עודד שלומות
למה בכפר ורדים אין אפשרויות דיור נוחות לגיל השלישי?
לפני כ-18 שנה, בהיותי תל-אביבית "דשנה", שמעתי מ"שמועתי" על כפר ורדים.
אני אימפולסיבית באופיי, כפי שהכירו אותי רבים בכפר (לאחר 18 שנים כאן) ונעניתי מייד. תוך שלושה חודשים "סגרתי" את תל-אביב (הייתי מתה!) ועברתי לכפר ורדים לבית פרטי משלי עם גינה וכל המשתמע.
השקעתי כאן את כולי כמו שאומרים (דם, יזע ודמעות לרוב). ו…המון כסף.
בניתי, יצרתי, ייפיתי את פינתי, גינתי וביתי וזכיתי לפרסום רב מחברי וידידי שכאן בכפר.
ציטוט מאין שם: "שנים עברו ודורות, נבנו פה גשרים ומדורות, לזר לעולם לא יובן על מה בכלל הזמר נוגן… איך אנו נזכרנו היאך פה ניצחנו, זה שיר טלטוליו של תושב!!…."
עכשיו, לאחר ההקדמה נגיע לעצם העניין. ברצינות.
התברגנו בכפר ורדים לאורך השנים. הבית "התבגר" אתנו ואפסו הכוחות לטפל בבית כזה גדול. הילדים עזבו "רחוק מהעין" אך לא "רחוק מהלב", הגיע הזמן לפנות את הבית לצעירים, ולמצוא פינה קטנה ונעימה לנו…
וכאן זה כבר לא "עצם העניין", אלא "פה קבור הכלב"…..
אין, אין דירה קטנה ונעימה בכפרינו הקט שבה נוכל להמשיך לחיות בכבוד בבית מתאים בכפר האהוב ולא לצאת מהמסגרת הכה תומכת ו"לרעות בשדות זרים" – קרי מחוץ לכפר ורדים.
ממש כך: בנכס קטן נשלם פחות ארנונה, עם או בלי גינה קטנטונת נוכל לחיות וליהנות עוד שנים ארוכות פה בכפר האהוב.
אנחנו (גריגורי ואנוכי) עוזבים את הכפר על-מנת להתאים את "החיים החדשים", קרי "הגיל השלישי", למצב הנתון.
חבל… חבל…
הגיע הזמן לחשוב על הדור העכשווי שהולך ומתבגר, אך בית חילופי לאלו שירצו להישאר עוד שנים… אין!
הנה זרקתי כפפה… מישהו מוכן להרים!?
היו שלום
גריגורי ויספה לובמן
נ.ב.
אגב, סליחה על התעוררות מאוחרת תוך כדי כתיבת מכתב זה.
נבנתה שכונת וותיקים (מס' 2) שהייתה אמורה לאכלס אנשים מבוגרים, קרי מעל 35 ומעלה (לא בהכרח). השם שלה "שכונת וותיקים"… אך וותיק אחד לא נמצא לרפואה. הבתים זולים יותר וגם הארנונה…. מיהרו לאכלס אותה צעירים (ובצדק!) היות והדיור זול בהרבה. גם כאן…. חומר למחשבה…
שלכם לתמיד, יוספה.
0 תגובות
השארת תגובה
פרידה
יופהורגורי אכן תחסרו ליכאן. תמיד ידעתי שאוכל למצוא אותך יוספה במרכז המסחרי, לעצור, לשתות איתך קפה ודסקס על דה והא. תמיד עם חיוך על הנים , אף בעיתות הקשות ביותר, ידעת תת מעצמך ולהיות למען הזולת.
תודה שהיית איתנו, וחבל שאת עוזבת.
אני מאחלת לך המון הצלחה והתערות מהירה גם במקום החדש..
האמת נוחתת בפנינו
צודקת , צודקת , צודקת
אני משוכנעת שיש עוד כמה סיבות לעזיבתה של יוספה
מלבד בית גדול מדי…
אי אפשר לתלות את הסיבה אך ורק בזה.
בהמשך ל-2
אכן, כמה שהיא צודקת, וחבל.
עזיבתה של יוספה וגריגורי
צודקים במאה אחוז!
גם אנחנו הגענו לכפר מאותן סיבות: טיפוח גינה, כלב בחצר ושכנים סובלניים.
כך גם שכנענו מספר משפחות להצטרף לכפר ורדים!
המציאות הפכה למפח נפש אחד גדול !
א. גינה לא ניתן לגדל כפי שצריך אין כבר הקצאת מים לגינה. והמים בשימוש חריג יקרים ביותר!
ב. גידול כלב הפך להיות מאבק יומיומי מול יישום תקנת העזר באופן אובססיבי ופאנטי- תרגום החוק הפך להיות מכרה זהב להכנסות המועצה…
ג. נביחות הכלב שהוכח כחברו ומגנו הטוב ביותר של האדם וביתו -לא פעם מנעו פריצה לבית או לרכב ובבתים שאינם מחזיקים כלב בחצר , התרבו בהם הפריצות והגניבות המטרידות את איכות החיים במקום!!!
ד. מקווים שהמצב השתנה ושלא נצטרך להצטרף לזוג הנפלא שתרם פה רבות – יוספה וגריגורי!
ומה אתם חושבים שבמקומות אחרים מושלם?
לכל מקום יש יתרונות וחסרונות.
אם גרים בעיר אז אין שקט, אין גינה, יש פקקים, צפיפות ובעיות חניה.
אין מושלם, העניין הוא מה בוחרים לראות, את החסרונות או את היתרונות.
בית גדול מדי
אכן גברתי הנכבדה יש עוד מליוני סיבות לעזיבתנו ואת מהן שצריכה לעניין את תושבי המקום זה בית גדול מדיאפסו כוחותינו וכו וכו הרי ןלא ציפית שאתחיל להתבכיין על אה ודא דבר שלא מעניין בכלל את כולם תרמתי בכתבה זו הרבה מאד בקשר לעצם הרגשתי לעזיבת המקום וזו תרומה נכבדה כי היא נותנת חומר למחושבה לכל אחד ואחד שאר העניינים הפרטיים שלי הם שלי ולא מיועדים לפריסה ציבורית או שמע מילים אלו שלך נאמרו מחמת השאר יסופר בתולדות ישראל ביי
עצה
תעברו לתל אביב:
אין גינה פרטית
דיור זול
אין בעיה לגדל כלבים. עובדה – המדרכות מלאות צואת כלבים.
אין פריצות לבתים.
אין נביחות כלבים. עובדה – הסירנות של משטרה\מכבי אש\אמבולנס מפריעות לשמוע נביחת כלבים.
מה עוד מפריע לכם בכפר?
דיור
יקירי אני בכפר רואה רק את החיובי מכל הלב וציינתי זאת ורק יתרונות השאירו אותי פה 18 שנה אבל אפסו הכוחות והבריאות לא איי איי וצריך מקום קטן יותר למגורים ואין אין אין אז זהו ביי
בהצלחה!
תחסרו לנו בנוף האנושי של הכפר
מליוני סיבות
אם יש מליוני סיבות סימן שהכפר אינו המקום המתאים לכם בשלב זה של חייכם. כך שגם בית קטן לא היה משאיר אתכם כאן. חבל אך צאתכם לשלום
ליוספה ולגרגורי – בהצלחה!
כמוכם נהגו עוד כמה אנשים, ואני ביניהם. ברצוני להעיר שגם בעיר יש שקט וגם בעיר יש בתים עם גינות, שלא לדבר על הגינות הציבוריות הנפלאות. אבוי לו לישוב, שאנשים מבוגרים שחיים בו מרגישים מיותרים.
קשקשן יקר.
מדבריך עולה כי אתה צעיר מידי וחסר חוכחת חיים או חוכמה ככלל מכדי להסיק מסקנות.
נא הפסק לחרב שירשור נעים זה בקישקושך.
הנה “חכמה” אמיתית לך, התחל ממנה ואולי עוד תהיי לך תקווה: אם אין לך דבר נעים או תורם לומר- שתוק.
תודה!
**אני אגב מתכננת לחזור לכפר בשלב כלשהו, מקווה מאוד שלא תשאר כאן לנצח.
מסוג שכזה לא צריך. בשום מקום. בברכה.
לאורלי
… היית ונשארת טיפוס נרגן…
גיל
שלום שירלי
אני מבוגר בהרבה ממך. איני מאשים איש בהחלטותי. לא כל שכן את הסביבה בה אני חי. מאחל לך הצלחה בחזרתך לכפר. וכן, אני אהיה כאן.
הייתי נשארת
בהחלט כן הייתי נשארת חבל על הזמן ועזבי את ביתי היא קנאית לאמא……… יוספה אולי תזדהי?
יוספה ואם היה לך כאן בית קטן
היית נשארת?
ולגבי שירלי – את כל מה שהטחת וניסית להטיף בתגובה שלך למגיב הקודם , תטיפי ראשית לעצמך. אם אין לך מה להגיד עדיף שגם את לא תגידי.