עודד שלומות
שבת 5/4/25: ברחבי ישראל החופשית והדמוקרטית, וגם בגליל המערבי והמרכזי – ערב של מחאות בדרישה להחזרת החטופים ולמיטוט ממשלת הדמים, ההפקרה, הביזה והעבריינות.
בנהריה נשא דברים אל”מ מיל. מיכה רגב, תושב אבירים, פעיל ב”אחים לנשק” ובתנועת “אנו היהדות” של מגילת העצמאות:
ערב טוב מחאת נהריה.
אנו, אתם, העם לא שותק. העם לא שותק!
כן, שוב נפל דבר בישראל.
הנאשם, האיש שמסרב להישפט – מפטר את האיש שאמון על ביטחון כולנו.
יש שופטים בירושלים.
אל תראו ואל תחתו.
עשו צדק ומשפט!
זה יעודכם, זו אחריותכם!
ראש השב”כ, שליווינו עשרות שנים את אנשיו למלחמה בטרור – מפוטר, כי אינו מתיישר עם ההפקרה, עם השחיתות, עם החרבת המדינה הדמוקרטית שלנו.
רונן,
אתה מהדור ההוא, שחשב שאפשר להילחם בשחיתות בכפפות משי.
שחשב שבן אדם עם שלושה כתבי אישום – הוא עדיין “ראש ממשלה”.
לא!
“פרשת קטארגייט”, היא המפתח.
היא הסיבה, היא המסובב.
היא מנעה את חיסול ראדי החמס, טרם ה7/10.
הבנתם?
קטאר – מממנת החמאס, במזוודות דולרים,
התומכת הראשית של החמס – מחוברת ליועצי ראש הממשלה!
אותו יועץ, כנראה קיבל גם משהו קטן מקטאר. אולי לא תפוח, אולי לא פרח – אולי רק מזוודה.
מזוודה של כסף. של שתיקה. של סיוע לחמאס במסווה של דיפלומטיה.
אלי פלדשטיין, יונתן אוריך – שמות מהטלוויזיה, מהפוסטים, מהשלטון.
קיבלו כסף מקטאר כדי לסייע לה. לא לעם ישראל.
ולא רק הם, לא חברי לא רק הם.
חייבים להמשיך ולחקור, להמשיך ולחשוף!
אתם יודעים מה קרה בעת שקטאר תמכה בחמס?
נחפרו המנהרות. הובאו הרובים. נשלחו המחבלים.
ואז – ה־7 לאוקטובר.
הקשר – ישיר.
החטופים – באחריותם.
הדם – על ידיהם.
לא ניתן לכם לקבור את החטופים בעזה כדי לקבור את האמת בישראל.
לא תכסו את ערוותכם במילים ריקות.
פתאום, קטאר לא מדינת טרור, רק מדינה מורכבת?
לא תכבסו את ההפקרה במילים ריקות של כאילו פטריוטיות.
הציונות שלכם – היא שקר.
חברים, זהו רגע היסטורי.
זה לא על “עוד פיטורין”, זה לא על “עוד שחיתות”.
זהו ניסיון ברור, בוטה, שיטתי ומעמיק – להפוך את ישראל לדיקטטורה.
לתאוקרטיה נוסח איראן.
למדינה בה הרבנים שופטים, הכהניסטים מצווים, והנאשם – מקדש את שלטונו בדם.
שאלו עצמכם:
מה היה קורה אם בשנות ה־90 היו מתגלים קשרים בין רבין לאיראן?
מה היה קורה אם ראש השב”כ היה מתפטר בימי שמיר – בגלל חשש לשחיתות?
מה היה עושה בגין – אילו יועציו היו מקבלים כסף מאויבינו?
התשובה ברורה.
אבל היום?
היום דוממים. היום בולעים. היום משתפים פעולה.
אנחנו לא נשתוק.
נעמוד ברחובות, בכיכרות, בצמתים ונזעק מחאה!
עד שתחשף האמת, עד שיחזור כל החטופים.
בכירי המוסד והשב”כ, בהווה ובעבר, דברו!
זה הזמן, אין זמר אחר!
רונן בר – דבר.
נדב ארגמן – דבר.
אחרים, דברו!
אנשי השב”כ, הבכירים שעדיין הגונים במשטרה וכמובן – שופטי ישראל – אתם, התקווה.
העם, עדיין כאן.
עומד ויעמוד, ללא גבול ותנאי, למשמרת הדמוקרטיה.
העם – זה אנחנו, העם זה אתם.
אני קורא למזרחיים המסורתיים, הממלכתיים, הצטרפו אלינו.
אני קורא לציונים הדתיים הממלכתיים, הצטרפו אלינו.
חילונים ודתיים. ימין ושמאל. מזרחיים ומערביים:
היהדות היא שלנו – של כולנו!
הציונות – היא של שלנו.
מגילת העצמאות – היא המכנה המשותף שלנו.
התנ”ך והדגל, הם הסמלים שלנו.
ילדי הציונות הדתית המתונה – זוכרים?
אבותכן היו פעם גשר וקשר. עכשיו אתם חומת הפרדה, התעשתו!
אפשר לשוב. עוד אפשר לשקם.
חברים, זה לא עוד נאום.
זה לא עוד ערב.
זה לא עוד שבת מחאה.
זה הרגע בו נעמוד, או ניפול.
כי אם החרש נחריש בעת הזאת –
תיפול הדמוקרטיה. ייאסף המוסר. תתאדה התקווה.
אנחנו כאן.
נמשיך. נעמוד. נלחם.
עד שיחזרו החטופים.
עד שתופל הממשלה הזאת.
עד שתשוב הדמוקרטיה.
ונזעק כולנו:
דמוקרטיה!
דמוקרטיה!
דמוקרטיה!
שבוע טוב
בכרמיאל נשאו דברים בני ברבש ואיתמר תיאודור:
בחורפיש (צומת אלקוש):
בצומת כברי:
בבית העמק:
בלוחמי הגטאות:
בשבוע הבא בעין המפרץ:
תושבי הגליל המערבי למען החטופים:
תגובה אחת
השארת תגובה
תצאו ….