפך לנכס צאן ברזל שורר חיים גורי:

״כי רעות שכזאת לעולם

לא תיתן את ליבנו לשכוח

אהבה מקודשת בדם

את תשובי בינינו לפרוח.״

רעות,

בשם קהילת כפר ורדים כולה תודה !

נוחי על משכבך בשלום ויהיה זכרך מבורך לעד.

אמן ואמן

 

**

 



 

 

מזמור לרעות, מסע אחרון /  נטלי לסטרג’ר

 

 

כפרניק WhatsApp-Image-2022-07-24-at-14.42.21-scaled פרידה מרעות קרונפלד-כהן ז"ל
הרבה נטלי לסטרג’ר עם שלי ונטע כהן

 

עצוב למות באמצע תמוז

ביום שלישי, אך לפני שבוע, חזרתי מירושלים היישר לביתך, לשבת ליד מיטתך. ידענו. בטח שידענו.

הכנת אותנו, את כולנו, כבר חודשים ארוכים למעמד הזה

באתי וחייכת אליי, תשירי לי – ביקשת. בואי לידי, בואי נשיר.

אני לא מפחדת. אני משחררת בואי נשיר. — מה את רוצה לשיר?

נו, את יודעת, גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע, ושרנו יחד …

 

מזמור לדוד: ה’  רועי  לא אחסר –

את כבר חסרה. איך לא אחסר? רק המחשבה על לכתך עשה לנו חור בלב.

“אני עוד לא מתה” – אמרת לי פעם אחר פעם, כל אימת שהייתי עושה פרצוף כזה, של סוף… “אבל אני כבר מתגעגעת, על חשבון” – הייתי עונה לך.

 

בנאות דשא ירביצני – על מי מנוחות ינהלני

איזה מי מנוחות, איפה מנוחה – אני חושבת.

להישאר אלמנה בגיל צעיר, עם שתי בנות צעירות, זה מנוחה, זה??

אבל את לא התקרבנת מעולם. “מה זה יעזור?” – היית אומרת – זה רק מתסכל עוד יותר…

 

כפרניק WhatsApp-Image-2022-07-26-at-15.21.57-scaled פרידה מרעות קרונפלד-כהן ז"ל

 

 

נפשי ישובב, ינחני במעגלי צדק, למען למען שמו

-המשכת בשירה.

נפשך השובבה רדפה אחר החסד, והצדקה, והחמלה.

מאז שהפסקת לעבוד בבזק, התחלת לפרוח, אומרות הבנות

לא הכרתי אותך לפני, רק אחרי. אחרי בזק. אחרי רפי. לא זכיתי להכיר את הרפי שלך. את האיש הנפלא, היחיד והמיוחד שזכה לחיות לצידך – ואת זכית בו.

התחלתי את תפקידי בקיץ 16, היישר לשלושים של רפי. ככה הכרנו.

ואת, החלטת עוד קודם בואי לעולמך, להיות למפעל של נתינה, זה מה שהפכת להיות. אשה אחת שמחזיקה גם ניצולי שואה וגם חללים אלמונים, וגם גיל שלישי ורביעי, ויד שניה וקהילה ומקהלה ונגינה — והכל באדם אחד.אישה גדולה מהחיים – ליטרלי.

 

כאילו שידעת בתוכך שלא יהיו לך עוד  ארבעים שנים והתחלת לקווץ את הזמן והחיים, ואת הכל רצית להספיק – בעוז, בצניעות, בחיוך ומכל הלב. וזה גם בשביל הבנות. אמרת.

כל הטוב הזה שפיזרת – שיהיה העולם הזה טוב יותר בעבורן.

ואז הסתכלת עליי, ואמרת לי: אני לא מפחדת.

גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע

גם גיא גם צל וגם מוות. ולא פחדת – לא מגיאיות, מנפילות, לא מצללים ואי ודאות – ולא מהמוות. ואולי נכון לומר: כבר לא פחדת.

 

 

כפרניק 294482902_4991397347637696_1803358112861435942_n פרידה מרעות קרונפלד-כהן ז"ל

 

כי אתה עימדי –

עוד כמה ימים האזכרה של רפי, אהובך, ז”ל. 6 שנים.  חיכית שיבוא ללוותך, להיות לצידך.

כי אתה עמדי – הוא היה איתך בכל השנים הללו, נוכח נפקד. הנה, את חסכת לו את הטרחה.

הקדמת את בואך. “בצאתך לקראתי – לקראתי מצאתיך”

 

ושרתי איתך. ובכינו. ונגבתי לך את הדמעות. אל תבכי, אמרת לי.

מה, רק לך מותר?

והסתכלתי לך בעניים, בצד שעדיין ראה אותי טוב, ואמרתי את שאמרנו זו לזו פעמים אין ספור בחודשים האלה:  “ותבטיחי לי שאחרי שתפגשי את רפי, ואת ההורים, תסדירי את העניין הזה של הגלגול הבא, שניפגש  כבר בגיל חמש, טוב? שיהיה לנו יותר משש שנים יחד.

אחות  שלי בלב. ככה הרגשתי. ואני יודעת שהרגשת גם. “זאת הרבָּה שלי, אבל קודם כל החברה שלי!” – היית בגאווה מציגה אותי בכל הזדמנות.

 

שבטך ומשענתך המה ינחמוני…

ישבנו באחד האמשים, ודיברנו על הלוויה הגדולה הזאת

ידענו שיבואו הרבה נשים ואנשים ללוותך במסעך האחרון

וגם ללוות את שלי ונטע בנותייך האהובות והמדהימות,

ואת נעמה וורדית -הצלעות השניות של המשולש האחוותי שלכן, שלא במהרה ינתק.

וחשבנו על שירים. וניגונים. ומילים שייאמרו

ואת אמרת, שלא יהיה ארוך. שלא נייגע יותר מידי.

אבל,- אמרתי לך- מותר לייגע , כי ככה זה כשכואב

וכן, יבואו הרבה ללוות ולנחם כי יהיה הרבה עצב לאסוף.

ויהיו הרבה דמעות לייבש

כי את משאירה לנו עולם שיחסר אותך, את טוב ליבך, את אצילותך וגבורתך.

והפסקת אותי, ואמרת, בקול נחרץ [כי גם זה היה לך, נחרצות]:

אני לא אוהבת את המילה גיבורה” “… – אמרת לי

אבל את גיבורה, רעותי.

נתת  את הפייט של החיים למחלה הארורה הזאת, עשית הכל מכל כל שהרפואה  הציעה

נלחמת על זכותך ומקומך בין החיים, ובין טיפול לטיפול, בין הקרנות להזרקות – המשכת לחיותן כמה שרק יכולת.

והתפללת . התפללנו. כמה התפללנו. כמה ביקשנו  ,כמה ייחלנו.

וזכינו בך לעוד קצת. ועוד קצת ועוד קצת. מיום ליום – אמרת.

עד  אמש, קצת לפני 6 בערב.

כיבית את האור. אמרת שלום. הלכת. גיבורה שלנו, אהובה שלנו.

לימדת את כולנו להתגבר בשנים האחרונות

לגבור על הפחדים לגבור על הכאבים, לימדת אותנו להרפות, ולבקש, ולקבל, ולהגיד  “קשה לי” או “אני לא יכולה”. וגם זאת גבורה.

 

כפרניק WhatsApp-Image-2022-07-24-at-14.42.19-2-scaled פרידה מרעות קרונפלד-כהן ז"ל

 

אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי

את מגיעה לשערי השמיים בתוך שלושת השבועות.

זו התקופה שבה הכי חסר בחשבון הלאומי שלנו, אהבה וטוב וחסד.

ימי פורענות, כך הם נקראים.

אם הייתי הקב”ה, לא הייתי לוקחת מן העולם  הזה דווקא  אותך עכשיו – שמרבה היית בצדקה וחן, וחסד, ורחמים – ובעיקר אהבת חינם.

התעייפתי, אמרת לי

די. מספיק. שחררו אותי.

אז שחררנו, בנגוד לרצוננו.

 

ושבתי בבית ה’  לאורך ימים

דיברנו על מה שיש שם, מעבר לסוף הזה

מה ניראה לך, שאלת

תמיד אני אומרת, השבתי, שאין מצב שרק כאן, בכדור הזה, אחד מיני מילארדי הגלקסיות והכוכבים שבשמיים, מתקיימים חיים

… אז אין לי סיבה להניח שאין כלום

מה כן יש?—- לא יודעת, אבל אם יש גן עדן , רעותי, – את מסודרת.

ואם אין כלום? – תהית – —– “אז זה מה זה בזבוז…!” עניתי .

 

עצוב, כל כך עצוב למות באמצע התמוז.

אבל במקרה שלנו, גם באמצע אב או אלול או ניסן היה עולמינו מחסיר פעימה ומבכה את לכתה.

נוחי על משכבך אהובה. עשית מספיק. עכשיו תורינו.

 

 

(צילומים מהלוויה: בן עמי מוסק)

 



תגובות פייסבוק


תגובה אחת

  1. בן עמי מוסק הגב

    כאב ענקקקקק מלא עצבות

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן