עודד שלומות
חרף ההסתה, בחרנו להצטרף לקהל מיוחד בכברי, בערב מחווה למחמוד דרוויש.
אולי מקרי, אולי לא, שבשבוע שכולו חום ולהבות, עננים שחורים מכסים מכל עבר… קולות ההסתה והאיבה נשמעים וצורמים יותר ויותר, אנחנו בחרנו להצטרף לקהל מיוחד שגדש את אולם המופעים בכברי בערב מחווה למחמוד דרוויש…
(האירוע נערך בסוף נובמבר 2016)
יהודים וערבים, באולם ועל הבמה וכולם באים להראות ולצעוק – נכון העננים שחורים סביבנו (כמו בשיר המדהים שהשמיע עמיר לב עם ג'ורג' סמען), אבל אנחנו יודעים וממשיכים להאמין בכוחו של היחד, הטוב והמואר לנצח את הרוע השחור המוביל בהכרח לאבדון. כשאמרתי "אנחנו בחרנו" להגיע למופע בכברי, התכוונתי להחלטה לא מובנת מאליה, לא פשוטה… החיים בישראל מזמנים כמעט כל יום אירועים הגוררים מחשבות קיומיות, התלבטויות וסערת רגשות ותחושות…
יכולתי בלי הרבה מאמץ לבחור ולתת פורקן ליצרים בכיוון ההתלהמות, הכוחניות, היד הקשה… זה נשמע טוב, פשוט, מתבקש "ומבטיח"…
אותם שהיו במופע בכברי, שמעו והרגישו את הקולות האחרים – מורכבים יותר, עמוקים יותר, באים מהלב והנשמה והם משותפים ליהודים וערבים… לכל בני האדם המוכנים פחות לפחד ויותר להקשיב…
נכון, המציאות והדרך מורכבים יותר, מצריכים מכל הצדדים הרבה רצון טוב, איפוק, ראש פתוח, קבלת האחר השונה, התנערות מקיצוניות וקיצונים ועוד… לא פשוט אבל הכרחי ואפשרי וההוכחה, כל אותם רגעים משותפים בערב הזה, שראינו, שמענו ונהנינו – צלילי הגליל האחרים…
סרטון יוטיוב מערב המחווה למחמוד דרוויש בכברי. אל ארז'
מי שעוד לא פחד ובחר להופיע בכנס הזה, כדרכו גם בכנסים אחרים דומים, באומץ, בנחישות, התייצב מול מצלמה ומיקרופון ואמר דברים נוקבים וחשובים (גם אם הם לא יוסיפו לו מנדטים), הינו יורם ישראלי, ראש מועצת מטה אשר. בהחלט דוגמא ומופת לאנשי הציבור האחרים באזורנו, ובכלל במרחב הציבורי פוליטי ישראלי אשר בדרך כלל משתדלים להתנהל ולהשמיע בהתאם ועל פי רצון וציפיות ההמונים, נמוך ככל שיהיה העיקר שיביאו את המנדטים… זו גם ההזדמנות להודות למארגנים, לאמנים שעבדו יחד יהודים וערבים, משלב הרעיון ועד להופעה המשותפת על הבמה, לקהל הנהדר שהגיע ושוב הוכיח לעצמו ולכל מי שמוכן להיות קשוב ולהבין, יש מה ואיך לעשות ביחד…
זה לא מובן מאליו, חייבים דבקות ומחויבות לדרך, כולל מפגשים נוספים כאלה ואחרים, המאמץ שווה, בוודאי נוכח האלטרנטיבה… ורק שלא ימכרו לנו יותר שאין לנו שותפים לדרך… בדרך הביתה, רגע לפני "הנפילה" לשגרת החיים המטורפת, מצאתי עצמי מזמזם ולא במקרה את שירו המקסים של אהוד בנאי ודקלון ניצוץ האהבה שנשמע לי כסיכום מתאים לערב המיוחד הזה – אנחנו חיים במקום מורכב, "כל כך גדול השוני" מהצומת הזו ניתן בקלות ללכת לכיוון החשוך… או, לבחור ללכת יחד בדרך האחרת, דרך האור, מורכבת יותר, אבל זו הדרך המובילה למקום טוב יותר, "ניצוץ האהבה…"
…"אך בלי ניצוץ האהבה
שום דבר לא יתניע"….
**
0 תגובות
השארת תגובה
“קנטור” למה לקנטר? אינך חושש מתביעה משפטנית?
אסור לבקר בעילום שם צריך רק להלל וכמובןבחשיפה מלאה.
חוגגים חנוכה ,שנה חדשה בגליל המערבי
באזור שלנו מתקיימים בחנוכה הרבה אירועים. תרשחא ומעלות. פסטיבל גליל מערבי יש איפה לבלות.
“פסטיבל בשקל מגיע למעלות- תרשיחא יומיים של מוזיקה ואומנות מקורית, חדשה וגלילית
במרכז המוזיקה ואולם הספורט “ארזים
הכניסה חופשית
הפסטיבל שם לעצמו מטרה לקדם ולתת במה לאמנים מכל התחומים מהגליל המערבי. למה? ככה. כי יש כאן כשרונות מטורפים. בואו תראו בעצמכם
גם בכפר ורדים יש מרכז מוזיקה. למה אי אפשר להביא גם דבר כזה לכפר. או שהמבנה הוא רק לתזמורת של הנוער .ומביאים רק מופעים שמתאימים לנוער. יש פה אומנים. יש פה חוגי מחול. למה המרכז הקהליתי החדש שכבר עובד שנה לא עושה הפנינג כזה בכפר? היה יריד קרמיקה ואיננו עוד.מעלות זה יופי. אבל כמעט הכל אנחנו עושים במעלות ובתרשיחא. בחודש שעבר היה במרכז המזיקה במעלות מופע משותף של עדינה הרעוז שניגנה בנבל.יאיר בוקסבאום ניגן על ויולה.שניהם תושבי הכפר. הייתה נוכחות יפה של אנשי הכפר.
ומה אצלנו ?
תמיד היו … נרפים ומתרפסים
וכעת הדבר מקבל תוקף אקטואלי ערב חנוכה. מתייוונים מתייפייפים ונלעגים. בימים ההם ובזמן הזה.
מתואמים
כפרניק ואובמה מתואמים היטב,מעניין מי יותר מסוכן ליהודים.
הדשא של השכן לא ירוק יותר.
במעלות יש בעיות רבות אחרות.