לסטפן אהובי
הנה מתקרב לו ה-30 שלך.
מוזר. כבר יש עליך אבן גדולה, מתחילה לתפוס את הבלתי הפיך… אתה איננו.
ישבנו לצידך הילדים ואני, מרגישים את אהבתך האין סופית לנו … ולחיים.
בצניעות גמעת ממעיין החיים שקיבלת ובצניעות נפרדת. איש של אהבה לאדם, לידע – ספר, אינטרנט, מעמיק לחקור ורק אז היית מביע דעתך… וכולם הקשיבו.
“לסיפור שלנו יש סוף עצוב” אמרת, כי תכננו שנים של יחד, אבל גם ידענו הרבה ימים טובים. מתנחמת בכך. ושני ילדינו הכלות והנכדים הנפלאים הם העדות לאושר שידענו.
אז נוח בשלום אהובי בכפר, באזור שכל כך אהבת.
אתה תמיד בליבנו.
ובהזדמנות זו כמה מילים טובות לאנשים הנפלאים שפגשנו בדרך…
לד”ר שחר ולצוות המרפאה: מרים, אנה וענבל שהיו שם בשבילנו תמיד; לצוות הוספיס בית, ד”ר סמר ורואנדה הנהדרות; לצוות המועצה עם תושיה, לרבה נטלי לסטרג’ר שהובילה אותנו ברגישות ובאצילות בנבכי השכול ותמכה ותומכת לאורך כל הדרך, לחברות והחברים שלא התייאשו באהבתם. ולמשפחה הנהדרת שלנו על כל פלגיה – התודות.
אוהבים ומוקירים
משפחת ואן טרינן
7 תגובות
השארת תגובה
ענתתתתתת
מ ר ג ש
עצוב
עצוב מאד.
משתתפת בצערכם.
מרגש. מאחל המון שקט מעכשיו.
יהי זיכרו ברוך, עצב גדול 😥
ענת, הצטערתי לשמוע
מחבקת אותך באבלך
חסר גם לנו.תמיד נהיה בשבילך ואיתך
ממש מרגש ומאד עצוב. ענת – חיבוק גדול ותדעי שאני כאן לכל דבר. יהי זכרו ברוך