לא שוכחים את החטופים ואלון אהל

“בואו נאסוף יחד הרבה אנרגיה חיובית ונשלח אותה לאלון אהל ולכל יקירינו שאנו מאחלים ומתפללים לשובם” – כך כולנו הוזמנו להצטרף לחוויית תנועה ומוזיקת live עם הנגנים שי סיני וילוז’ני על הפסנתר, נעם הראל על הכחון, ואירנה צאבל אשל בהפעלת תנועה, שהתקיים בכיכר החטופים בתל אביב, ביום חמישי אחרון.

התיצבתי נרגשת למשימה, מלווה במיכה אישי היקר, בצהרי יום חולין בתחנת האוטובוס, יחד עם חבורת נשים מגויסות בשיער אפור.

האוטובוס מגיע. בלבון ציפי, סבתא של אלון, מצטרפת. במשגב עוד אנשים מצטרפים כולל בנות מגמת מחול משגב.

בשעה 17:30מגיעים לכיכר חטופים.

עידית וקובי אהל,ההורים של אלון נמצאים.

בשעה 18:00 מתחילים את המפגש.

הכיכר מקבלת פנינו בשעת אחה”צ בחום תל אביבי אופיני. לפנינו מיצגים צבעוניים משהו. מכל עבר ניבטים עיניים ופנים מחייכות של צעירות וצעירים מעל גבי הפוסטרים הניצבים בכיכר .

פנים מוכרות, המופיעים תדיר על מסכי הטלוויזיה בסלון ביתינו ובשלטי חוצות בכל רחבי המדינה. החטופים / ות שהפכו במהלך 580 יום למשפחה.

לפתע, החלה מתנגנת מוזיקה, שי, מהפסנתר הצהוב, הקוראת לסובבים בכיכר להגיע אל המעגל.

אירנה בקולה המרגיע מזמינה את הקהל להתכנס להתיישב ולעצום עיניים, לחוש את השמש הקופחת ולדמיין כאילו הם נמצאים על חוף הכנרת והרוח זורמת על פניהם… ”אפשרו לעצמכם לאט לאט להירגע ולשכב על הגב. ראיתם את השמיים הכחולים. יש פה להקת ציפורים… מרגיש לי שהשמיים פתוחים לכל כיוון… הציפור למעלה לא עוצרת, השמיים פתוחים, הלוואי שכל ילד בעולם יוכל לעוף עם הלב שלו כמו הציפור”.