יום הזיכרון “בקשת”


כפרניק אתר אינטרנט קהילתי כפר ורדים גליל מערבי
נתי שיינפלד
הטקס המרגש ביותר שראיתי מימי!
כפרניק  השואה 2011 032_0 יום הזיכרון "בקשת"

 

כן, כן, לא קלישאה ולא בטיח’- בימי חיי הצבאיים, עד לפני כארבע שנים, זכיתי לראות הרבה טקסים לימי זיכרון. ראיתי גם ראיתי מכל הסוגים ואף יותר מכך. לשם הגילוי הנאות, אומר כי אף אני ארגנתי את הטקס ליום השואה שהיה בכפר ורדים לפני 4 שנים.
אבל, הטקס שאני מדבר עליו היה בהחלט מפתיע, מקסים, נהדר, חינוכי, ערכי וכל כך, אבל כל כך, מלא חיות ויכולת אדירה של לימוד וזיכרון העבר עם מסר לעתיד.
 
כן, הטקס שאני מדבר עליו היה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה בשעה 10:00 בבוקר בבית הספר "קשת" שבכפר ורדים.
חבורת ילדים מדהימה עם מוריהם והמנהלת שלהם הפיקו את אחד הטקסים הכי מדהימים שראיתי במימי חיי.
לא, איני רגשן בד"כ, אך הקטעים שהם עשו העלו דמעה בעיני כמעט לאורך כל הטקס.
הטקס היה במילה אחת שקולעת בול לכל מה שאומר לאחר מכן- פשוט: מדויק!
היכולת של הילדים האלו לעשות הפקה כזו בצורה מעוררת השתאות הכל מדויק ומתוקתק ממש כמו שאמור להיות בכל מקום שמנוהל על ידי ה"גדולים". התיאום המושלם בין הקטעים ומעל לכל, המסר, צורת העברה ובעיקר היצירתיות.
החל מההחלטה לבנות הטקס סביב נושא (חסידי אומות העולם), דרך התפאורה הפשוטה והמיוחדת, עבור בכוריאוגרפיה איכותית וכמובן קטעי קישור משכנעים ומיוחדים בהצגת הילדים מכל שכבות בית-הספר. כל קטע שהוצג והומחש בריקוד או בהצגה או בקטעי קריאה או בנגינת הילדים היה חד ומרגש עד דמעות.
הייתי גאה בכך שהטקס לא היה עוד טקס של דקלומים נבובים של כל מיני משוררים ומילים גבוהות שבדרך כלל לא מדברות לנוער ואולי אף לנו המבוגרים. וזאת מכיוון שהשפה שלנו כבר מאוד רחוקה מהשפה הגבוהה של השירים הנ"ל ואף לא מובנת. ויותר מכך, לא מדברת אליך ולא עושה שום דבר מאשר טקס של דיקלומים ללא כל מסר ברור וזיכרון מובנה.
(אני זוכר את סוג הטקסים האלו כילד, נער וחייל – שהם לא עשו שום דבר מיוחד ולא הוסיפו שום דבר להרגשתי וידיעתי וזכרוני את השואה. ולולא הרקע בו גדלתי במשפחתי ניצולת השואה, הערך המוסף לא היה מתקבל בטקסים הנ"ל).
 
בסיום הטקס המרגש ב"קשת", ניגשתי למנהלת בית הספר הגב’ ענת רסקין ואמרתי לה שבכל פעם שאני מגיע לטקסים בבית הספר אני מוקסם מחדש, אך הפעם, המסר שהועבר בצורה לימודית וחינוכית בשיתוף הילדים בהצגת האירועים כהצגות ובריקודים, היוו ניצול מקסימאלי של הפעם היחידה בשנה ב- 40 הדקות שיש למחנכים להעביר בצורה מרוכזת ואיכותית את המסר של יום השואה.
אני, שאיני נוהג ללחוץ ידיים לנשים, אמרתי למנהלת: "אני גאה שאת וצוות המורים שאיתך הם המחנכים של יְלַדַי!!!" – ובהתרגשות נשקתי על לחייה.
ואם כבר על טקסים בכפר ורדים עסקינן, ברצוני לכתוב מס’ מילים על הטקס שהיה בערב יום השואה במרכז כפר ורדים, שלטעמי היה קצת שונה ממה שתיארתי לעיל.
אני בהחלט חושב, שעד שסוף סוף, כולנו עוזבים את כל שטף הדברים שאנו עוסקים בהם ביום יום, יש לנו רק יום אחד של זיכרון ואולי, לא אגזים אם אגיד שיש לנו בפועל רק 40 דקות של טקס שבהם רוב רובם של האנשים ובעיקר הנוער שעוזבים הכל – את הפייסבוק, את האינטרנט, את הנגן אלקטרוני את החבר’ה – ומוכנים לשמוע, להקשיב ולהתייצב במסכת של ערב יום השואה (וכבר ראינו בחדשות ובעיתונים שבערים אחרות חבר’ה עשו על האש בזמן שבכל הארץ היו טקסי ערב יום השואה). מה שלא בטוח שלאחר הטקס, ימשך העצב ולא יפתחו ערוצי ספורט/אקסטרים או מוסיקה, ואם לא בערב, אולי ביום שלמחרת – לא בטוח, אבל יש סיכוי.
ולכן, חושבני, שהדבר שנדרש לעשות בטקס מעין זה של 40 דקות זה לדחוס כמה שיותר ידע, מידע, זכרון, קליט, ברור, מובן לכל המתייצבים ברחבת הטקס.
שוב, לפני שאומר דברים כהארות והערות, אציין בשנית כי זכיתי לפני 4 שנים להוביל את הטקס הרשמי של כפר ורדים, ולכן אני מבין את הקושי והעוצמה הנפשית, הרצינות התהומית והאנרגיות הרבות שמושקעות בהכנת טקס כזה, ואני בטוח שהם עשו הכל בצורה הכי טובה שהם יכלו והתכוונו לטוב ביותר.
אך, לטעמי, מה שהיה בטקס היה צירוף של מס’ דקלומים, חלקם חשובים חלקם חשובים פחות- רובם הגדול לא מובן במיוחד לנוער- השפה היא שפה גבוהה של פעם. לא הועבר מסר ברור ולמעט שני דברים שהיו בעיני מיוחדים – הראשון הדברים שנשאה הגב’ שאיני זוכר את שמה -כבת של ניצולת השואה עם הסיפור המופלא שלה. השני, הדברים המרגשים לטעמי של ראש המועצה מר סיוון יחיאלי – כל שאר הטקס, היה סתמי לחלוטין.
מעבר לכך שלשם ביצוע הטקס ניתן להיעזר בקבוצות מדהימות נוספות שיש בכפר בנוסף לקבועים המשתתפים בו, כגון: חוג הבלט שבכפר, בנוער המופלא שיכול להמחיז, לשיר, לנגן ולהופיע (כפי שציינתי לעיל) שבט הצופים שמסמן את ההמשכיות של התנועות נוער שהיו וקיימות עד היום, בהחלט היה ניתן להוסיף, ללמד, לספר, וגם לרגש.
הטקס, אם איני טועה, היה לפי שעוני- כ-25 דקות. יש לנו פעם בשנה, פעם בשנה בלבד – אני בהחלט חושב שזה היה יכול להיות אחרת, עם תכנים נוספים וקצת יותר מ-25 דקות.
לצערי, החלטתי לכתוב זאת כי כשיצאתי מרחבת הטקס, שמעתי מס’ בני נוער- אומרים זה לזה – מה? זהו? מה הקטע? שום דבר מיוחד… אז, אם הם, הנוער, זיהו את זה, אני חושב שזה ראוי להאמר בקול.
ולבסוף, עוד משהו שאני חושב שהוא חשוב מאוד, למרות שאיננו כולנו דתיים, אבל בטקס כה רשמי, כה שורשי עמוק ויהודי – לא היה קורה כלום אם היה מוקרא קדיש לזכר הנספים ועוד יותר מכך אל מלא רחמים- בכל זאת , הרגו אותנו בגלל שאנו יהודים, לא? 

***

בשל רגישות הנושא, הגולשים מתבקשים להגיב אך ורק בנוגע לכתבה ובצורה מכובדת!

מערכת "כפרניק"


0 תגובות

  1. אורח/ת תושבת. הגב

    הערות והארות באופן מכובד.
    איין ויכוח על חשיבותם של ערבי הזכרון בארצנו וכך גם מתיחסת המועצה עם המתנדבים בהכנות שכלל אינן קלות בכפרנו.
    זכורה לטובה גם העשיה של נתי ש. והיה מאד חשוב ועוזר אם היה מצטרף למתנדבים ולפעילות בהכנת הטכס.
    תודה לכל הפעילים ולמבצעים.

  2. אורח/ת הגב

    תודה נתי
    תודה שיש לך אומץ להגיד גם את הדברים הפחות טובים, הכל נכתב בצורה נעימה ומעוררת מחשבה בונה. גם אני יצאתי מאוכזב מהטקס של המועצה והמתבגר שלי אמר” תזכיר לי לא לבוא יותר לטקס הזה ,איזה שיעמום…..” כאב לי לשמוע. אני זוכר את הטקס שאתה ארגנת, הוא היה מרגש ביותר. הדברים שסיפרת על שם המשפחה שלך נחרטו בליבי.
    את הטקס בבית הספר ארגנו מורים מקצועיים ולא הילדים.
    ושוב תודה לך.

  3. מבוגרת ובן זוגה הגב

    שירה נפלאה של המבוגרים
    אדון שיינפלד שלום לך
    מדוע אינך מזכיר את השירה המרגשת והמופלאה של מועדון המבוגרים בכפר (מעל 20 איש) שריגשה אותי עד דמעות כולל המלווה שלהם בפסנטר שניגן כל הזמן בצורה נפלאאה.
    הם היו בחלק הנמוך של הבמה שבקושי ראיתי אותם.

  4. תושבת הכפר הגב

    תגובה למילותיו של נתי
    אני מסכימה עם כל מילה, מוסיפה את העוצמה שהיתה, לטעמי, בשירת המבוגרים (אם כי איני נמנית על בני דורם), ומבכה את היעדר הניצול של כוחות כישרוניים ואדירים שיש פה בכפר ושבצירוף טקס יום הזכרון לחללי צה”ל מוכיח שמישהו ניסה לעשות חיים קלים ו”להעביר” את הטקסים ללא מחשבה מעמיקה וללא שימוש בקהילה.
    בשנים קודמות הייתי גאה מאוד להיות תושבת הכפר, בשבוע האחרון קצת פחות.

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן