סולידריות ב-DNA שלנו: בוא לתמוך במשפחות החטופים

נעם בירן

שלום לכל קהילת כפר ורדים.

אני חייב לפתוח באמירה נחרצת” אני מאוכזב מאוד מקהילת כפר ורדים.

לפני שאסביר מדוע ולמה אציג את עצמי.

שמי נעם בירן, תושב הכפר משנת 1993 אב ל 3 בנות שנולדו וגדלו בכפר. עצמאי בתחום השיווק והמיתוג, סא״ל במיל׳ ומשרת מאז ה 12 באוקטובר במילואים (פיקוד העורף) באופן רציף.

ב 7/10 השתנו החיים של כולנו באופן משמעותי. אבל יותר מכל השתנו חייהן של מאות משפחות שאיבדו את יקיריהן באירוע ה 7/10 ובמלחמה שלא מפסיקה לגבות קורבנות, וכמובן, איך אפשר שלא, חייהם של החטופים ושל משפחותיהן שחיות כל רגע מאז בתוך גהינום בלתי נתפש.

באופן לא מתוכנן ולא יזום וכתוצאה מהכרותי הקרובה עם משפחת גונן ורומי, בת גילה וחברתה של ביתי אופיר, הפכתי להיות ראש מטה משפחות החטופים בגליל המערבי. בהמשך הצטרפו גם שרונה שליו מאייר וגיתי ידלין – וביחד אנו נושאים באחריות לליווי המשפחה וקידום אג׳נדות לא פוליטיות לתמיכה במשפחות החטופים ובעיקר משפחת גונן.

אחת הפעילויות המשמעותיות שיזמנו הנה צעידת תמיכה והזדהות המתקיימת בכל יום שישי ובכל מזג אוויר, מכיכר 1 בכניסה לכפר, ועד ל”קיר החטופים”׳.

לצד הקיר אנו מקיימים טקס קצר, נושאים תפילות, ומקיימים שיח, לרוב בנוכחות איתן ומיטל, ולעיתים אף מארחים נציגי משפחות חטופים נוספות. לערכתי שמשך כל צעידה כזו כולל הטקס נמשך 45 דקות עד שעה.

הצעידה הזו איננה פוליטית ואנו מקפידים מאוד לא לתת ביטוי ומקום לסממנים או אמירות פוליטיות.

הצעידה הזו נועדה להפגין סולידריות, לתמוך, לחבק ולחזק את משפחות החטופים ובראשן משפחת גונן. זו לא צעידה סמלית יש לה משמעות רבה וחשובה מצד איתן גונן אביה של רומי. לאיתן ומיטל, כמו גם ליתר משפחות החטופים, מאוד חשוב שנושא החטופים לא ירד לרגע מסדר היום, לא יהפוך לשגרה, ולא ינורמל.

הצעידה מהווה חלק מאוד משמעותי מבחינת המשפחה בהשארת הנושא בתודעה, אבל לא פחות מזה בחיזוקה וביכולת של המשפחה להמשיך במסע הייסורים שלהם בראש מורם. הם פשוט זקוקים לנו. אני לגמרי מבין שלרוב התושבים בכפר שאין הכרות ישירה עם איתן, מיטל ומירב זה לא לגמרי מובן. לא לגמרי ברור איך הצעידה הזו קשורה לתמיכה וחיזוק להם. את אותם התושבים אני מזמין להגיע פעם אחת ולהבין. אני גם מזמין אותם להרים טלפון לאיתן ואפילו להגיע לביקור.

בשיחה שערכתי עם איתן אמש, מוצאי שבת 9 בנובמבר, איתן אמר לי מפורשות שאינו מבין איך בישוב קהילתי שאחד מערכיו אמורה להיות ערבות הדדית, מגיעים בכל יום שישי 30-60 איש ורובם אותם פנים מוכרות שמגיעים פעם אחר פעם.

ואיתן צודק, מאוד צודק.

באופן אישי אינני מצליח להבין איך בישוב שבו כ 7,000 תושבים לא מגיעים כל שבוע כמה מאות תושבים ובראשם נושאי משרות ובעלי תפקידים שונים בקהילה ובמועצה, לשאת את הדגל ולהוות דוגמא אישית. וזה המינימום שהייתי מצפה לראות. זה באמת כל-כך קשה ובלתי אפשרי?

הייתי מצפה שכל אחד ואחת ינסה לדמיין מה היה קורה אם היה מדובר בבן משפחה שלו מקרבה ראשונה. כן קשה לדמיין זאת, האמת די בלתי אפשרי. ככל שחולף הזמן נראה שהציבור מתעייף, אבל אסור לנו פשוט אסור שנתעייף, אסור שננטוש את המשפחות כי זה יכל היה לקרות לכל אחד ואחת מאתנו. ואסור לנטוש את המשפחות כי הן זקוקות לנו יותר משכל אחד ואחת מכם מסוגל לדמיין.

אני יוצא כאן בקריאה, לכל תושבי כפר ורדים. ללא יוצא מהכלל, נוער, מבוגרים, מכל המגזרים ומכל קצוות הקשת הפוליטית. הקדישו שעה מזמנכם פעם בשבוע בימי שישי והגיעו!!! זה לא אירוע רק של משפחת גונן, זה אירוע של כולנו!!!

ישוב קהילתי כמו כפר ורדים לא יכול להרשות לעצמו לא להוביל בתמיכה במשפחות החטופים ובחיזוקן, זה חייב להיות חלק אינטגרלי מה די. אנ. אי. שלנו, מהמהות וההוויה, אסור שנשאיר אותם לבדן, שנשאיר אותנו לבדנו. אני קורא מכאן לכל תושבי כפר ורדים, בואו לתמוך במשפחת גונן פעם אחת בשבוע, בלי תירוצים, בלי סיפורים ובלי לחפש סיבה למה כן ולמה לא, פשוט תגיעו.

אני יודע שיוצא ממני הרבה מאוד כעס, וזה נכון אני כועס. אני כועס כי ציפיתי שבמקום שבו בחרתי לחיות לבנות משפחה שבוא גידלתי את שלוש בנות על מיטב הערכים, בשעת הצורך, ברגע האמת, אני לא חש בעוצמה של הקהילתיות, של מקבץ האנשים המדהימים שיש לנו כאן בישוב, הנוער, תנועות הנוער ועוד.

רק ברגע שבו אראה מאות אנשים מגיעים בכל יום שישי לשעה של הפגנת תמיכה, חיבוק וחיזוק משפחת גונן, אדע שמעבר למילים היפות ולסלוגנים יש גם מהות ותוכן.

מצפה לראותכם כבר ביום שישי הקרוב.

**

ביום שישי 15/11/24 נציין 406 ימים מאז פרוץ המלחמה ועדיין ישנם 101 חטופים וחטופות בעזה.
המספר לא נתפס. חייבים להשיב את כולם/ן עכשיו.

בשל המעבר לשעון חורף הצעדות יתחילו בשעה 14:10 .
ניפגש כולנו בצומת המפה ונעשה מאמץ להביא עוד תושבים/ות לצעדה, שכל כך חשובה למשפחת גונן ולחברה כולה.
בסיום ימתין הכפרבוס לצועדים/ות

כולם/ן מצטרפים/ות וצועדים/ות יחד

רומי חוזרת בחיים!!

(צילום: בן עמי מוסק, דלית שלוש וארכיון)