אביבה זוהר
יצאנו לטיול השנתי המסורתי של מתנדבי החנות. התוכנית והמסלול נעשו בתיאום עם מיכל קנדל, מדריכת טיולים, שליוותה וסחפה אותנו לאורך היום בהסבריה ובידע ששפע ממנה.
המוסיקה חיברה כחוט השני בין התחנות בהן ביקרנו.
תחנה ראשונה: קהילת “בית אל” בזיכרון יעקב, שקשרה את גורלה לטובת מדינת ישראל. על השלט הלוגו של תיבת נח והקשת מעל. המוטו “מי שיברך את מדינת ישראל ותושביה, יבורך הוא בעצמו” טבוע באורח חייהם.
במרכז המבקרים התכבדנו וקיבלנו הסבר מנציג הקהילה על ההיסטוריה של בית אל: אמה ברגר, אחות נוצריה גרמניה קיבלה על עצמה שליחות. ב-1963רכשה אדמות בזיכרון יעקב ורכזה מאמינים מאירופה שהסכימו עם דרכה. הם יצאו מהכנסייה ואמונתם מוחלטת רק בתנ”ך ובברית החדשה, ללא פרשנויות. הם נוצרים ציונים שחיים כמו בקבוץ של פעם בקהילה של 800 חברים החיים בבנימינה וזיכרון. במשך השנים הקימו מפעלים מגוונים המספקים מקומות עבודה באזורים שונים ומקיימים עצמם מחקלאות ותוצרת עצמית. ב-2004 קיבלו מעמד של תושבי קבע וילדיהם משרתים בצבא. בחנות מוכרים את תוצרתם ומוצריהם.
מספר חברי המקהלה יצאו להפסקה והנעימו לנו מזמורים בעברית מתהילים, והצטרפנו בהתרגשות לשירתם הנפלאה. בשבתות הם מתכנסים בבית התפילה ושרים מזמורים מהתנ”ך.
המשכנו לתחנה הבאה: גן הבנים בבנימינה לטיול מזמר בעקבות שיריו של אהוד מנור. קיבלנו שירונים כדי לעקוב אחר המילים. בדרך מיכל סיפרה עליו ועל תרומתו הגדולה לזמר העברי, ושילבה אנקדוטות מיוחדות מילדותו, משפחתו, המקור השופע ליצירותיו ואהבותיו. הצטרפנו לשירים שהשמיעה עד היציאה מבנימינה שם נפרדנו מבית ילדותו ומשיריו שנותרו כזיכרון בפנתיאון הזמר העברי.
התחנה הבאה- חוות חפציבה שהוקמה ב-1906 – 1926, על גדת נחל חדרה. ניטעו פרדסים, מטעי שקדים כרמי זיתים ואקליפטוסים. מי הנחל הועלו על ידי משאבה ומנוע קיטור. בתחילה נבנו 8 בתים למשפחות מהעלייה השנייה. ממלחמת העולם הראשונה דעכה החווה. היו משברים וניסיונות למכור את המקום. ב-1992 חברת החשמל רכשה את המקום ושחזרה ושיקמה אותו. חלק מהמבנים משמשים בית ספר למקצועות החשמל. האתר הפך למרכז הדרכה ארצי. ישנו מוזיאון לתולדות שאיבת המים, פארק פתוח ואתר קינון חורפי לקורמורנים החולפים בארצנו.
בבית החווה הוקם מרכז מבקרים ומוקרן סרט על תולדות החווה. זרימת הנחל ואדי המים הלבנים מהארובה הובילו אותנו בלחן שקט לקבוץ שדות ים הישר לארוחת צהרים בחדר האוכל המשקיף על הים.
לאחר הארוחה קינחנו בברכות ודולי הזמרת מרגבה, חברת ילדות של דינה להב, חיברה אותנו לצנחנית חנה סנש שלא שבה משליחות עלומה. דולי שרה לנו ברגש את שירה של סנש בדרך לקיסריה והייתה רק בתחילת חייה לעומת פרנק סינטרה שמימש עולם שלם, ודולי בחרה לסיים באנגלית עם שירו My way רב המשמעות.
המשכנו לסטודיו של הפסלת יעל ארצי העומד איתן על צוק מעל מעגן הסירות של הקיבוץ. בדרך ניצבים פסליה. היא מוכרת בזכות אנדרטת הבזלת שהקימה בכיכר רבין, לזכרו.
בלתי יאומן ,יעל אשה עוצמתית עם כוחות על של יצירה ודמיון בתוך אישה קטנטונת המתמודדת עם סלעי גרניט, אבן ובזלת ענקיים. הפסלת ידועה בעולם. בהולנד הקימו לה אתר מיוחד. יעל ריתקה אותנו בפשטותה ובסיפוריה המופלאים.
שבנו הביתה עם שיר בלב וחיוך גדול על יום קסום. תודה לדינה ולחברות הועד שדואגות לרווחת מתנדבי החנות.
השארת תגובה
