עודד שלומות
2/11/12 ב-12:00 בית העלמין כפר ורדים.
ראו דברים שכתבו לזכרו בנותיו וחברים
_______________________________
אזכרה במלאת שנה לפטירתו של יקירנו אבי וילק ז"ל
נעלה לקברו ביום שישי י"ז בחשון תשג"ע
2.11.12 בשעה 12:00 – בבית העלמין בכפר ורדים
המשפחה
_______________________________
דברים שהתפרסמו ב"א-לה כפר" וב"קורא בכפר" לפני כשנה, לזכרו של אבי וילק, ז"ל:
אבא היקר,
הלילה נפתחו ארובות השמים, קול תרועת ברקים ורעמים וגשם בכו לך.
אבא טוב, תודה לך על השנים הנפלאות שהענקת לנו. מגיל צעיר חינכת אותי לאהבת האדם והמולדת, לנתינה ויצירתיות, חינוך להישגיות, לעמוד על שלי אך גם לדעת לוותר.
איש משפחה למופת, בעל, אבא וסבא אהוב ואוהב. לימדת את בועז שחמט ושיחקת איתו ועם ליבי גם דרך הסקייפ.
בן לניצולי שואה – התייתמת בגיל צעיר והפכת לראש המשפחה לאמך ולאחותך. שמרת עליהן ועזרת להן באהבה אין קץ.
גם בתחום המקצועי נתת את כל כולך. היית אוזן קשובה לכל מטופליך והצלת רבים ממצבים קשים. הדרכת דורות צעירים של פסיכולוגים, ערכת סדנאות והרצאות. פתחת את ליבך והעמסת עליו לא מעט.
שנים רבות נהנית להיות חלק ממקהלת הזמר, אהבת מאוד לטייל, לשחות, יוגה, טאי צ'י ומדיטציה.
בשנתיים האחרונות חלית ואנחנו ניסינו לעזור לך, לעודד אותך, לחבק ולאהוב, ואתה, בדרכך ה"פולנית" לא אהבת "להכביד" או "להטריח".
אבא שלי, לא אשכח את ילדותי הנהדרת בנהריה מול הים. בעיקר אהבתי כשהיינו הולכים כמעט כל אחר צהריים יחד שנינו לים. היינו שוחים עד תחילת המים העמוקים ואז אמרת לי לחכות לך עד שתחזור מהשחייה לעומק. לעיתים קרובות דאגתי לך שלא תחזור, הים היה סוער וגלי אבל אתה תמיד חזרת. היית תופס אותי בהפתעה, שם אותי על הגב ושוחה איתי אל חוף מבטחים.
היום בגרתי ואני עומדת לבד על חוף המבטחים.
אני משחררת אותך אבא, שחה לך, שחה אל האור.
אוהבת ומתגעגעת,
בתך הבכורה, חגית
**
אבא אהוב,
כל הגוף שלי כואב, בא לי לצעוק חזק חזק ושתחזור, לא רוצה להיפרד ממך.
תראה כמה אנשים אוהבים אותך ובאו לכאן היום.
לכולם יש רק דברים טובים להגיד עליך. מספרים כמה עזרת להם ואתה כל כך צנוע, לא סיפרת מעולם.
אני מקווה שאתה מסתכל מלמעלה ובוכה דמעות של אושר, מקווה שלא כואב לך יותר.
אבא שלי יקר, אני מודה ומעריכה את המתנות שנתת לי. הרגישות, החוכמה, ההקשבה, החיבוק והאמונה בטוב שבאדם. העיניים שלך תמיד טובות ומאירות לכולם.
אני יודעת שאתה גאה בי ואני אמשיך ללכת בדרכך ואקשיב ללבי כמו שאתה ידעת להקשיב.
אבא – אני אוהבת אותך, אתה היית מושלם עבורי בדיוק כמו שאתה, כמו שאמרתי לך תמיד.
אל תפחד אתה לא לבד, כל המלאכים מחבקים אותך.
אוהבת,
בתך אריאלה
**
אבי,
ראה, אפילו השמים בוכים יחד עם כל אוהביך שבאו, נקבצו מכל קצות הארץ שואלים לאן נעלמת? הלו עוד רגע תחזור עם החיוך המבויש והטוב כאילו מה? לא התכוונתי.
באישון לילה התיישבתי לנסות לכתוב עליך בלשון עבר ולא הצלחתי. זה פשוט לא נתפס! זה לא יכול להיות! הלו, שלשום בערב עוד שיחקנו ברידג' ביחד, במוצ"ש נסענו יחדיו להצגה. אתמול התכוננו ללכת לסרט ובעוד כמה שבועות לנסוע יחד לסמינר השנתי של הפסיכולוגים החינוכיים..
לא, אני עוד לא מוכן, לא רוצה להפרד מ-36 שנות חברות איתך עם מאות שעות בטיפול משפחתי, בהדרכות, השתלמויות וסמינרים ועם רעייתך שתחייה – אשת חייל אמיתית שהיתה שם תמיד לצידך בטוב וברע. אתה שתמיד לימדת כף זכות על כל אדם… עם החוכמה והצניעות וטוב הלב הבלתי נגמרים… איזה בזבוז, איזו החמצה… אז תסלח לי אבי שאני פשוט לא יכול להספיד אותך היום, למנות את שבחיך, עוד לא עיכלתי. קשה לי להאמין כי בשבילי אתה עוד כל כך חי ונוכח. במקום זה בחרתי להקריא את מכתב הפרידה של מרקס כאילו אתה הוא זה שכתב אותו.
עכשיו, אני חושב שהיית שם איתו…
אבי, נוח על משכבך בשלום – נשמה יפה, טובה ופצועה – כמו כולנו!
שלום חבר יקר!
תחסר לי מאד… תמיד.
יאיר עמנואל
השארת תגובה
