עודד שלומות
מרווה נחאס דוחי בת 41 מתרשיחא, בוגרת תארים ראשון ושני בריפוי בעיסוק ותואר שני נוסף בניהול מערכות בריאות. כיום דוקטורנטית בחיפה, מחזיקה גם קליניקה פרטית לילדים.
את דרכה במקצוע מתארת מרווה כבחירה שנולדה מתוך רצון עמוק לעזור: “לאחר שסיימתי י״ב, הרגשתי מעט אבודה ולא בטוחה לאיזה תחום אני נמשכת, אבל ידעתי בוודאות שאני רוצה לעסוק במשהו שקשור לתחום הרפואה או לתחום הטיפולי-רפואי ע״מ לעזור לאנשים”.
כשהציעו לה ללמוד ריפוי בעיסוק, היא קפצה על ההזדמנות – ומאז לא הסתכלה לאחור.
“ככל שהעמקתי בלימודים ובמפגש עם אנשים, הבנתי שמה שמושך אותי באמת הוא החיבור האנושי והאפשרות ללוות אנשים בתהליך של שינוי וצמיחה.”
מרווה רואה בעבודה המחקרית, בעשייה הקלינית ובהוראה מעגל אחד שלם: “המחקר מעניק לי את הידע והבסיס המדעי. העשייה הטיפולית מאפשרת לי להישאר קרובה לשטח. וההוראה מהווה את הגשר ביניהם. השילוב הזה יוצר הפריה הדדית מתמדת, מעצים ומקדם אותי כאשת מקצוע וכאדם.
בבית החולים לגליל בנהריה היא נחשפה מקרוב להשפעה של משברים על מטופלים וצוותים: “הצפון בכלל והפריפריה בפרט מהווים אזור עשיר באתגרים – חברתיים, רפואיים וביטחוניים. התקופה לא הייתה קלה – לא למטופלים ולא לצוותים – אבל אני מאמינה שדווקא המשברים יוצרים הזדמנות לצמיחה, לפתח פתרונות יצירתיים, ולחזק עבודת צוות רב-מקצועית.”
כוחה של הפרספקטיבה ההוליסטית – לריפוי בעיסוק יש תרומה ייחודית לקהילה, והיא נובעת מהיכולת לראות את האדם בשלמותו. “התרומה הייחודית של הריפוי בעיסוק לקהילה נובעת מהיכולת שלנו להביט באדם באופן הוליסטי – לראות לא רק את הקושי הפיזי, אלא את האדם כולו.” עבור מרווה, הגישה הזו היא הבסיס לשיקום ולהתפתחות:“אנחנו יכולים לסייע לאנשים להשיב לעצמם עצמאות, שלווה ואיכות חיים.
“גדלתי בבית שבו אחד הערכים המרכזיים היה כבוד למורה, כי מורה הוא שליח של ידע ושל ערכים.
“כל שיעור הוא הזדמנות ללמוד מהסטודנטים, להבין את עולמם, ולראות את המקצוע מתפתח דרך עיניהם.
“להיות מטפל זו לא רק שאלה של ידע, אלא של מי שאת כאדם. החוכמה האמיתית היא לדעת לשלב בין אנושיות למקצועיות, ולעולם לא לשכוח שהמפגש עם המטופל הוא קודם כל מפגש אנושי”.
השארת תגובה
