הזוכות: זהבה קרן, איילת קמינסקי ונטע וייס

עפרה אביגד, שופטת תחרות כתיבה מקומית מילה במילה: מנוע כתיבה לכל המשתתפים * עכשיו התקופה הסגולה (זהבה קרן): במקום להביא לה זר של וורדים מידי יום הביא אותה לכפר מלא וורדים


 

בשבוע שעבר נערך בספריית כפר ורדים טקס הכרזת זוכי (זוכות…) תחרות כתיבה “מילה במקום”:

זהבה קרן – מקום ראשון,

איילת קמינסקי – מקום שני,

נטע וייס – מקום שלישי.

 

כפרניק WhatsApp-Image-2021-08-01-at-17.15.06-scaled הזוכות: זהבה קרן, איילת קמינסקי ונטע וייס
איילת קמינסקי, במקום השני בתחרות כתיבה מקומית

 

 

הטקס, בנוכחות כותבים, בני משפחה ותושבים, כלל קטע תיאטרון מרשים של תלמידות מגמת תיאטרון במעלות בהדרכתה של פאניה גרינשפון. ברכת ראש המועצה אייל שמואלי, דבר השופטות עופרה אביגד (ששפטה יחד עם אורלי גל ומור אסאל), הקראת הסיפור הזוכה “עכשיו התקופה הסגולה” (זהבה לא נכחה בטקס כיוון שהייתה בחו”ל). וכן בחלק השני ארחנו את הסופר והמשורר אילן שיינפלד מהיישוב תובל.

 

כפרניק WhatsApp-Image-2021-08-01-at-17.16.00-scaled הזוכות: זהבה קרן, איילת קמינסקי ונטע וייס
נטע וייס במקום השלישי בתחרות כתיבה מקומית

 

בתחרות המקומית השתתפו 14 כותבים מקומיים. שלושת הזוכות ואנה אור, אריה שטרן, גילה קאי, דליה ברקת, מרים כספי, ניקי ברק, ניקי פיקובסקי, עודד שלומות, ענבר הוד, רחל פולס ורינה דובל.

הזוכה במקום הראשון תעלה לשלב הארצי שיתקיים ב25.8. תודה למנכ”לית המרכז הקהילתי, מיי-טל דרורי גנגרינוביץ’, שדחפה ותמכה בקיום התחרות, שהיא בגדר בניית קהילת כותבים ועידוד הכתיבה המקומית. התחרות נערכת במקביל בעשרות רשויות והיא ביוזמת איגוד מנהלי תרבות במועצות המקומיות ובחסות “הליקון – בית לשירה” ו”עברית”.

 

כפרניק WhatsApp-Image-2021-08-01-at-17.16.01-scaled הזוכות: זהבה קרן, איילת קמינסקי ונטע וייס
מיה ריאבוי ואליזבת שוכמן בקטע דרמטי בהדרכת פאניה גרינשפון

 

שמחנו לארח ערב כל כך תרבותי וכחלק מדבר השופטות שאמרה עפרה אביגד: “התחרות היוותה “מנוע כתיבה” לכל המשתתפים והעניקה להם הזדמנות לביטוי עצמי”. ואכן, אנו נמשיך לתמוך ולפתח ולעודד כתיבה וקריאה למען כל הקהילה.

 

נטע וצוות הספרייה, גיתית וזאהר.

 

 



 

עכשיו התקופה הסגולה / זהבה קרן

 

עכשיו התקופה הסגולה, האהובה עליה יותר מכולן. היא הולכת בזהירות לצד השביל המרכזי הצבוע כולו בפרחי אירוס אחר הצהריים, קבוצות צפופות ועוצרות נשימה ביופיין. רק לא לדרוך עליהם. שלא להרוס…

כל יום בחמש אחר הצהריים, או מאוחר יותר בימי הקיץ הארוכים, צועדים בדיוק באותו מסלול. מרחק דקות מהבית שלהם, שנותר ריק לאחר שפרחו ממנו ארבעת הילדים הבוגרים.

היא מדברת בהתלהבות ומצביעה בפניו על כל פרח חדש שמתגלה כאילו ראו אותו בפעם הראשונה. עיניה צוחקות בין תלתלי הכסף. הוא מקפיד לברר אמצעות הסלולארי מהו כל צמח ומבהיר את ההבדלים בין שלושת האדומים: כלנית, פרג ונורית. למרות שכבר הסביר לה בשנה שעברה, היא מקשיבה רוב קשב ומתבוננת בהם מקרוב.

יש להם המסלולים שלהם, גם אחרי שלושים שנה הם בוחרים כל יום באחד מעשרות השבילים ועוקבים אחרי עונות השנה שמצייר בפניהם הטבע. ידו מלטפת באקראי את גבה, והיא מסדרת שערה סוררת שמונחת על חולצתו.

גם בקמילה יש יופי, היא יודעת כשהיא נעצרת בכל קיץ ליד פריחת הקוצים, אבל האביב מכה בהם מידי שנה באדום, צהוב, לבן, כחול וסגול. לפעמים כל צבע בעתו ולפעמים כולם ביחד במערבולת מושלמת מפליאה.

זה הזמן שלהם להיות בכל הזמנים, להיזכר, לקוות ובעיקר לבלוע את הרגע.

 



 

תמיד יש להם על מה לדבר, הטיול נמשך לפי אורך השיחה. נעצרים פה ושם, שותקים מעט ומתבוננים הרבה. הכלבה מתרוצצת שיכורה מאושר של מי שיודעת שרק עכשיו הוא לבסוף מה שנשאר.

במקומות קבועים פחות או יותר הם נפגשים עם מטיילים אחרים ובעיקר עם מטיילות וכלביהן – אחוות אוהבי הכלבים. עוצרים לרגע לשיחת נימוסין קצרה. הכלבים לא מפסידים זמן וממהרים להשתעשע זה עם זה. כמה מילים על הכלבים, על המצב ועל המתרחש – לא מגיעים לכלל וויכוחים פוליטיים, כי הזמן קצר ועוד לא סיימו לדבר בינם לבין עצמם. ממהרים להמשיך הלאה בשיחה הפרטית שלהם.

בדרך חזרה, כשנכנסים לרחוב המיושב, נובחים אותם הכלבים באותם המקומות, והם מרסנים את הכלבה שלהם כדי למנוע רעש ומהומה. באותם מקומות הם עוקפים את אותן המכוניות החונות ונזהרים מחתולים שמתפרצים לפתע לכביש ומוציאים את כלבתם משלוותה.

כשהגיעו לכאן, אמר לה בעיניים נוצצות, שבמקום להביא לה זר של וורדים מידי יום הביא אותה לכפר מלא וורדים, והיא הניחה את ראשה על כתפו והצביעה על השביל הפרוש ליד ביתם – לא רק וורדים כאן… תראה, והחזירה לו חיוך.

העננים מתארגנים מולם להצגה היומית, והשמש השוקעת מקבלת כל יום תפקיד ראשי יותר או פחות, מסיטה את המסך ומופיעה במלוא הדרה. נעצרים במקום בו התצפית מיטבית, הם עדים בהתפעלות ילדותית כמעט לנס הזהוב היומיומי המתרחש לנגד עיניהם.

בחורף הימים קצרים. האפור מטפס ורוכב על קרניים אחרונות ומשתעשע איתן עד שהן נכנעות ונמוגות. הגשם מעכב לעיתים את הטיול, אך לא מונע אותו. ראשיהם הכסופים נעים יחד כמו פרחים חיים המפנים את פניהם זה לזו.

שלושים שנה… ילדים גדלו ובגרו בצחוק ובדמע. כלבים התחלפו, נכדים נולדו, וגם הם הצטרפו מידי פעם לטיול, מתרוצצים בין סימני הזמן בשביל.

 

כשהיא נועלת את הדלת מאחוריה ורותמת את הכלבה הקשישה, היא צועדת אל אותו הנתיב. ליבה מתרחב מול אותם המראות.

מי שהולך מאחוריה יכול להבחין בדמות אישה מנופפת בידיה, מחייכת, עוצרת ליד הפרחים ומדברת בקול לעצמה.

 



תגובות פייסבוק


השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן