עודד שלומות
לרגל שבוע האחים והאחיות בכללית, סיפורה מאיה שחר, אחות בריאות הנפש במרפאות נהריה של כללית ותושבת נהריה.
ישנם בקרים בהם מאיה שחר יוצאת לעבודה, אבל הראש והלב נשארים לרגע בבית.
אחד מבניה נכנס במהלך הלילה ללחימה בלבנון, והיא עדיין מחכה להודעה מרגיעה שתגיע. זמן קצר אחר כך היא כבר במרפאה, יושבת מול מטופלים ומעניקה להם את מה שחסר לרבים כל כך בתקופה האחרונה, תחושת יציבות.
מאיה, חיה כבר יותר משנה בין שתי חזיתות: הבית והעבודה. הבן הבכור שלה שירת מאות ימי מילואים בעזה, הבן הצעיר לוחם ביחידת אגוז ונכנס ויוצא מלבנון, ובתה האמצעית המתגוררת בדרום ילדה תינוק אל תוך מציאות של אזעקות ומקלטים.
“הדאגה נמצאת כל הזמן ברקע”, היא מספרת. “זו לא דרמה גדולה, אלא משהו שקט שנמצא איתך לאורך כל היום. ובתוך זה צריך להמשיך להיות שם עבור המטופלים”.
עבור אחות בריאות הנפש, המשמעות של “להיות שם” עמוקה במיוחד. בשנה האחרונה, היא מספרת, המלחמה כבר לא נשארת מחוץ לחדר הטיפולים. היא נכנסת פנימה יחד עם החרדות, חוסר הוודאות, העייפות הנפשית והפחדים שמביאים איתם המטופלים. “אנשים מגיעים מותשים רגשית”, היא אומרת. “הם מחפשים מקום לעצור רגע, לנשום ולהרגיש שמישהו באמת רואה אותם, מבין מה הם חווים”.
בין אזעקה לאזעקה היא מגיעה למרפאה, ולעיתים גם לבתיהם של מטופלים שמתקשים לצאת בתקופה הזו. עבורה, הרצף הטיפולי הוא הרבה מעבר לטיפול רפואי אקוטי. ” עצם הידיעה שיש מישהו שמכיר אותך, מקשיב לך ונמצא שם גם עכשיו עושה הבדל גדול”.
בשבוע האחים והאחיות בכללית מבקשים להוקיר את העשייה היומיומית, המסירות והמחויבות של צוותי האחים והאחיות, שממשיכים להיות עבור המטופלים והקהילה עוגן משמעותי גם בתקופות המאתגרות ביותר.
השארת תגובה
