לימודי ספרות בכלל ותואר שני בפרט ועם התמחות בכתיבה יוצרת, עוד יותר אפילו – חשובים לי. חשובים לי מאד אני אומרת ומוצאת שאני מאמינה בזה, בכל ליבי מאמינה.
ממש בימים האחרונים כשקיבלתי את ה”פלייר” המצורף, זה שקורא לסטודנטים להצטרף לתוכנית, כשהבנתי שמעטים עד מאד האנשים והנשים המעוניינים בכלל להטריח את עצמם וללמוד, הבנתי כמה חשוב לי דבר.
בתוך עמי אני יושבת ויודעת כי הנהירה ללימודי מדעי הרוח אינה בשיאה, אולם מה שקורה השנה בתחום, מעורר בי פחד.
דווקא בימים בהם אני כל כך חרדה לגורל הבית, בהם אני רואה את המדינה שלי חומקת ממני, גולשת במורד התלול והחמקמק, אני יודעת שזה חשוב. חשוב מאד, חשוב יותר מאי פעם.
נרשמתי לתוכנית הזאת ב-2019 אחרי שנים רבות מאד של אהבה גדולה לספרות וגם לכתיבה.
אבל דרכי החיים הביאו אותי לכיוונים אחרים, למדתי ועסקתי בתחומים שונים לגמרי. נראה שאהבה אמיתית היא דבר שאי אפשר לדכא.
ואחרי כמה סדנאות שכונתיות כאלה (אחת מהן , ארוכה במיוחד, שלמדתי בהנחייתה של שרה שילה שגם מלמדת בתוכנית לתואר באוניברסיטה וגם גרה בכפר ורדים שנים רבות). אחרי שספר השירה הראשון שלי (“מצב זמני מתמשך”) כבר היה בהליכי הוצאה מתקדמים, מצאתי את עצמי נרשמת ומתקבלת לתוכנית.
בגלל שהתואר הראשון שלי היה בכלל בעיצוב (כן, אני בוגרת שנקר), נאלצתי לשמחתי ללמוד מיני מבואות שרק העשירו את עולמי והרחיבו את אופקי.
השיעורים הללו ועוד סמינרים רבים אחרים וגם סדנאות בכתיבת פרוזה ובכתיבה של ספרות ילדים, גרמו לי הנאה שקשה לתאר.
איתרע מזלי לסיים את למודי התואר בימי הקורונה בזום. אולם אפילו זה לא הפריע לי להמשיך ללמוד וסיים.
במהלך התואר הוצאתי את ספרי שירי השני (“אישה של 100 מטר“).
וממש בימים אלה יצא לאור ספר שירי השלישי (“אישה בינארית”).
לא ממליצה על לימודי התואר ככלי להוצאת ספרים, מדובר בתהליך מאד אישי וכל אחד עושה בו כאוות נפשו וכישרונו, אבל אני בהחלט ממליצה על התואר לשם הרחבת הלב והנפש. לכל אוהבי המילה באשר הם.
למדתי בחברת צעירים שהגיעו ללימוד מיד אחרי תואר ראשון, בספרות בדרך כלל, אבל לא רק. ולמדתי בחברת מבוגרים שסיימו קריירה ארוכה ומוצלחת ובחרו לחזור לאהבת נעוריהם.
למדו איתי פרופסורית לאימנולוגיה, פרופסור לתחבורה ופסיכולוגיות רבות. כולנו עשינו את המסלול המלא, הגשנו עבודות כעוללי BA ושמחנו שמחה רבה בכל ציון. זכינו ללמוד בחוג ובמסלול שהפכו לבית, לקהילה חמה ומכילה ועל כך אני שמחה לא פחות מאשר על השאר.
אוניברסיטת חיפה הפכה קרובה הרבה יותר מאז הפעלת הרכבלית. וכפי שאני אומרת, אני מקבלת לונה פארק והשכלה בכרטיס אחד.
תחיה דב
נהריה
השארת תגובה
