מינהלנית מכון הלב

זה סיפור על עובדת אחת מהמרכז הרפואי לגליל (ביה”ח בנהריה), שבזכות מאבק שניהלה במשך שלוש שנים, הצליחה להביא לשינוי הגדרת התפקיד שלה, מה שגרם גם לשינוי התודעה והיחס כלפי נשים במקום העבודה שלה.

“כשהתחלתי לעבוד כמזכירת מכון הלב במרכז הרפואי לגליל, ניסיתי לעשות דברים מעבר לתפקיד ולהיות ‘ראש גדול’. ואז תמיד אמרו לי: ‘את רק מזכירה, למה לך לעבוד כל כך קשה?’. המילה הזו, ‘מזכירה’, כל הזמן הידהדה בראשי. תמיד ראיתי עצמי כאדם שאוהב לתת מעצמו, ללמוד ולהתפתח, ופתאום הרגשתי שכל הזמן מנסים להקטין אותי”, מספרת מירב זגה, בת 45, נשואה + 4, המתגוררת במושב חוסן שבגליל המערבי. “יום אחד החלטתי שאני פועלת כדי לשנות את ההגדרה המקצועית, מה שייתן לי את החופש לעשות המון דברים נוספים במסגרת העבודה. בדיעבד, התברר שזה עזר גם לעובדות נוספות אצלנו לקבל הכרה”.

מירב פנתה למנהלת האדמיניסטרטיבית דאז של ביה”ח, רותי יפרח, שפנתה בבקשה מסודרת למשרד הבריאות. בסופו של דבר השיגה מירב, בסיוע ההנהלה ומנהל המרכז הרפואי, פרופ’ מסעד ברהום, שתמכו בה מאוד, את השינוי המיוחל, והטייטל “מזכירה” הפך ל”רכזת נושא”, מה שטמן בחובו גם דרגת שכר גבוהה יותר.

מאבק זה פתח את הדלת בפני עובדות נוספות שהטייטל שלהן היה “מזכירות” והפכו אף הן ל”רכזות נושא” במרכז הרפואי בנהריה.

באותה תקופה נעשה על מירב סרט דוקומנטרי בשם “תביאו לי את המזכירה”, שהוקרן בהצלחה בפסטיבל דוקאביב בעיר מעלות-תרשיחא, ואשר ליווה את מאבקה המתוקשר.

לפני כשנתיים השלימה תואר שני במינהל מערכות בריאות, ובעקבות זאת שונה שוב הטייטל שלה מ”רכזת נושא” ל”מינהלנית” מכון הלב.

מירב פועלת רבות למען העובדים, המטופלים והקהילה, ובין תפקידיה ההתנדבותיים היא משמשת מנחת סטאז’ריות רפואיות ומעניקה הרצאות על העצמה נשית; עורכת סיורים והדרכות לבני נוער במכון הלב; משמשת יו”ר הוועדה להנגשה תרבותית במרכז הרפואי ומנחה סדנאות לעובדים בנושא זה.

בעבר יזמה וארגנה ערבים מיוחדים עבור עובדות המרכז הרפואי, בשיתוף נעמת במרחב גליל מערבי והעומדת בראשה, עופרה כהן-אלקיים, שכללו מופעים ודוכנים מיוחדים, והיא גם ממארגני “יריד נתינה”, שיתקיים בקרוב במרכז הרפואי לגליל, ואשר במסגרתו יוקמו דוכנים למכירת עבודות של יוצרים עם צרכים מיוחדים.

ואם אין זה מספיק, לפני שנה וחצי עברה מירב שינוי נוסף, כאשר בגיל 42 הפכה לאם בפעם הרביעית. “יש לי ילדים בני 18, 17, 12 ותינוק בן שנה וחצי”, היא צוחקת. “אם בעבר הייתי רגילה להיות אמא למתבגרים והרגשתי כמו מפקדת שמנחיתה הוראות, התינוק החזיר אותי לעמדת האימא ה’צעירה’, המגוננת והרכה”.

לגבי יום האישה הבינלאומי שיערך מחר (רביעי 8/3), אומרת מירב: “אישה צריכה לפרוץ כל הזמן את תקרת הזכוכית. יש המון תכונות נשיות חשובות, כמו רוך וחום, הקשבה וראייה מרחבית, רצון לשיתוף פעולה וקירוב לבבות. לאישה אין את האגו הגברי, ולעומת הגבר, היא יותר מכילה, משתפת ומפרגנת. את כל אלו נשים מביאות לתפקידים בכירים, והלוואי שיהיו יותר כאלה במגזר הציבורי והפרטי”.