בדרכי נוע”ם

בתאריך ה-9.7, יום חמישי, התאספנו 6 חניכים מתנועת הנוער נוע"ם בחנייה של הגנים בשלב א'. לאחר הפרידות האחרונות מההורים, עלינו על האוטובוס בדרכינו למחנה נוע"ם ביער בן שמן. ההתרגשות הייתה בעיצומה. אני, אשר הייתי במחנה בשנה שעברה, ידעתי פחות או יותר מה מצפה לי, ובכל זאת לא הפסקתי לספור את הדקות עד שנגיע למחנה. אין לי מילים לתאר את ההרגשה המדהימה כשראינו מחלון האוטובוס את המחנה פרוס לפנינו. קיבלו את פנינו המדריכים הבוגרים שהקימו את המחנה, ומיד הסבירו איפה לשים את הציוד ולאן ללכת.

למחנה נוע"ם מגיעים פעילי התנועה מכל הארץ – החל מכפר ורדים שבצפון, וכלה בקיבוץ קטורה שבדרום. הפעילות במחנה מתנהלת לפי שכבות. התיכוניסטים באים לשישה-עשר ימים, על-מנת לבנות את המחנה בהתחלה ולפרק אותו בסיום. בנוסף, הם גם אלו שמדריכים את השכבות האחרות. מסיימי ו' עד מסיימי ט' באים לשניים-עשר ימים, ומסיימי ג' עד מסיימי ה' באים לשלושה עד חמישה ימים. לכל שכבה יש שם, והשכבה שלי, מסיימי ט', נקראת "נופים". במשך כל השנה עוברת שכבת "נופים" קורס הדרכה, המכין אותם לשנה הבאה, בה ידריכו. עבור שכבה זו, המחנה מהווה סיכום של שנת הקורס, ומועברים בו בעיקר תכנים של הדרכה.

לאחר ההתארגנות הראשונית, התחלקנו לשכבות, ושם חילקו אותנו לקבוצות האישיות – קבוצות אשר בהן נעבור את רוב הפעולות. ביום הראשון היינו בהלם מהחום הכבד ששרר ביער, ולא הבנו איך אנחנו הולכים לשרוד 12 ימים כך, בתנאי שטח.

יום למחרת, היה יום שישי – וקשה לתאר את האווירה שהיה ביום זה במחנה. כמו מתוך התעלמות מוחלטת מתנאי השטח. המחנה שינה את פניו, ואווירת השבת הורגשה. בעיניי, זה הדבר הכי מדהים ומיוחד שקורה במחנה נוע"ם, דבר שאין סיכוי למצוא במקום אחר. כולם היו נקיים, לבושים יפה, והתאספנו לקבלת שבת משותפת של כל המחנה. כאילו שכחנו שאנחנו ביער… אותה אווירה נשארה גם בזמן הארוחה, אפילו האוכל היה לנו טעים יותר.