שלמה שרביט: משטרה, פציעה, ארכיון וגפרורים

רובם הגדול של תושבי האזור (בעיקר מעלות-תרשיחא) מכירים את שלמה שרביט, הצלם המוכשר. שנים רבות תיעד שרביט כמעט את כל אירועי העיר והסביבה. תמיד נינוח ונעים סבר, והתמונות היוצאות מתחת ידיו – מלאכת מחשבת של קומפוזיציה ואסתטיקה.

אחרים מכירים את שרביט כ”בעלה של שולמית” (שולה) – האחות המיתולוגית של כללית מעלות שפרשה לאחרונה לגמלאות. מאז אוקטובר מתנדבת שולמית בכיתת הכוננות במעלות וממשיכה להתנדב פעמיים בשבוע בקופת חולים.

יש המזהים את שרביט גם כאבא של שחר, שקמה, שריי ושהם. אם לא שמתם לב, כולם – כולל שרביט, שלמה, שולמית והכלבה שושה – מתחילים בש’. בעבר גרו ברחוב שניר. אין צירופים כאלה.

תושבי העיר הוותיקים אולי גם זוכרים אותו כקצין משטרה בתחנת מעונה ובהמשך בשיטור העירוני ובארכיון העירייה. והצעירים רואים בפיסבוק צילומים מרהיבים מטיוליו בהוואי (נוסע לבקר את הבת, החתן והנכדים)  – אבל מעטים מכירים את תחביבו החדש /ישן: בניה בגפרורים.

במסגרת פסטיבל “שכנים” שנערך לאחרונה, הציג שלמה שרביט את העיסוק המרתק ואף הביא לתצוגה מספר דגמים (מתוך עשרות רבות הנמצאים בביתו בשכונת אורנים), ובהם גם עבודת הדגל של “הבית הלבן” המורכבת מ-7500 גפרורים. אגב, רוב העבודות הן בצבע הגפרורים (עץ) – אלא שאת היצירה הזו היה “חייב” לצבוע בלבן.

שרביט, בן 71+, נולד וגדל בלוד. הוא שירת בצנחנים ולאחר שחרורו התגייס למשטרה כבלש בימ”ר תל-אביב (“גדלתי בסביבה שהייתי יכול להיות או בפשע או במשטרה”…). הוא שירת במשטרה עד גיל 53 (עם הפסקה קצרה לעסקים בעולם התכשיטנות) והשתחרר בדרגת רב פקד. את קורס קציני המשטרה עשה בגיל 38! דבר חריג ויוצא דופן.

את רוב שירותו המשטרתי עשה בגליל המערבי, בתחנות נהריה ומעלו”ת (מעונה) וכן ביג”ל (יחידת הגבולות). היה קצין מודיעין ובילוש בתחנת נהריה וכרמיאל ורמ״ח מודיעין במרחב גליל. גולת הכותרת המשטרתית: קצין סוכנים בהפעלת סוכנים סמויים ברכישת סמים ואמל״ח.

הבחירה לגור במעלות (1982): בעיקר בעקבות נישואיו לשולמית, שהיא בת מושב חוסן.

אירוע מכונן: בגיל 30 (1983) בעת פעילות בילוש בנהריה, ניסה לעצור דמות חשודה, אשר הסתובבה לעברו וירתה שלוש יריות, קליע פגע בחזה ויצא בגב. למרות הפציעה הקשה, חזר למשטרה לאחר זמן קצר עם 0 (אפס!) אחוזי נכות.

בשנותיו במשטרת מעונה, היה צריך לא אחת לטפל באירועים במעלות, כאשר עבריינים ופורעי חוק חשבו שיצליחו “להסתדר” (“תעשה טובה”) עם השכן – אולם שרביט הקפיד על החוק ולא נתן הנחות והקלות לאיש.

גם בתפקידו האזרחי, בשיטור העירוני במעלות-תרשיחא, היה ישר כמו סרגל, ולכן הועבר להיות הארכיונאי וצלם עיריית מעלות-תרשיחא – סך הכל עבד בעירייה כ-15 שנה. לעיתים עדיין מצלם עבור העירייה ובאירועים אחרים. לשרביט גם ארכיון ענק והוא מאוד אוהב לעזור למי שמחפש כל מיני תמונות וסרטונים (עזר לא מעט גם לכפרניק! תודה!).

התחביב החדש/ ישן: לפני כשלוש שנים ראה במעלות איש ממוצא רוסי הבונה מגפרורים, “ונדלק” על הרעיון. אפילו פתאום נזכר שכבר כנער, בלוד, בנה את מגד אייפל מגפרורים. להוריו סיפר שאסף את הגפרורים בתחנה המרכזית (“כולם היו מעשנים”), אולם האמת שרכש אותם מכסף קטן שהיה אוסף מהרצפה בבית (“היה נופל מהכיסים של אבא ואני הייתי מרים ולקח מעשר”).

רוב היצירות של שרביט הם של מבנים ידועים כמו מגדל האייפל, הבית הלבן, הקולוסיאום, בורג’ אל ערב (דובאי) הביג בן וכו’. ישנן גם יצירות מקומיות כמו מפעל שמן מרוקאי במעלות (1:1), וכן יצירות “שטוחות” כמו שילוב של דגלי ישראל והדגל הדרוזים שיצר לאחר האסון במג’דל שמס, וכן עבודה מיוחדת לחטופים.

עבודת הכנסת שעשה, נמצאת בכנסת ישראל בירושלים (“לא יכולתי לסרב לבקשת מנכ”ל הכנסת, אותו הכרתי עוד מהמשטרה”). אצלו בבית יש את הכנסת, אבל דגם מעט יותר קטן.

העבודות דורשות תכנון קפדני וסבלנות אין קץ – ושרביט נהנה מהעבודה ובעיקר מהסיפוק הרב של היצירות השלמות, היפות והדומות בפרטי פרטים לבניין המקורי.

רק לאחרונה התפרק (אירוע מים בבית…) הדגם המקורי של מגדל האייפל ובימים אלו שרביט מקים את המגדל בפעם השלישית! (כזכור: פעם ראשונה כנער בלוד…).

ובין לבין, הוא גם שחקן ליגה פעיל בבאולניג למעלה מ-30 שנה ושחקן במועדון נהריה בפטאנק למעלה מ-10 שנים.

בהצלחה!