עודד שלומות
גם הערב (שבת 26/7/25) יצאו מבתיהם רבבות ישראלים מודאגים, פטריוטים ושוחרי דמוקרטיה – הנאבקים להחזרת החטופים, לסיום המלחמה ולמיטוט ממשלת השקרים והדמים בראשות הנאשם בפלילים.
כך גם ברחבי הגליל המערבי והמרכזי.
בכרמיאל נשאו דברים ד”ר זאב קלינסקי מכפר ורדים, ח”כ לשעבר מוחמד כנעאן ואיש התקשורת עמנואל רוזן. הנחה: ירון אופק.
(סרטון באדיבות דליה לוי)
ד”ר קלינסקי:
אזרחיות ואזרחים, אחיי ואחיותיי לעם ולמדינה, תושבי הגליל המערבי.
ערב טוב,
שמי זאב קלינסקי, ד”ר זאב קלינסקי. רופא משפחה בעיקר בכפר ורדים, ובמהלך השנים בישובים שונים בגליל המערבי, ממעלות ועד יישובי גבול הצפון.
אני עומד כאן היום בלב כבד, אך גם בלב בוער. בוער באש של תקווה, של אחריות, ושל מחויבות שאין לה תחליף – לא לעתידנו, לא לערכינו, ולא לחטופים שלנו.
אנחנו מתקרבים לשנתיים שעברו מאז אותו יום נורא שבו נרצחו ונחטפו בנינו ובנותינו משטח מדינת ישראל. נשים, גברים, ילדים, אזרחים וחיילים – חטופים בעומק האויב, נעלמים מהעין אך לא מהלב. אנחנו לא שוכחים אף אחד מהם, לא מרפים מן התקווה לשובם, ולא נשלים עם מציאות שבה מדינת ישראל אינה עושה כל שביכולתה כדי להשיבם הביתה. ובמצב הנוכחי, כנראה שאינה עושה כל שביכולתה.
שחרור החטופים איננו עניין של ימין או שמאל. הוא אינו נושא פוליטי – הוא נושא מוסרי, ערכי, יהודי וישראלי. אין דבר שיכול לבוא לפני חייהם של בני עמנו. לא אינטרס מדיני, לא שיקול פוליטי, לא הישרדות הממשלה , לא הישרדותו המשפטית של ראש הממשלה ולא אסטרטגיה של “ניצחון מוחלט” לא מוגדר שלא מתורגמת למעשים.
ולצד זה, אנחנו עדים בשנים האחרונות למאבק אחר – המאבק על דמותה של הדמוקרטיה הישראלית. תוכניות מהפכניות – המכונות בשם המכובס “רפורמה משפטית” הן למעשה מהפכה משטרית. הן מבקשות לערער את יסודות שיטת המשטר שלנו, להחליש את האיזונים והבלמים, ולאפשר לרוב זמני בכנסת לכפות את רצונו ללא ביקורת, ללא איזון, וללא מגבלות. זאת ע”י החרבת מוסדות השלטון והכפפתם של בעלי תפקידים ושומרי הסף לגחמותיהם ולאינטרסים של הפוליטיקאים.
זו אינה רפורמה – זו הפיכה. זה אינו תיקון – זו סכנה ממשית לחרויות הפרט, למערכת המשפט, לכל מה שהופך את ישראל למדינה חופשית ולא לרודנות מזדחלת.
אבל גם המאבק הזה – איננו פוליטי במובן הצר. זהו מאבק על הבית. על הציונות שביקשה להקים כאן מדינה יהודית ודמוקרטית, מדינה שבה החוק שווה לכולם, שבה לרשות השופטת יש עצמאות, ושבה שלטון אינו עריצות. מדינה בה יש שוויון בנשיאה בנטל בין כל שכבות האוכלוסיה וכל המגזרים.
שני הנושאים – שחרור החטופים ושמירה על הדמוקרטיה – כרוכים זה בזה ולא ניתנים להפרדה. כי מדינה שמפקירה את אזרחיה בידי אויב, עלולה להפקיר גם את אזרחיה בידי שלטון פנימי. ומדינה שמחלישה את עמודי התווך של הדמוקרטיה, שמעודדת אפליה בשם שיקולים פוליטיים צרים, מדינה כזו תאבד גם את החוסן להיאבק על הצדק, על המוסר, ועל החיים.
אני קורא מכאן למנהיגי המדינה: חיזרו לערכים. היו נאמנים לברית הלא כתובה שבין העם למוסדות השלטון. הביאו את החטופים הביתה, והחזירו את הדמוקרטיה למסלולה.
מכיוון שאני, כמוכם, אינני נאיבי ואני רואה מהם סדרי העדיפויות של הממשלה, שאגב איבדה את הרוב במדינה, אני מטיל ספק אם אכן יישמעו אלו המתקראים מנהיגי המדינה לקריאתי זו…
לכן אני קורא לכל אזרח ואזרחית: אל תעמדו מנגד. זהו רגע שמגדיר דורות. זהו מבחן מוסרי, ולא נוכל להיכשל בו. ואם המתקראים מנהיגינו לא מבינים זאת בעצמם, עלינו להיאבק ולגרום לשינוי להתרחש. הפגנות, קריאות, יציאה לרחובות ובעיקר – לצאת להצביע ביום הבוחר, כי אנחנו הרוב!!
למען החטופים. למען ילדינו. למען ישראל דמוקרטית ושוויונית.
תודה
**
בצומת כברי (צילום: אמיר ירחי ודלית שלוש):
בצומת חורפיש אלקוש (צילום: עמירם גופר)
**
בנהריה נשאו דברים סאלח אבו רוכן תושב עוספיא ורון פיינר מחיפה (במקור מושב בן עמי):
בלוחמי הגטאות:
השארת תגובה
