פרידה מרגשת מד”ר זאב קלינסקי

השבוע נערכה בקונסרבטוריון כפר ורדים מסיבת פרידה לד”ר זאבי קלינסקי, שניהל את מרפאת כללית כפר ורדים מעל לשלושים שנה!

ד”ר קלינסקי יוצא לגמלאות ומחליפה אותו ד”ר לורה נאסר מעבוק. לאחרונה יצאה לגמלאות גם האחות המיתולוגית אילנה רוזנר.

זה לא מכבר פרסמנו גם את דברי הפרידה של ד”ר קלינסקי, והפעם נביא את הדברים המרכזיים שנאמרו/הוקראו לכבודו בערב המרגש.

האחראים על הפקת האירוע: אילנה רוזנר, ראובן מלאך , אנה ניידיץ וצוות מרפאת כפר ורדים.

את האירוע הנחה ראובן מלאך שגם ניצח על תזמורת “המלאכים של ראובן”, בה מנגן ד”ר קלינסקי על סקספון, ואף זכה בסיום לסולו מרשים.

עוד ברכו: ראש המועצה אייל שמואלי, המנהלת האדמיניסטרטיבית של המרפאה ענבל נקר, צוות ודיירי בית בחורש, שוש וינשטיין ואיציק דרורי.

מי שרוצה עוד להיפרד (רגע, עוד לא להספיד…) יכול להוסיף דברים, תודות והגיגים בספר שנמצא במרפאת כללית כפר ורדים

דברי פרידה לרופא שלנו / שלומית ברודצקי

היה היו פעם מילים כמו מיתוס, אתוס, מדורת שבט, שהיו סלע קיומנו.

היום, השפה, בניסיונה לייצג את המציאות, זהירה יותר. על אף זאת ברצוני להתייחס לאחת המילים השייכות לאותה משפחה. המילה היא מורשת. ואתמקד במה שאכנה :”מורשת מקומית”.

לתוך המשבצת הזו נכנס הרופא שלנו, רופא המשפחה, רופא הכפר, זאב, זאבי, ד”ר קלינסקי.

כשאורח לרגע ישאל אותי – מיהו הרופא הזה שמתנהלת תכונה כה רבה סביב פרישתו?

ואני אנסה לצמצם בתשובתי, כמנהג הזמן והשעה ואומר:

ד”ר קלינסקי הוא הדמות הכי קבועה בחיינו. ישנן משפחות שהוא ליווה אותן לאורך ארבעה דורות. הוא השעון הביולוגי שלנו. חשבתי לי פתאום שזאב, ד”ר קלינסקי, מספק נקודת מבט מקורית לבחינת מעגל החיים. פשוט צריך להיכנס לגיליון הרפואי, ועל פי סוג התלונות ו/או המחלות אנחנו יכולים למקם את עצמנו על ציר הזמן. כאילו רק אתמול התלוננו על עייפות כרונית בגלל התינוקות שלנו, והנה אנחנו מסיימים בנדודי שינה עקב בעיות הורמונליות. נכנסנו מתגרדים בשל כינים בשיער השופע ,ובזינוק מטאורי אנו מוצאים את עצמנו מבררים בשקט בשקט איך מטפלים בהתקרחות מטרידה.

זאב יכול להיות מוזמן כעד מומחה לתוכניות או תחקירים רפואיים שנושאם “איך נפלו גיבורים” ולתוכניות המשך דיסקרטיות “איך התרומם לו עוף החול מרבצו”…

ישנם ילדים שצמחו ובגרו וכבר שנים חיים מחוץ לכפר, אבל עדיין מסרבים לעזוב את רופא הילדים שלהם. איך אמרה בתי:” מה הקשר בין היותו הרופא שלי לאמירה שהוא פורש? הייתי ואמשיך להיות המטופלת של זאב, גם כשאני בכלל גרה בתל אביב… ורשומה אצלו כילדה הסובלת מדלקות אוזניים.

זה הרופא שנהג להגיע לאורך שנים רכוב על האופנוע שלו למרפאה.

שפגשת אותו מיוזע, מתאמן בנחישות בחדר הכושר.

שעל שולחנו מונח תמיד ספל קפה שחור(חזק, בלי סוכר).

שחילופי העונות אינם חלים עליו. קיץ, חורף, סתיו ואביב הוא לבוש בחולצה הקצרה הנצחית, כשבעונות שבהן חוסר המתאם היה קיצוני, העיר בי דאגה פולנית המלווה בנזיפה – “אתה עלול להצטנן”. מן הסתם מתאים היה לו לענות שלמזלו, יש לו רופא צמוד.

רופא שלקח במידתיות את תחום העיסוק שלו. לתפיסתי, הוא היה רופא ששנא מחלות ואהב אנשים בריאים. היינו צריכים לעבור מבחנים קשים כדי לשכנע אותו באמיתות מחלותינו.

להיפוכונדרים מבינינו יצר אולי קושי, לכל האחרים – תחושת הקלה.

מבחינתנו המטופלים, נכנסנו עם דלקת ריאות ויצאנו עם גירוי קל בגרון.

האירוע המוחי הפוטנציאלי הפך למיגרנה של עונת מעבר.

התקף שחין – לגירוי בעור מאבקת כביסה, וכדומה.

בפירוש אינו איש של דרמות, אלא של פרופורציות.

אני נזכרת באמי, עליה השלום, שהפכה לפציינטית שלו בשנותיה האחרונות. פעם היא התלוננה בפני שהיא סובלת מתחושת קור פנימי. אמרתי: “אקבע לך תור לרופא”, והיא ענתה לי: “נו, הוא יגיד לי ללבוש סוודר”, ולעיתים זו הייתה התשובה המדויקת ביותר.

זאב לא היה רופא של בולשיט, הוא לא יצר מחלות כדי לרצות סוג מסוים של מטופלים, אבל בזמן אמת – לא היה מסור ממנו.

בחוויה המשפחתית שלנו ושל משפחות רבות אחרות בכפר, הוא היה משענת אמיתית בימים של שבר. בכל שעה כשהוזעק, הוא הגיע. הוא היה שותף לשיחות האינטימיות ביותר של אנשים בסוף ימיהם, והכל במידתיות, ברגישות ובהבנה.

זאב יקר, קשה יהיה להיות חולה בלעדיך. אני חוששת שרבים מאיתנו ייאלצו מכאן ואילך להישאר בריאים.

אוהבים אותך כולנו: החולים, המתחלים והסובלים מבריאות חשוכת מרפא.

**

אילנה רוזנר בדברי פרידה לד”ר זאב קלינסקי

אבא

אנחנו חוגגים היום אירוע מרגש מאוד עבורך וגם עבורנו.

33. 33 שנים זאת חתיכת תקופה. אנחנו יודעים שבמהלך התקופה הזאת, טיפלת, נגעת, ריגשת וכן, לפעמים גם הצלת אלפי אנשים. עבור כל אחד מהם דוקטור קלינסקי היה אדם מיוחד ומשמעותי, אבל אנחנו רוצים לנצל את ההזדמנות הזאת, מול כל האנשים האהובים והאוהבים שנמצאים אתנו כאן כדי לספר קצת מה זה אומר להיות הילדים של דוקטור קלינסקי.

עכשיו תנו לי להסביר. לאורך השנים כל פעם שסיפרתי לאנשים שאבא שלי רופא, התגובות שקיבלתי היו כמה כיף לי שאני לא צריך לקבוע תורים ואיזה כיף זה שלא צריך להתעסק עם מרפאות וקופת חולים כללית וכל הבירוקרטיה הזאת.

אז נכון, יש כמה הטבות לקטע הזה של להיות ילד של רופא בגליל. ברשותכם, אמנה כמה מהן:

עד גיל 18 לא ידעתי בכלל שיש כזה דבר תור לרופא וכל פעם שהינו צריכים הפניה לרופא מומחה, איכשהו באורך פלא, היה מופיע חלון בלו”ז של אותו מומחה שמאפשר לו לפגוש אותנו בדיוק מחר בבוקר. בערך באותו גיל גיליתי שביצים ושמן זית הם מוצרים שקונים בסופר, אשכרה הולכים ומשלמים עליהם. כסף. וכמובן שבכל שעה, אפשר להתקשר ולקבל אישורים לימי מחלה.

אבל, וזה אבל גדול, חשוב שתבינו שבניגוד לכל שאר המטופלים שלו, הילדים של דוקטור קלינסקי מקבלים שירותי רפואה ממש אבל ממש בינוניים.

ראשית, יש את הטיפול המפורסם לכל מחלת חום. אנחנו קוראים לו “תעשה מקלחת חמה ואם זה לא עובד תעשה מקלחת קרה” במסגרתו מומלץ לעשות מקלחת חמה ואם זה לא עובד לעשות מקלחת קרה, לא בהכרח בסדר הזה.

אם רצף טיפול המקלחת החמה והמקלחת הקרה לא עבד ומחלת החום עדיין עושה שמות, אפשר לעבור לשלב ב’ שלו אנחנו קוראים “קח אקמול, שתה מים ותנוח, זה יעבור” במסגרתו נהוג לקחת אקמול, לשתות ולנוח, עד שהמחלה תעבור.

אם חולפים מספר ימים והמחלה לא עוברת, כילד של רופא אתה עשוי לפנות לדוקטור כדי להתעניין מה צפי הלוז להחלמה מהמחלה. התשובה תמיד תהיה “כמה ימים” ואם תרצה לקבל הערכת זמנים מדויקת יותר, התשובה תהיה “כמה ימים, זה ויראלי”.

שנית, יש את האבחון האורתופדי המפורסם, “אבא, כואב לי כשאני עושה ככה” לתלונה זו יש כמובן טיפול אחד בלבד, אנחנו קוראים לטיפול הזה “אז תפסיק לעשות את זה”, אתם יכולים לנחש לבד מה הוא דורש מהמטופל.

שלישית, בישוב קטן כמו כפר ורדים של שנות ה – 90 טרם עידן הסלולר, משפחתו של דוקטור קלינסקי הייתה מאין הארכה – אקסטנשן של דוקטור קלינסקי. אנשים היו מתקשרים לבית שלנו בשעות שונות ומשונות ומחפשים את אבא, שמצדו כמעט תמיד היה בעבודה. זה לא מנע מאותם מתקשרים להתחיל להתייעץ אתנו לגבי אופן הטיפול במחלות שלהם. אבא תמיד אמר לנו שמטופל, כשכואב לו והוא מבקש עזרה, הסבל שלו הוא כרגע כל עולמו, שום דבר אחר לא מעניין אותו, וגם אם הפנייה שלו מגיעה מוקדם בבוקר, מאוחר בלילה, בזמן שנת צהריים או בארוחת שבת, רופא אמיתי ייתן מענה ראשוני מיידי. ואנחנו כילדים טובים, מנומסים ובעלי ניסיון רב ברפואה בינונית, שמחנו לעזור ולהפנות אותם לרצף הטיפולים של מקלחת חמה, אם זה לא יעבוד אז מקלחת קרה, מנוחה, מים ואקמול. זה יעבור תוך כמה ימים, זה ויראלי.

בנוסף, לאורך השנים, הצטרפו למשפחה בשמחה גדולה שלושה נכדים ושתי נכדות, כולם יפים וחמודים וכולם משמשים לעתים כצלחות פטרי למחלות ילדים, אך אל תתבלבלו, העובדה שמדובר בנכדים בגיל הרך, לא ריככה את ליבו של הדוקטור ולא העלתה את איכות הטיפול מבינוניותו. עכשיו הטיפולים המהוללים פשוט עברו לדור הבא.

“אבא, לתום יש חום” – “תפסיק למדוד לו חום”

“אבא, ליולי כואבת הבטן כשהיא אוכלת” – “היא חייבת לאכול?”

“אבא, מתי כבר תעבור המחלה של אביב?” – “כמה ימים, זה ויראלי”

ואחרי שצחקנו קצת, נגיד לך ברצינות אבא, שהיום, במבט לאחור, אנחנו מבינים כמה הייתה חשובה לך העבודה שלך. אנחנו מבינים שהשעות הארוכות בעבודה, ניהול שתי מרפאות, טיפולי הוספיס בית והכשרת הדור הבא של רופאי המשפחה בגליל היו חלק ממך כשם שהיו המטופלים בהם טיפלת בצורה כל כך מסורה, וגם אם זה בא על חשבון זמן בית שלך אתנו, זה היה כל כך חשוב עבור כל כך הרבה אנשים שאין לנו ברירה אלא לקבל את ההחלטות שלך באהבה גדולה.

אתה נוהג לומר שאתה רופא שמתמחה בעור וכל מה שמתחת, אבל אני חושב שיותר נכון להגיד שאתה רופא שמתמחה ברפואה של בעיות נראות ובלתי נראות. מטפל בחיצוני ומבין את המשמעות העמוקה של עולמו הפנימי של כל מטופל ואיך הוא מתקשר לרפואה האישית שלו. מלווה אנשים להחלמה שלהם ותמיד רואה רק את טובתם, גם אם המערכת אומרת לך אחרת, החברה מפקפקת בהחלטות שלך והמטופלים עצמם בטוחים שהם יודעים יותר טוב ממך.

לצערנו גם לקחת על עצמך פעמים רבות כל כך ללוות אנשים בדרכם האחרונה ולדאוג שהם יעשו זאת בצורה המכבדת, החיובית והשלמה ביותר עבורם ועבור בני משפחתם. אולי מעבר לכל הטיפולים, המעקבים, המרשמים, ההפניות, ההכשרות ואישורי המחלה, זו המלאכה החשובה ביותר המשקפת את מידת החסד הגדולה ביותר שעשית במהלך הקריירה שלך.

עם הזמן, כשכולנו מתפתחים בקריירות האישיות שלנו, אנחנו מוצאים את עצמינו לעתים בצמתי קבלת החלטות. בצמתים האלה, אנחנו תמיד חושבים, האם ההחלטה המקצועית הבאה שלנו תוביל אותנו לבסוף לעיסוק כמו של אבא. עיסוק שאנחנו שלמים אתו לחלוטין מוסרית, נהנים מהעשייה ומהאתגרים שבו, משפיעים על הסביבה שלנו לטובה וכן, גם מתפרנסים בכבוד.

אבא, אנחנו גאים בך ומשתוקקים לראות לאן תיקח אותך הפרישה שלך מהמרפאה, אך לצד זה אנחנו גם יודעים שהעובדה שאתה יוצא היום לפנסיה, ממש לא אומרת שאתה מפסיק להיות רופא. אני לא יודע אם לכל אחד מאתנו יש ייעוד או שאנחנו מרחפים באוויר כמו נוצה שנוחתת ביעד הבא שלה, אבל אתה, אבא, לחלוטין מצאת את הייעוד שלך, חיית אותו ותמשיך לעסוק בו עד שימאס לך, אם בכלל…

אוהבים, דן, תמי ועמר.

**

גם יורם לוי (שלא ברך בערב) ביקש לצרף דברים אלו:

ערב הוקרה ופרדה מרגש נערך לכבודו של ד”ר זאב קלינסקי מאות אנשים באו “לתת כבוד” לרופא המשפחה של הכפר , רופא שטיפל בי ובבני משפחתי במשך שלושים שנה ושלוש דורות  ובעוד עשרות משפחות בכפר. הוא התחיל בכך מחדר הרופא שהיה בצריף שבקצה רחוב האלה והמשיך מהמרפאה המרווחת שבמרכז המסחרי.

הפרדה תהיה קשה, פרדה מרופא אנושי מבין ומכיל רופא שמסתכל לך בעיניים להבדיל מהרופאים מהזן החדש הרופא ששקוע ותקוע במקלדת ובמחשב, לא מרים את הראש רק מסכם ומקליד את המפגש איתך בשתיים שלוש שורות קצרות והופ לעבור ללקוח הבא.

ד”ר קלינסקי היה עבורנו רופא אישי , קשוב בעל ידע וניסיון רב שנים. הוא מאוד יחסר לנו כרופא.    אבל אני בטוח שקהילת כפר  ורדים תדע להמשיך ולהתברך בידע ובסיוע שלו בעוד תחומים ועיסוקים בקהילה כפי שעשה זאת עד כה במקביל לעבודתו במרפאה.

דרך צלחה לך ד”ר קלינסקי הרופא בסנדלים על הקטנוע והרבה בריאות.

לוי יורם.