עודד שלומות
החיפוש מתחת לשכבות/עצים פורחים
השיבה הביתה– החיפוש מתחת לשכבות/עצים פורחים
HomeComing-Searching Underneath/Floating Trees
בתערוכה שתי קבוצות עבודות, המשקפות חלק ממסע מתמשך לגילוי הבית הפנימי.
אין המסע מתאר תהליך לינארי שבו מושגת מציאה, כי אם תהליך מתמשך של התגלות.
בתהליכי ההתגלות, נכרכות הן חוויות הגלות והתלישות, והן חוויות של גילוי, התגלות והארה. את מושג "השיבה הביתה" שאלתי מן הבודהיזם, לפיו "היודע- ביתו בכל מקום". "השיבה" מבטאת לעיתים גם הֲשָבָה של חלקים אבודים ולכן שותפה גם לתהליכי תיקון והשלמה.
ראשיתו של כל קטע-דרך מהמסע היא בהתבוננות היכן אני נמצאת כעת ואת מה אני רואה/חווה מהמקום הזה. על השאלות הללו מנסה תהליךהיצירה להשיב במושגים לא מילוליים. לעיתים, לא ימצאו תשובות ברורות, אלא ישאררק דימוי, כעקבות הליכה.
הקבוצה הראשונה כוללת עבודות צבע מופשטות, המבטאות דיאלוג בין כִּתְמִיוּת צבעונית שכבתית ובין קווים וצורות. התהליך של הנחת הצבע בשכבות ואח"כ גילוי הצבעים שהונחו ראשונים בתהליך, מקביל למסע של חיפוש אחר המקור, תוך דיאלוג עם החדש.
הקבוצה השנייה מתארת עצים חסרי קרקע, "עצים פורחים" בדומה לכדורים פורחים. חסרון האדמה בציורים מבטא את חוויית המעבר, המסע בתהליך השיבה הביתה. העץ (מיסוד האדמה) הפורח מעל הקרקע (יסוד האוויר) מחפש את המקום הנכון שבו יוכל לצמוח, לפרוח ולהעניק מפירותיו לסביבה.חווית המעבר, לפיה הקרקע עדיין לא נמצאה/התגלתה, היא חוויה שבהכרח מכילה מתח.
מחד, היא מתארת ערעור סדרי עולם מוכרים, שהרי עץ ממשי"חייב" להיות נטוע על קרקע, ומכאן שעץ ללא קרקע הוא עץ לא אפשרי, מאידך, עץ, המסמל קשר עמוק ל"מולדת", מתאר חוויה שהעולם הוא הבית, במנותק מהקרקע, כמו גם חוויה של השתחררות. (מחוקי הטבע, מהקונבנציונלי, מהכללים המקובלים, מהציפיות).
עם הזמן, החלה להופיע בציורי העצים גם הקרקע. הציורים ביטאו לפיכך עצים בסביבות משתנות/שונות, כחקירה או מימוש של אפשרויות שונות של חיבור אל אדמה אפשרית. העץ והאדמה בציורים אלו, יכולים לתאר גם יחסים אפשריים בתוך העצמי.
תֵימת השיבה הביתה, המשותפת לכל העבודות, מתבטאת בחיפוש דימויים תוך קילוף שכבות (צבע, תקופות זמן, ותקופות חיים שונות), הליכה אחר קו בודד חופשי מצורניות מושגית בדימויי העצים הפורחים באוויר והנטועים באדמות שונות, ולבסוף ביצירת חוויות של קשר: אם-ילד, עץ-אדמה, ילדה-דלת.
מה שאִפשר את היציאה למסע הזה, הייתה ההכרה במה שקיים, מעבר ליש הנוכחי. מה שפעמים רבות מתאפשר לראות מתוך חלון, או מתוך היציאה מן הבית.
הריבוע שחוזר ביצירות רבות מסמל את ההכרה באחר, בשונה, באפשרות האחרת של חוויית עצמי וחוויית קשר עם האחר. במובן זה הוא סימן לקיומה של תקווה לממש את תהליך השיבה הביתה במעגל החיים הנוכחי.
מיכל בת-אור
***
מתוך ההזמנה לתערוכה:
מיכל, תושבת כפר ורדים, מטפלת באמנות ומרצה באוניברסיטת חיפה בביה"ס לטיפול באמצעות אמנויות. למיכל דוקטורט בנושא העוסק בעולמן הפנימי של אמהות דרך פיסול בחימר.
מיכל חוקרת ביטויים רגשיים וקוגניטיביים דרך ציור ופיסול. למדה ציור ורישום בסטודיו של יצחק דה-לנגה, פיסול בסטודיו של זמירה לפידות ותחריט בכברי. התערוכה תוצג בגלריית הספריה החל מפברואר. בשבוע הספר מיכל תנחה פעילות לילדים בעקבות ספר הילדים שאיירה "ענן אפור לבן"/ גלית כץ.
***
ברכת ראש המועצה:
שבת שלום,
לצערי בשל התחיבות נוספת, נבצר ממני הפעם לקחת חלק בפתיחת התערוכה.
בעוד האומן "אינו רואה דברים כפי שהם, אלא כפי שהוא", תפקיד האוצר הוא להיות אחראי על שימור וארגון יצירות האומנות, כאשר בעזרת, ואף בזכות, זווית הראיה האישית שלו, הוא מפרש ומשקף את רגשותיו של האומן.
בחירת היצירות, שהיא משימה לא קלה, יוצרת סוג של סדר, ארגון ואבחון עבור הצופה בתערוכה, אשר חווה דרך עיניו של האוצר את רגשותיו וחוויותיו המובעות ביצירת האומן.
רפאלה פוקס הבלתי נלאית שלנו –
במסירות ובנאמנות רבה לקחת על עצמך משימה זו, עבור קהילת כפר ורדים ואומניה. אצרת לא רק תערוכות אלא רגעים, מחשבות וערכים.
כידוע, כל סוף הוא התחלה. אני מברך את רפאלה על סיום פרק, על עשייה רבה ונכונות מרובה ולתרומה לקהילה. אני בטוח שעוד נהנה רבות מכישרונך ומתרותמך.
בהזדמנות זו אני רוצה לאחל לאביבית גולן-שוץ – האוצרת החדשה של גלריית הספריה, יחד עם מיכל בת אור שעבורה זו תערוכה ראשונה – שההתרגשות אשר מאפיינת דרך חדשה, תמשיך ותבער בכן.
אני גאה להיות חלק מקהילה איכותית, יצירתית, ויוזמת. תודה מקרב לב לנטע ונורית על ארגון בוקר נפלא זה, על המערבות ועל האכפתיות.
סיון יחיאלי, ראש המועצה המקומית כפר ורדים
***
השארת תגובה
