נפרדים ממודי

**

איש אהוב שלי,

בתקופת לימודינו באוניברסיטה, תקופת מה אחרי היכרותנו, כשהרגשת מאוים מהאפשרות להתמסד, גררת אותי אחריך לספרייה כדי להוכיח לי שעל פי הספרות המדעית אין שום סיכוי לנישואים מוצלחים בינינו. לראייה הצגת את הנתונים שהופיעו על מזל קשת (אתה) לעומת מזל גדי (אני).

בתור פעולת גומלין חזרתי אני עם ראיות הרבה יותר משכנעות. בעקבות ביקור אצל מגדת עתידות, קוראת בקפה, שרה הקוסמת מיפו הודעתי לך, שאין עלינו.  נגזר עלינו  לחיות כזוג יונים או כדבריה של המכשפה: את והבחור שלך מתאימים כמו ראש וכובע, ומה שבטוח שכסף לא תראו.

ובסופו של דבר, אישי האהוב, זכינו לחיות יחד חיים מופלאים באהבה גדולה, בחברות עמוקה, בנחת מילדינו, בשמחה מהבית היפה שבנינו לנו. מודי שלי, תמיד היית איש אחר, מיוחד. אני מניחה שאחרים ידברו על תכונה זו שלך. אני רוצה לספר לכם על מודי שהתמודד עם מחלתו בצורה מעוררת השראה. בקבלת הדין, ללא תלונות, בלי רחמים עצמיים. היית מפוכח, ענייני ושקול לאורך כל הדרך. אמרת לי שמה שחשוב לך שצעירת ילדינו חצתה את גיל 20. ציינת בגאווה שארבעת ילדינו הם צעירים בוגרים שיוכלו לדאוג לעצמם.

בתקופה האחרונה דיברנו רבות על נקודות האור שבחיינו. הקשר המשפחתי הוסיף והתהדק, הספקת לשוחח עם הילדים, ועם רובי ועם עדי האהובים עלינו. חברים רבים ביקרו אותך ואהבתם ריגשה אותך מאד. בשבוע שעבר הספקנו להפתיע אותך עם ספר המכתבים ששלחו אליך רבים מתלמידיך. היית כל כך נרגש ואסיר תודה. אשרינו שזכינו והספקנו.

היו לנו חיים טובים, יהיה קשה למלא את החלל שנוצר. למרות שחזרת ואמרת שמחובתם של החיים לשכוח את המתים, נישאר חלוקים בנקודה זו, אבל בהחלט נקדש את החיים.

היה שלום מודי יקר, ונוח בשלום על משכבך.

שלומית ברודצקי.

**

למודי ולמשפחה

נפגשנו לראשונה אצל אכרם החשמלאי, באנו לתקן את המכוניות, אם אפשר היה לקרוא לפיג'ו הזה שנסעת בו ממש מכונית…

הפנים הנעימים שמשרים איזו תחושת רוגע ביחד עם הקול המרגיע, גרמו מיד להתחבר בשיחה ולגלות אחד את השני, שיחה שהובילה לשנים של חברות מיוחדת.

ההתעניינות שלך בכל תחום שבמדעי הרוח, השאלות ששאלת הובילו מיד לשיח חברי ואקדמי מרתק ומעניין עבורי. במשך כמה שנים ישבנו יחד וקראנו את ספרי יוסף בן מתתיהו. כל מה שאני הייתי יכול להגיד בא ממקום של לימוד היסטוריה ובייחוד ארכיאולוגיה ועיסוק מחקרי באתרי הגליל, אבל מה שאתה תרמת לשיחה וללימוד בא מתוך נפש עמוקה, מבינת אדם, חוקרת אדם, אוהבת אדם. אל הישיבה ליד השולחן הוספנו תוך זמן קצר גם הליכה ספורטיבית במשעולי הכפר ומדרכותיו, שם גם גלשו השיחות את כל התחומים האחרים שעניינו אותנו ותמיד היו לך היכולות לנווט את השיחה למקומות נוחים, לשאול ולענות בקול ובמחשבה שיכלו רק לעזור.

אח"כ הצטרפה גם עבודתך אל תחום הקשר שבינינו. העזרה המקצועית שלך לבני דור בבית הספר בכברי הייתה מיוחדת במינה. שמעתי ממנו על עוצמת הדרישה שלך, דרישה שיצרה מצדו מחויבות שהניחה את הבסיס להתקדמותו הלימודית ואין ספק שהיית אחד מהתורמים המשמעותיים לדרך שהוא הלך בה.

בשנים האחרונות לא יצא להיפגש הרבה בגלל הדרישה ממקום עבודתי החדש אך בפגישות אקראיות סיפרתי לך כמה זה חסר לי. אני יודע שאתה המשכת ויצרת תחומים חדשים ושלחת ידך בכתיבה הגותית נפלאה כפי שקראתי מעבודותיך.

כל כך כואב למשפחה לאבד חלק אהוב, אין בזה כל ספק, כל אחד מאתנו בני האדם חווה זאת בשלב כזה או אחר, אבל זה גם מאד כואב לאבד חבר קרוב, גם לנו החברים יש מחסור בך ונוצרה צלקת.  

מוטי אביעם.

**